ניצחון חמוץ, לא מוחץ
שלוש מטרותינו המוצהרות לא יושגו במלואן, ובכל זאת הגענו להישגים לא מבוטלים
החטופים מוחזקים תחת איום רובה שניצרתו פתוחה. שוביהם ימיתו וימותו אם לא תינתן להם תמורה כלשהי. בשוך הקרבות נסתייע במתווכים, שירקמו למעננו עסקה בתעריף סביר. לא נשלם כפי ששילמנו בעסקות חילופי השבויים שעשינו בעבר, אבל שלם נשלם. לא לחוטפים נשלם, כי אם לממשלת לבנון. אז יוכל השיעי להתפאר בכך שהוא מגן אומתו, ואנחנו נאמר שדבקנו בעקרונותיו.
חיילי צבא לבנון טרם הועמדו בפני הצורך לבחור בין עדתם למדינתם. לבנן כבר הביעה את נכונותה להציבו בחבליה הדרומיים, אבל קשה לשער כי חייליו של הרמטכ"ל מישל סוליימן, רבים מהם שיעים, יקפידו לבלום הסתננות דרומה של חמושי חיזבאללה.
החלופה לצבא לבנון היא יחידות של צבא רב לאומי. הקהילה האירופית והאו"ם נוטים לכך, אבל אנחנו מסרבים: ניסיוננו מלמד כי התחככות בצבא זר עלולה לסבך אותנו עם המדינות השולחות. חיילים שאינם מגינים על אדמת מולדתם אינם ששים לקרב. יותר נוח להם להיטפל לצבא סדיר מאשר לרסן יחידות גרילה. מעלותיו של הפתרון הזה נעוצות בכך, שפריסת חיל בינלאומי תקשה על סוריה לסייע לחיזבאללה ותחסוך מלבנון משבר פוליטי, שעלול להתגלגל למלחמת אזרחים.
גם אם תינתן לנו ארכה, יישאר בידי חיזבאללה די נשק כדי להציק לנו כפעם בפעם. תהליך פירוקו מנשקו יימשך זמן רב ויתקשר לתהליכים בחברה הפוליטית הלבנונית ולמידת הלחץ שתפעיל ארצות-הברית על סוריה ועל איראן.
למרות זאת, כבר עתה מותר לקבוע כי ישראל נחלה הישגים לא מבוטלים. ראשית, קבענו מהו המחיר שייאלצו לשלם המתנכלים לנו. בשל סיבות מוכרות, היטשטש תו המחיר ובמהלך השנים נתפסנו על-ידי האויב כחברה שאינה מוכנה לוותר על נוחותה ולהסתכן למען הגנת אנשיה והטריטוריה שלה. מעתה יהיה על האויב להביא בחשבון כי מחירה של התקפה עלינו, קלה כחמורה, לא יינקב מראש, והתוקף יידע כי הצפוי לו הוא הבלתי צפוי.
שנית, צמצמנו ועוד נצמצם את האמל"ח שבידי חיזבאללה. פגענו ועוד נפגע בביצוריו, מחסניו, מפקדותיו, מנהיגיו ואמצעי הקשר שלו. אין ספק שרבים מאוהדי המיליציה השיעית, שטמנו טילים במרתפי בתיהם, לא יתנדבו מעתה לעשות זאת.
שלישית, החלשת חיזבאללה מחלישה את חמאס. רביעית, שירתנו את מדינות העולם, ובכללן מדינות ערב המתונות, הרואות באיראן מדינה המסכנת את שלומן באמצעות סוכניה. כבר קיבלנו פרס על כך: אפילו רוסיה ומדינות הקהילה האירופית הצדיקו אותנו, ובניגוד להרגלן, לא תבעו מאיתנו להפסיק את המלחמה בעיצומה.
ההישג החמישי שייך לתחום הפנים. הוכח שאין לנו צורך במצביאים מצולקי קרבות כדי להנהיג את המדינה בימים של דם ואש. אהוד אולמרט ושרי ממשלתו קיבלו החלטות נכונות בעזרת שכל ישר וחכמה קולקטיבית, ולא מתוקף מומחיותם הצבאית. ועוד מתברר, כי בהיות הציבור משוכנע בצדקת המלחמה, הוא אינו זקוק למנהיג בעל סנטר נחוש כדי שישכנע אותו לשאת את סבלו באורך רוח. זה רווח נאה לדמוקרטיה.
