שתף קטע נבחר
 

מי אני? גרוש? פרוד? החלטתי לשקר

באתר ההיכרויות רשמתי שאני פנוי, למרות העובדה שטכנית עדיין הייתי עם אשתי. ואחרי 15 שנות נישואים, מתוכן שנתיים שמזכירות במשהו את הגיהנום, התאהבתי. זה קרה לי אחרי שתי שיחות טלפון עם טלי. התאהבתי בה הרבה לפני שידעתי איך היא נראית. ומה שהכי מכאיב זה שנפרדנו אחרי שלושה שבועות. מאז אני מתקשה לחזור לעצמי

קוראים לה טלי, יש לה עיניים ירוקות עמוקות ויפות, חיוך כובש, גוף נשי ובשל, היא רגישה, חכמה, ומה שהכי חשוב - התאהבתי בה.

 

אחרי 15 שנות נישואים, מתוכן שנתיים שמזכירות במשהו את הגיהנום, התאהבתי. זה קרה לי אחרי שתי שיחות טלפון עם טלי. התאהבתי בה הרבה לפני שידעתי איך היא נראית. ומה שהכי מכאיב זה שנפרדנו אחרי שלושה שבועות. מאז אני מתקשה לחזור לעצמי. לעומת זאת, היא, טלי שלי, היפה, הרגישה והחכמה, שורדת לא רע, ואפילו לא מדברת איתי.

 

אני לא יודע מי יקרא את השורות האלה, אבל אני משוכנע שתחושת התאהבות כה חזקה זרה לרבים, בוודאי בקרב הנישואים מבין הקוראים. כמוני כמוכם.

 

אני עדיין נמצא בעיצומו של תהליך גירושים שנמשך כבר מעט יותר משנה, ומבין המאבקים הנוכחיים אני כמעט שלא זוכר שהתאהבתי בכלל, ועוד באשה הזאת שאני לא מצליח להיפרד ממנה. לכן הסיפור שלי עם טלי כל כך חריג וכל כך מהנה. להתאהב אחרי 15 שנה זה כמעט כמו להתעורר מתרדמת. זה כמו שהיה לך גבס על הרגל המון שנים ומיד אחרי שהורידו לך אותו הצלחת לנצח באליפות העולם בקפיצה לגובה. לא האמנתי שאוכל לחוות תחושות כל כך חזקות בזמן כל כך קצר.

 

15 שנות נישואים התחילו להיגמר אצלי לפני שנתיים. מהר מאוד על סדר היום שלי היו עורכי דין, מגשרים, ושאר מושגים שלא ידעתי בעבר. בכל מקרה, במהלך אותו תהליך מכאיב וארוך שמעתי מגלית, חברתי לעבודה, על ג'יידייט. גלית, כיאה לרווקה יפה ומוכשרת, עושה לא אחת שימוש באתר כדי למצוא את אושרה העתידי. לא גיליתי לגלית, כי חששתי מתגובתה, אבל החלטתי לבחור בחיים, ולמרות מצבי, פתחתי כרטיס באתר הנ"ל, שחרט על דגלו שאין אליו כניסה לנשואים.

 

לא שמתי תמונה, הזדהיתי בשם בדוי, והכרטיס שלי היה דל למדי

 

הדילמה הראשונה שלי עלתה כבר במהלך פתיחת הכרטיס הראשוני. מי אני? מה אני? גרוש? פרוד? החלטתי, בניגוד לאופיי ולעקרונותיי, לא לתת לפרטים היבשים למנוע ממני להיות מאושר. "הגירושים מאחוריי", כתבתי בדחילו ורחימו. אם רק הייתי יודע שצמד המילים האלה ימנע ממני לראות את טלי שלי אחרי שלושה שבועות, אולי הייתי נוהג אחרת.

 

מפאת חוסר ניסיוני באתרי היכרויות ומצבי המשפחתי הלא ברור, לא שמתי תמונה, הזדהיתי בשם בדוי, והכרטיס שלי היה דל למדי. אולי היתה זו יד הגורל ואולי סתם צירוף מקרים, אבל הכינוי המקורי שבחרתי סיקרן אותה, ודלות הטקסט בכרטיס כנראה רק הוסיפה. אחרי יומיים של התכתבויות באמצעות האתר היא הסכימה לתת לי את מספר הטלפון שלה, למרות שלא שלחתי לה תמונה.

 

במהרה, שיחות הטלפון שלנו התארכו ונמשכו בערך שעתיים בכל לילה. ולמחרת בבוקר היינו מתכתבים במייל או מסמסים זה לזו. כפי שכבר אמרתי, אחרי שתי שיחות התאהבתי, אבל לפני השיחה השלישית היא שלחה לי את התמונה שלה. "החסרתי פעימה", כתבתי לה בתגובה למייל עם תמונתה והוספתי עוד: "את כל כך יפה". לא האמנתי שזה קורה לי.

 

היא גרה ברעננה ואני בכפר סבא, לא כל כך רחוקים, אבל בגלל מצבי המשפחתי הבלתי ברור לא יכולתי לקבוע פגישה ראשונה בכל עת. מלבד זאת, רבים מבין מכרי, כולל רוב חבריי לעבודה, אינם יודעים כלל על גירושיי הקרבים. מה אעשה אם יראו אותי עם אשה שאינה אשתי?

 

בדרך לפגישתנו הראשונה התקשרתי לטלי, שבדיוק נפרדה מאחותה שהגיעה כדי לשמור על ילדיה. "אני לא רוצה להיפגש בבית קפה", אמרתי לה, " אולי אבוא אליך? טלי השתתקה. "אם זה מפריע לך, לא איכפת לי שנלך לאן שתרצי", הוספתי. "אבל אני רוצה להכיר אותך, ובבית שלך נראה לי מתאים יותר".

 

טלי סיכמה עם אחותה שתתקשר אליה כל רבע שעה, עד שתשתכנע שהיא לא במצוקה. דיברנו ארבע שעות, ושנינו הרגשנו שהמשיכה הטלפונית מתגמדת לנוכח המפגש. אחרי שתי פגישות נוספות הגיע הסקס. חמש שעות שוחחנו, שכבנו ונגענו. לשנינו זו היתה החוויה המינית הטובה ביותר שלנו.

 

הסקס המדהים רק הוסיף להתלהבות, לשיחות הטלפון, למיילים ולעניין המשותף שמצאנו זה בזו. אבל אז התחילו השאלות. אחרי ניסיון קצר מחוץ לבית, חזרתי חזרה להילחם את מלחמתי עם האשה שאיתה התחתנתי, מתוך ביתנו המשותף. לא יכולתי להסתיר מטלי את מצבי האמיתי, השונה ממה שתיארתי באתר בו נפגשנו.

 

"למה לא אמרתי לי בתחילה שזה המצב שלך?" שאלה.

"לא רציתי לפספס את אהבת חיי", עניתי.

"לא היית צריך לעשות את זה", אמרה, ובאותו רגע נזרעו זרעי הפרידה.

"את צודקת", השבתי, "אבל לא האמנתי שתוך זמן כה קצר ארגיש כך. תביני אותי, לא פגשתי מישהי כמוך מעולם, ולא רציתי לאבד אותך לפני שאת תכירי אותי".

לשמחתי היא השתכנעה, לפחות לעוד כמה ימים.

 

טלי, גרושה מאושרת, ציפתה לסופשבוע משותף

 

סוף השבוע התקרב, וטלי, גרושה מאושרת, ציפתה לסופשבוע משותף כאשר ילדיה לא בבית. אבל אני חזרתי לגור באותו בית עם אשתי שממנה אני מנסה להיפרד, ובכל מקרה, זה היה גם סוף השבוע בו ביליתי עם ילדיי האהובים, הממתינים לשבתות המשותפות שלנו. טלי חיכתה לי בימים (שישי ושבת), ואני הגעתי בלילות. "זה כמו להיות פילגש", ירתה לעברי כשנפגשנו.

"כבר אמרתי לך", עניתי, "זה המצב שלי, כרגע אני בבית, אבל אני כבר רואה את האור בקצה המנהרה. זה יכול לקחת כמה חודשים אמנם, אבל זה ייגמר", הוספתי.

 

נסענו לאכול גלידה ביפו, אבל השבת הקשה שעברה על טלי נתנה את אותותיה. היא היתה שונה, קרה, פגועה ומנוכרת. היא לא אמרה דבר, אבל עיניה הירוקות והיפות היו עצובות.

 

הלכתי לישון בלי אהובתי, ומראה עיניה העצובות העציב גם אותי והדיר שינה מעיני. למחרת התקשרתי ואמרתי לה: "אני לא יכול לראות את העצב שלך. חיכית לי ולא הייתי, נראה לי שאנחנו צריכים להפסיק את הקשר בינינו, כדי לשמור על מה שיש לנו, ונחדש אותו אחרי שיושלמו גירושיי". אמרתי זאת בתקווה לשמוע התנגדות עזה מצידה, אבל לצערי הרב, היא הסכימה איתי. "אתה צודק", ענתה לי, ואני כמעט התעלפתי. "גם אני חשבתי להגיד לך את אותו הדבר", הוסיפה. השיחה נמשכה כמה דקות, ורוח הדברים היתה זהה: פרידה מהירה.

 

מאז שוחחנו בטלפון פעם אחת או פעמיים. "נפגעתי, אני לא רואה כלום חוץ מהפגיעה שלי", אמרה טלי והוסיפה: "אתה לא פנוי לקשר".

 

נותרתי ללא מילים. ידעתי שהיא צודקת, אבל לא רציתי, ועדיין אינני רוצה, לפספס את אהבת חיי. התאמה כזו לא מוצאים כל יום. ואני לא מבין, איך היא הסכימה לוותר עלי, על כל מה שהיה לנו.

 

 

האימייל של סיזיפוס

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
לא רציתי לפספס את אהבת חיי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים