גלעד לא ינגן על הפסנתר שקנה. סיפורי ההרוגים

חייהן של 15 משפחות השתנו אתמול (יום ד') לבלי הכר לאחר שקיבלו את בשורת האיוב על מות בניהן בארבע תקריות שונות בדרום לבנון. ביום הקטלני ביותר שידע צה"ל מאז פרוץ הלחימה בלבנון נהרגו 15 חיילי מילואים. ואלו שמות ההרוגים:  

• סגן גלעד שטוקלמן, בן 26 מתמרת
• רב-סמל איגור קובליק, בן 26 מנצרת עילית
• רב-סמל דוד שמידוב, בן 25 מירושלים
• סרן יוני (ליאון) שמוכר, בן 30 מבית נחמיה
• רב-סמל נועם גולדמן, בן 27 מתל אביב
• סמל ראשון ניר כהן, בן 22 ממכבים רעות
• סמל-ראשון בן סלע, בן 24 מהיישוב קורנית
• רב סרן נתן יהב, בן 36 מקריית אונו
• רב סמל ראשון אשר ראובן נוביק, בן 36 מכנף
• סמל ראשון עדי סלים, בן 22, מבית חשמונאי
• רב סמל אלעד דן, בן 25, מקיבוץ אילות
• רב סמל גלעד זוסמן, בן 26 מהיישוב עלי
• רב סמל עידן קובי, בן 26 מאילת
• רב סמל נמרוד שגב, בן 28 מרמת גן
• רב סמל נאור קאלו, בן 25 ממעגן מיכאל.
  

• חדר מלחמה: דיווח מיוחד ב-ynet מכל החזיתות
  

"כל היום הייתה לי תחושה רעה. הייתי באשדוד וכל הדרך חזרה שמעתי על נפגעים. הבן הבכור התקשר אליי והודיע לי 'אל תדאג, זה חבר'ה ממגלן'. נרגעתי קצת אבל אז בערב הגיעו מקצין העיר", סיפר מיכה, אביו של סגן גלעד שטוקלמן שנהרג אתמול מירי חיזבאללה על הטנק.

מיכה ורחל שטוקלמן עזבו את גיתית שבבקעת הירדן לפני 19 שנה ועברו לחיות ביישוב הקהילתי היוקרתי תמרת שבעמק יזרעאל. גלעד גדל והתחנך בתמרת וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון במושב נהלל. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון, בעקבות אחיו הגדול. הוא סיים קורס קציני שריון והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן.

לאחר שחרורו טייל גלעד בקנדה, וכששב לארץ עבר קורס דיילים באל על ועבד בשנים האחרונות כדייל אוויר בחברה. הוא תיכנן להתחיל ללמוד בשנה הבאה כלכלה ולימודי מזרח אסיה. הודעת אס.אם.אס על צו המילואים המתינה לו כשפתח את הטלפון הסלולרי שלו במהלך שהייה בניו יורק, והוא שב מיד לישראל.

בשבת האחרונה הוא הצטרף לחבריו בקו, ודאג לשמור על קשר יום יומי עם ההורים. מאז שגוייס וסיפר להוריו על מצוקת המזון בקו, עסקה אמו של גלעד בהכנת שקיות מזון לחיילים בחזית.

"הוא היה חולה מוסיקה. רק לפני שבוע הוא קנה פסנתר ולא הספיק אפילו לנגן עליו. הוא אהב סוסים, כתב שירים וניגן עם אביו יחד", כך סיפרו אתמול חברים על גלעד. הוא הותיר אחריו זוג הורים, מיכה ורחל ושלושה אחים, אלירן (29) שגם הוא מגוייס, ירדן (19) בשירות סדיר, ויאיר (10).

"היה מושא ההערצה של כל המשפחה"

סמ"ר אלעד דן (25) מקיבוץ איילות היה מחיילי המילואים הראשונים שגוייסו בצו 8 לשירות, כבר לפני כשבועיים. בסוף השבוע האחרון יצא לחופשה וביקר את משפחתו בקיבוץ. אלעד הוא בנם הבכור של אמנון ודניאל, שניהם מורים בבית הספר התיכון האזורי, מעלה שחרות שביטבתה. לאחרונה התגורר עם סיוון, חברתו מזה שבע שנים, בחיפה ולמד במכינה לקראת לימודים באוניברסיטה.

דניאל, אימו של אלעד, שהתה בשוויץ שם גדלה, יחד עם דורין, האחות בת ה-16, בביקור אצל הוריה. האב, אמנון, הוא שבישר לה על מות בנם. אח נוסף, בועז, בן 22, משרת כחובש בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ. מפקדו של בועז בישר לו על מות אחיו והסיע אותו לאילת. כשפגש את אביו, פרץ בועז בזעקות שבר והתחבק עימו ארוכות. את הבשורה המרה לסבתא ויולט, שגם כן מתגוררת בקיבוץ, העדיף האב לדחות לבוקר.

קיבוץ אילות התעטף בכאב נורא עם קבלת הבשורה המרה על מותו של הבן, אלעד. מאז מלחמת יום הכיפורים לא שכל הקיבוץ בן. בני הקיבוץ הבוגרים הגיעו מכל קצווי הארץ להתייחד עם המשפחה בכאבה.

"אמרתי לחבר'ה שלי, 'אל תדאגו' המלחמה נגמרת ביום רביעי, כי הסכמתי עם אלוהים שהאח שלי לא נכנס ללבנון", סיפר בועז. והוא הסיק שאלעד נכנס ללבנון רק מכך שהטלפון שלו היה כבוי. "לא האמנתי שאי פעם אגיד את הקלישאות, אבל אלעד באמת היה מושא ההערצה של כל המשפחה. כל חייו של אבא שלי סבבו סביבו וכשהודיע לו אמרתי לחברים שלי בבסיס, זהו, אבא שלי מת", אמר בועז על אחיו.

חברי הקיבוץ ודור הבנים מספרים שאלעד היה ילד ביישן, משדר תמימות וטוב לב קיצוני ונדיר. "הוא ילד שלנו, גידלנו אותו והוא החזיר לנו, בנתינה וטוב לב אין סופיים. אם יש ילד שאפשר להגיד עליו שהוא יהלום-זה אלעד" סיפרה סימה קנטור רכזת החינוך בגיל הרך. אלעד רכש לאחרונה כרטיסי טיסה לחופשה בת שבועיים בתאילנד, עם חברתו סיוון, לשם היה אמור לטוס ב-18 באוגוסט. "הוא כל כך אהב את הצבא. צו 8 היה בשבילו כמו כרטיס טיסה לחו"ל" סיפר בועז על אחיו הבכור.

הגר אורסטי, קצינה ובת המשק, קיבלה את הבשורה מחברה כשהייתה בבסיסה בשרון ומייד למחרת בבוקר הגיעה לקיבוץ. הכי זוכרים שאלעד תמיד היה שם, תמיד עשה את הדברים שהיו מסתדרים לכולם, נייטרלי ומאזן בין כולם".

הלווייתו של אלעד דן תתקיים בקיבוץ ביום שישי בשעה 6 בערב. 

"אב למופת ובעל נפלא"

הרוג שלישי בלחימה בלבנון מהיישוב עלי שבבנימין. רב סמל (מיל') גלעד זוסמן (26), נשוי לחני ואב ללביא, תינוק בן שמונה חודשים, למד בישיבה במצפה רמון. ביישוב עלי, שם התגורר מאז נישואיו לפני כשנתיים, גרים גם אחיו ארנון ובן דודו יוסי. גלעד שירת בצבא בפלוגת החבלה הניידת של חטיבת הצנחנים ובמסגרת שירות המילואים שירת ביחידה מובחרת. הוא עבד כמאבטח סמוי בחברת אל על, וכשגוייס בשבוע שעבר בצו 8 - עלה מיד ללבנון.

נחום לברן, אביה של חני, סיפר ל-ynet: "הוא היה מלח הארץ, אבל ממש מלח הארץ. אב למופת ובעל נפלא. אבל אנחנו אנשים מאמינים, בני מאמינים וזה הגורל. אנחנו מקבלים את הגזירה בכאב ובהצדעה כיאה וכנאה לגיבור". לברן סיפר כי לגלעד שלושה אחים, ארנון, עפרה ועידן שצפוי להתחתן בעוד כחודש. בתו הכירה את גלעד דרך בת דודתה של חני שהכירה ביניהם.

"מעולם לא שמעתי ממנו מילה רעה על בן אדם", סיפר חברו. "גלעד תמיד הלך עם חיוך גדול על הפנים, תמיד שמח לעזור והיה אדם בעל ענווה גדולה. מעולם לא התגאה ותמיד כששוחחת איתו הוא היה כל כולו מרוכז בך, מתעניין במה שאתה עושה, מפרגן לך, נותן לך את ההרגשה שאתה משהו מיוחד, מבלי לדבר על עצמו או אפילו לרמוז שגם הוא עצמו עושה לא מעט. היו בו את כל התכונות הטובות שיכולות להיות בבן-אדם".

לבית משפחת הוריו של גלעד בכפר סבא, דודו ויעל, הגיעו בצהריים עשרות רבות של חברים ובני משפחה ובהם מוריו של גלעד מהישיבה בה למד במצפה רמון, חבריו מעלי ובני משפחה.

"התעקש לחזור לחבריו למילואים"

אבל כבד ירד אתמול על המושבה הגלילית, ראש פינה עם היוועד דבר נפילתו של נמרוד שגב (28), בנם של חזי ואיריס, דור רביעי בראש פינה. שגב, נשוי לאיריס ואב לויק, 9 ועומר, 3, יצא לפני שבוע לשירות מילואים בחטיבת השיריון.

"רק לפני שבוע הוא יצא לשירות המילואים, מי האמין שיום אחרי שהוא נכנס ללבנון הוא כבר לא יהיה בחיים. נמרוד אהב את השירות הצבאי, ולמרות שחש ברע במהלכו של שירות המילואים, התייבש ונזקק ליומיים מנוחה בביתו, הוא התעקש לחזור ולהיות עם חבריו, ורק בימים האחרונים עוד התבדח איתנו אמר לנו שהכוחות שלו נשארים בחוץ וכלל לא בטוח שהוא ייכנס ללבנון. יום אחרי שהוא נכנס, פגע טיל נ"ט משופר בצוות הטנק שלו, נמרוד והחברים שלו מהטנק נמחקו. זה אסון למשפחה, לאישה איריס לילדים הקטנים שאותם צריכים עכשיו לחבק כי אין להם יותר אבא"- סיפר אביו של נמרוד, חזי.

נמרוד התגורר ברמת-גן עם איריס ושני הילדים, הוא עבד בחברת "מיקרוספט" הישראלית. האח, אהוד, דמות ידועה בישראל, הוא קוסם מצליח ברחבי העולם, וההודעה על מות אחיו מצאה אותו במהלכו של מסע הופעות בחו"ל. אתמול אותר האח, התבשר על מות אחיו האהוב, ובסיוע של משרד החוץ עלה לטיסה ממקסיקו למדריד ומשם לישראל. הלוויתו של נמרוד שגב תתקיים ביום ראשון בשעה 11:30 בבית העלמין הצבאי שבראש-פינה.

תיכנן להתחתן עם חברתו

"בחמש אחר הצהריים בלי שום סיבה הרגשתי בום בלב והבנתי שקרה משהו לעידן שלי". במילים אלו תיארה ענבל קרולינסקי, קצינה בשרות קבע, איך איבדה את חברה, רב סמל עידן קובי בלבנון.

אתמול בשעה חמש אחר הצהריים הרגישה ענבל קרולינסקי, קצינה בשרות קבע, חברתו של סמ"ר עידן קובי ששירת בלבנון שמשהו לא בסדר. "ניסיתי להתקשר, אבל הוא לא היה זמין" סיפרה בבכי קורע לב. בשעה שתיים בלילה הגיעו נציגי קצין העיר אילת ובפיהם הבשורה המרה שקובי הוא אחד מתשעת חיילי המילואים שנהרגו מטיל נ.ט שגרם לקריסתו של מבנה בו שהו. האם אתי שלא יכלה לעמוד בלחץ, פונתה לטיפול רפואי בבית החולים יוספטל בעיר ושוחררה לביתה בשעות הצהריים.

סמ"ר קובי (26) שגדל באילת למד בביה"ס היסודי "אופיר" ולאחר מכן בפנימיית "כנות". אחרי שירותו הצבאי כחובש קרבי בצנחנים, חזר לאילת וניהל את חנות ריקושט בעיר. לעידן שני אחים מנישואיהם של הוריו איציק ואתי וארבעה אחים למחצה. האב איציק מתגורר במושב יערה סמוך לנהריה והאמא אתי מתגוררת באילת. ברגע שהתקבלה ההודעה, האב איציק והבן ערן, שהתחתן לפני כחודש ימים מיהרו לצאת לבית המשפחה באילת.

במהלך עבודתו בחנות ריקושט הכיר עידן את ענבל לפני כחמישה חודשים, בזמן שקנתה ציוד לטיול בדרום אמריקה. כשחזרה חידשו את הקשר ומאז האהבה ביניהם פרחה, השניים שכרו יחד דירה ותכננו להתחתן, "זה קרה כל כך מהר", סיפרה ענבל, "אבל כזה היה עידן מסוג האנשים שרצה מהר להקים משפחה, הוא מאוד אהב ילדים".

ביום ראשון שעבר גויס עידן בצו 8 לגדוד המילואים בו שירת ועשה זאת בתחושה טובה. "הוא שמח ללכת, ולא חשב לרגע אחרת, למען החברים בגדוד", סיפרה לימור מאיר-קרולינסקי, אחותה של ענבל, "הוא שלח לי כמה אס.אם.אסים ביום ואפילו הודעת 'יום נישואין שמח', הוא אפילו לא שכח את יום הנישואין שלי בתוך כל הבלאגן".

ביום שני, יום לפני שעידן נהרג קיבלו חיילי הגדוד אפטר של כמה שעות, "נפגשנו בתל-אביב ועשינו לנו יום כיף, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו", סיפרה ענבל, "היה חשוב לו שנלך לים ושאני אדע שהוא חוזר והכל בסדר".

השיחה האחרונה ביניהם היתה ביום שלישי, רגע לפני הכניסה ללבנון כאשר ענבל היתה בנסיעה חזרה לאילת, "לא הייתי זמינה והוא השתגע מזה", נזכרה ענבל בשיחה האחרונה, "הוא דאג לי על הכביש ואמר שזה יותר מסוכן מכל דבר", "הוא הקפיד על הכללים לא להיות עם פלאפון ולא לספר לי כלום, למרות שגם אני קצינה בצה"ל, אבל הוא היה זה שחיזק אותי ואמר לי להמשיך ולתכנן את הטיול לניו זילנד, אחרי שנתחתן. הוא היה בן אדם מדהים, הכי אופטימי בעולם עם הרבה עוצמה פנימית".

החברים של עידן סיפרו שהבחור הביישן והשקט שהכירו, ידע ליהנות מהחיים, "הוא צלל, גלש, עשה סנפלינג וסקי, תמיד חייך, תמיד עזר לכולם". חברו ינון סנפיר, סטודנט שגדל עם עידן סיפר כי הקשר ביניהם חודש אחרי הצבא ולפני כשנתיים שכרו דירה יחד. "לא מזמן קבענו להיפגש כשנסיים את הבחינות, אבל עידן גויס בצו 8 וזה נדחה". ליאור יוסף, סיפר שלאחרונה עידן התחיל לגלוש רוח, צלל ובעיקר אהב את הים, "אמא שלי אמרה לי שלא סתם קראו לו עידן כי הוא היה כל כך עדין".

עידן קובי ז"ל יובא מחר(ו') למנוחות בבית העלמין הצבאי באילת בשעה תשע בבוקר.

האם לא הפסיקה לדאוג לבנה

האסון פגע פעמיים בתוך שש שנים באותו רחוב ביישוב בית חשמונאי. סמ"ר עדי סלים (22) שנהרג אתמול בלבנון הוא החלל השני באותו רחוב, לאחר שלפני שש שנים נהרג שכנו, לירון שרביט, בפעילות מבצעית סמוך לשכם. אמו של שרביט קיבלה את העזרה משוש, אמו של עדי סלים, אך הלילה התהפכו היוצרות ובשעה 1:30 בלילה עם היוודע הבשורה הקשה, הפכה פרי שרביט למשענת של חברתה שוש. לאחר שקיבלה את הבשורה המרה נשכבה אמו של עדי על מיטתו וניסתה להירדם. כשבאו לבקרה אמרה: "אני נשבעת שאני לא מתכוונת לכבס את הסדינים האלו כדי שהריח שלו יישאר".

שוש סלים, אמו של עדי, הרגישה, כך נראה, שמשהו רע קרה לבנה. יומיים לפני האסון היא לא הייתה מסוגלת להפסיק לבכות ולדאוג לו. אתמול ב-20:00 בערב ישבה עם חברתה פרי וסיפרה כי כואבת לה הבטן ושהיא מודאגת. אחר כך אמרה שהדופק שלה משונה. כמה שעות לאחר מכן התברר שתחושותיה הקשות לא היו לשווא ושהיא חשה במותו של בנה. "יומיים היא כבר בוכה לי שכואבת לה הבטן. אני בהכנות לאזכרה של בני ובדרך כלל היא תמיד עוזרת לי, אבל השנה היא אמרה לי שלא יכולה לעזור כי הייתה במתח", סיפרה שרביט.

עדי הגיע ביום ראשון בלילה לביקור חפוז בבית הוריו וסיפר לאמו שבשבועיים האחרונים, מאז גויס למילואים כחובש במגלן, הוא אכל רק טונה. כשהגיע לביתו הוא היה מרוצה מאוד מהארוחה שהכינה אמו שהייתה מאושרת לראותו.

עדי שהשתחרר מהצבא לפני זמן קצר, החל לעבוד באבטחה. הוא המשיך לגור בבית הוריו ורכש לעצמו מכונית. באוקטובר הוא תכנן להתחיל ללמוד מזרחנות במכללת ספיר. "הוא היה ילד חרוץ, מתוק, מהטובים ביותר שיש", סיפרו המנחמים שבאו לבית המשפחה. הוא הותיר אחריו את אמו, אביו אליו היה קשור מאד, ושלוש אחיות: נילי, קרן שאמורה להתחתן בעוד חודש ודניאל הקטנה בת ה- 13.

"בנאדם כמו איגור קשה למצוא"

בחור זהב. כך הגדירו שכנים, מכרים וחברים את רב סמל איגור קובליק, בן 26 מנצרת עילית, שנהרג בתקרית בעיתא א-שעב. "אני עובד עם הרבה מאוד אנשים, אבל בנאדם כמו איגור קשה למצוא", אמר אחד השכנים, יעקב שניידר.

איגור נולד בבלרוס ועלה בתחילת שנות ה-90' עם אביו לב, אמו טטיאנה ואחותו יוליה. השכנים שזרמו לבית המשפחה סיפרו כי דלת ביתם תמיד הייתה פתוחה, וכל השכונה ידעה שלמשפחת קובליק יש ילדים טובים שמוכנים תמיד לעזור מתי שיידרשו לכך.

איגור שירת בצנחנים, ולאחר שחרורו משירות סדיר פנה ללימודי משפטים, במקביל לעבודתו כמאבטח אישים בכירים. הוא גוייס למילואים לפני כמה ימים ואביו העביר ימים אלו בחרדה ובעצבנות. רבים מחבריו של האב, שעובד במפעל "כנפית" במגדל העמק, הגיעו לבית המשפחה כדי להביע את תנחומיהם.

"לפני יומיים ראיתי את האופנוע של איגור חונה. שאלתי מה הוא עושה פה ואמרו לי שגם את איגור לקחו למילואים", אמר השכן שניידר, "זו מכה קשה, הוא פשוט היה בחור טוב שהיה מאוד קשור למשפחה. אמא שלו הייתה מאוד גאה בו".

איגור הותיר אחריו את ההורים לב וטטיאנה, ואת אחותו יוליה בת ה-18.

חגג יום הולדת 36 לפני שבוע

לפני שבוע בדיוק חגגו במושב כנף את יום ההולדת של אשר נוביק (36). במושב הקטן שבו מתגוררות 80 משפחות עם נוף מדהים, מתקשים לעכל שאשר לא ישוב עוד. אתמול, מעט אחרי חצות הגיעה הבשורה המרה ליישוב שברמת-הגולן. נציג צה"ל הגיע לבית משפחת נוביק, ודפק על דלתה של הרעיה, אוסנת.

אוסנת שישנה באותה השעה, לא ידעה שחלק מחברי המושב כבר יודעים שאשר אינו עוד בחיים. אחרי דקה אחת נשמעה זעקה מבית המשפחה: "למה למה זה קרה? הוא הבטיח לי שהוא יחזור. אשי הבטיח לי שהוא יחזור, איפה הוא". הבנות מהמושב נכנסו אט אט לבית המשפחה ניסו לנחם לסייע בשעה הקשה, אשר הם הסבירו לאוסנת שהיתה קשורה אליו מאוד לא ישוב עוד. אשר, נהרג שלשום בכפר דבל שבלבנון ביחד עם שמונה חברים נוספים מיחידת מילואים מיוחדת שעסקה בפעילות מבצעית בכפר הלבנוני.

אשר, נבחר בתחילת השנה לשמש כמנכ"ל חוף הלונה-גל שבכינרת, הוא היתה דמות נערצת בישוב: "אשי יצא לשירות מילואים ביחד עם חבריו לצנחנים ואנחנו לא מעכלים שהוא לא ישוב עוד. הוא היה מטובי בחורינו, משקיען נמרץ, ואיך אפשר לומר שהוא לא ישוב עוד. רק לפני שבוע חגגנו לו יום הולדת, ועכשיו אנחנו צריכים לקבור אותו".

חבריו סיפרו שאשר הגיע למושב ומהר מאוד הפך לדמות נערצת. "הוא דאג לקהילה שלנו במושב, היה מאוד מיוחד, אחד שחיפש תמיד רק את הטוב לכולם. מהר מאוד הוא הפך לאחד מעמודי התווך של היישוב שלנו, איבדנו אדם גדול"- סיפר חברו הקרוב, חיים אוחיון, חבר מושב כנף ובעליה של קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון.

אשר הותיר אחריו, אישה, אוסנת, מארגנת אירועים, ושני ילדים קטנים, יובל בת 10, איתי, בן שעולה לכיתה א', שיגדלו עתה בלי אבא. הלוויתו של אשי תתקים ביום ראשון בשל המתנה לאחותו שנמצאת באוסטרליה, בבית העלמין שבמושב מעלה גמלא בשעה 10:30.

תיכנן איך את הלוויה שלו

"ביום שבת, לפני שהוא התגייס, התחלנו לדבר על ההלוויה שלו. פשוט ישבנו ודיברנו על המוות. נאור היה משוגע על הים, אהב מאוד לגלוש והוא ביקש ממני שיקברו אותו עם הפנים לים. הוא נורא רצה לראות תמיד את הגלים. אחרי זה הוא ביקש שאקריא בהלוויה שלו משהו שכתבתי. ואז גם שיר הוא רצה שאבחר ואני אמרתי לו שנשים את 'מי אוהב אותך יותר ממני'. זה פשוט אחז בנו המוות". כך סיפרה, בתיאור מצמרר, נטלי הדר (27) חברתו של לוחם המילואים מיחידת יעל של חיל ההנדסה נאור קאלו (25) מקיבוץ מעגן מיכאל.

"הוא חשש, אני הייתי היסטרית. אחרי זה הוא התגייס וכל שיחה המשכנו לדבר על המוות שלו. אמרתי לו - אל תמות, אנחנו רוצים להתחתן, אנחנו צריכים לטייל, יש לנו הרבה מאוד תוכניות. כל שיחה בינינו הייתה כאילו האחרונה. ואז הוא הגיע השבוע ביום ראשון בערב. היה בקיבוץ יום אחד. היינו שעות בים. ואני כבר בכיתי. והוא ביקש שאפסיק. תפסיקי לבכות, הוא אמר לי. לא יכולתי. אהבנו. הוא עשה אותי מאושרת וביום האהבה השבוע הוא שלח לי הודעת אהבה בנייד ושאל אם זה באמת היום. עכשיו כל התכנון האיום הזה שלנו, פשוט התממש", סיפרה אתמול במונולוג קשה ומצמרר, החברה נטלי.

"נאור היה ילד של ים, של גלישה, של הרבה אהבה. הוא התחיל איתי ובהתחלה לא שמתי עליו. אבל אז התאהבתי והייתי פשוט מאושרת. כמה פחדתי שהוא ימות. כמה פחדתי שהוא ימות", אמרה החברה נטלי בכאב תהומי.

נאור היה הבן הבכור של אבנר וברברה. ההורים הכירו כשברברה הגיעה מדרום אפריקה לאולפן בקיבוץ, התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים. לאבנר עוד שני ילדים, בת ובן. נאור גדל בקיבוץ, למד בתיכון בקיבוץ, והתגייס ליחידה המובחרת. "הוא הגיע הביתה לאפטר קצר ופשוט אמר לנו בחשש כי "אנחנו לא מוכנים שם. פשוט לא מוכנים". הוא הגיע עם עוד חבר וישבנו בבית לאכול. הוא ביקש את האוכל האהוב שלו, הכנו לו לזניה. ואז חשבתי על צילום משותף. אני אוהב לצלם. החלטתי לא לעשות אותו. חשבתי שאני לא רוצה שיהיה לנו את הצילום האחרון הזה שאחרי זה רואים", סיפר אתמול האב השבור אבנר.

לאחר מכן נאור חזר לצבא ולהורים כבר הייתה הרגשה נוראית. "פתאום הוא נעלם לי והלכתי לראות תמונה שלו. היו לנו כבר רגעים קשים שאח שלו ששירת במשטרה הצבאית נפצע באחד הפיגועים באוטובוס בוואדי ערה. חששנו מאוד לנאור", סיפרה אתמול האם ברברה. ואז חטף הכוח שהיה בבית השני טיל. ונאור החובש רץ לטפל בפצועים ואז הבית הזה חטף עוד טיל ונאור נהרג.

אהב לטייל בעולם

"בן, כשמו כן הוא, היה הבן של כולנו , הוא אהב לטייל ולראות כל מקום בעולם, עכשיו בן רואה את כל העולם מלמעלה", כך אמר בכאב, שייקה פרנקו, יו"ר ועד היישוב קורנית במשגב, שהוקם לפני 28 שנים. בן סלע הוא חלל צה"ל הראשון ביישוב.

אבל כבד ירד אתמול על היישוב, שבו 150 משפחות. בן (25) ז"ל הוא חלל צה"ל הראשון במקום. בן, סיפר שייקה, היה בחור שקט ומבוייש, שאהב לטייל בעולם הגדול, לכבוש אותו, "אבל בלי גדודים". מאז שחרורו מצה"ל טייל במזרח, בדרום אמריקה ובמונגוליה.

"בן, שירת בפלוגת ההנדסה של הצנחנים. הוא אהב את החיים, שירת תקופה ארוכה בשטחים ונהג לחלק סוכריות לילדים שם כדי שלא יפחדו מחיילי צה"ל. אהב את הטבע ורק לאחרונה סיים קורס מדריכים ותיכנן את הטיול הבא שלו. הוא שמע מהחבר שלו לצוות, כי עומדים לגייס אותם. ובן אמר לא נורא,אין בררה זו מלחמה צודקת. ביום ראשון הוא בא לחופשה של 24 שעות, נפרד מאיתנו לשלום ונתן נשיקה לכל אחד", סיפרה סמדי, דודתו של בן.

הוא הותיר אחריו הורים: יהודית ויוסי, שתי אחיות, אורלי וקרן ואח נוסף, אורון (25) שריונר, שגוייס גם הוא למילואים והוזעק מזירת הלחימה בלבנון לביתו.

"בילה כל שנייה פנויה עם הילדים"

"הייתה לו המון מוטיבציה. הוא אף פעם לא דיבר על חששות, אופטימי חסר תקנה, המדינה הייתה חשובה לו כמו המשפחה", כך סיפרה חגית יהב על אחיה רב סרן (מיל.) נתן (נתי) יהב בן ה-36 שנהרג במהלך חילופי האש בלבנון.

נתי הקים לפני כשלוש שנים את פלוגת חיל ההנדסה עליה פיקד שהורכבה מאנשי מילואים יוצאי חטיבת פלוגת הנדסה של חטיבת צנחנים ויוצאי יחידת 'יהלום' של חיל ההנדסה הקרבי. הוא עבד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת מוטורולה וגויס למילואים בצו 8 לפני כשלושה שבועות. ביום שלישי נכנס ללבנון. "הייתה לנו תחושה של סכנה. הרגשה לא טובה. הוא ידע את זה ולכן תמיד הקפיד להתקשר. בן אדם שעשה המון ימי מילואים ואף פעם לא קיטר', סיפרה האחות.

ביום שני קיבל נתי אפטר של מספר שעות אותם בילה יחד עם משפחתו המתגוררת בקריית אונו. "הם היו אמורים לנסוע כולם לחו"ל בעוד פחות מחודש. נתי עבד קשה מאוד אבל כל שנייה פנויה בילה עם הילדים", סיפר גיסו יאיר. נתי נקרא על שם דודו נתן שנהרג במלחמת יום העצמאות. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

לא הספיק לקבל את ההודעה שהתקבל ל"בצלאל"

רב-סמל (מיל') דוד שמידוב, בן 25 מירושלים, נהרג יום לפני שהגיעה הודעה על התגשמות חלומו. הוריו סיפרו: "היום התקשרו אלינו מבצלאל והודיעו שהוא התקבל ללימודי אדריכלות, אבל עכשיו הכל נהרס, כל החיים נהרסו".

דוד נהרג מפגיעת פצצת מרגמה במהלך פעילות צה"ל בכפר קליעה שבדרום לבנון.

הוא עלה עם בני משפחתו לפני עשר שנים מבלרוס. הוריו ניסו להניא את בנם מלשוב לשדה הקרב, אך הוא היה נחוש בהחלטתו.

אביו של דוד סיפר: "הוא קיבל צו-8 ביום שישי וחזר הביתה ביום ראשון. אמרתי לו שיישאר בבית, אבל הוא לא הסכים ואמר שהוא רוצה להיות עם החברים שלו. הוא חזר אחרי 20 דקות כדי להיות עם החבר'ה. יש לו הרבה חברים מהמילואים וכל הזמן הם נפגשו. דוד אהב מאוד את הארץ שלו".

אמו הוסיפה: "הוא חזר לזמן קצר, לא הספקתי לראות אותו כי הייתי בעבודה, ועכשיו לא אראה אותו יותר לעולם".

עוד סיפר האב כי ההלוויה מתעכבת כיוון שאחיו הבכור של דוד נמצא בלבנון. "בצבא אמרו שאי אפשר כרגע להוציא אותו כי מתנהל שם קרב".

לבית המשפחה הגיעו קרובי משפחה וחברים רבים של דוד. אחת מחברותיה של האם סיפרה: "בתשעה באב היא החליטה לצום כדי שכל החיילים יחזרו בשלום. היא לא סיפרה לנו שהבנים שלה משתתפים במלחמה כי לא רצתה להדאיג אותנו. מדובר במשפחה שאוהבת את ארץ ישראל, משפחה שקטה ומופנמת".

דוד הותיר אחריו זוג הורים ואח.

הוא היה פייטר, הוא היה עולם ומלואו

סרן יוני שמוכר, בן 30 ממושב בית נחמיה שבשפלה, שירת כקצין בדרגת סרן בפלוגת הנדסה של חיל הצנחנים.

"הוא היה פייטר. כשקיבל את הצו 8 הוא התייחס לזה כאילו הוא הולך מחר לעבודה. פשוט אי אפשר לתאר את האבידה. כל החבר'ה שלנו ממש שבורים", סיפר חברו, דודי טמיר. 

אבל כבד ירד על המושב עם היוודע דבר מותו. לפני כשבוע גויס בצו 8 ללחימה בצפון. רק לפני יומיים, אחרי שסיים אימון וידע שהוא עולה ללבנון הגיע לביקור אחרון בבית. הוא ישב עם אשתו שלומית ובני משפחתה, שהתגוררו בסמוך לבני הזוג, וסיפר על שירותו הצבאי. חמו, אבי הופמן, סיפר "הוא ידע בדיוק מה קורה, אבל הוא סמך על החברים שלו וידע שצריך לעשות את העבודה הזאת".

יוני, סיפרו מקורביו, היה איש טבע שאהב לצאת לטיולים בארץ וגם בעולם. רק לפני שנה חזר מטיול ארוך עם אשתו בסין. לאחר שסיים תואר ראשון בפיזיקה, המשיך לתואר שני שאותו אמור היה לסיים בקרוב.

טמיר הוסיף: "יוני היה עולם ומלואו, הוא היה טוב וחכם. הוא למד ריאלי וגם היה ספורטאי. הקשר הכי מדהים בעולם שראיתי היה בין יוני לאשתו שלומית. הוא אהב לטייל, לרכב על אופניים וניסה למשוך גם אותנו, אבל זה היה גדול עלינו וקצת קשה", הוסיף דודי. 

יוני הותיר אחריו זוג הורים ושלוש אחיות. אביו שוהה בחו"ל בענייני עבודה, וקיבל את הבשורה המרה על מות בנו בהודו. ההלוויה תתקיים מחר, לאחר שהאב ישוב ארצה.

ההורים שאבו כוח מבנם

הידיעה על נפילתו של רב-סמל נועם גולדמן, בן 27 מתל אביב, תפסה את אביו בעת שניחם אבלים בבית משפחתו של סמל איתמר צור מבאר טוביה. אנשי קצין העיר המתינו לאב בביתו והודיעו לו כי בנו נועם נהרג אף הוא, מפגיעת טיל נ"ט בטנק בכפר עיתא א-שייב בלבנון.

אביו, צביקה, סיפר: "לפני כשלושה שבועות הוא עזב את דירתו בתל אביב ועבר לגור בביתי. לפני כשבוע הוא קיבל טלפון מהצבא. הוא יצא למילואים חדור מוטיבציה בלתי רגילה בגלל המלחמה. הוא אמר ששום דבר לא יכול לקרות לו. הוא כינה את עצמו בהודעות הטקסט כשהיה מתכתב איתי 'נמר הרים טיבטי'. כששאלתי אותו מדוע, הוא סיפר שמדובר בשטח הררי שחיים בו נמרים".

נועם יצר קשר עם אביו בכל פעם שנכנס ויצא מלבנון. שלשום נערכה שיחתם האחרונה, לפני שנכנס לשם שוב. "הוא שאל אותי אם שמעתי על מספר מחבלים שנהרגו באזור כפר רזייה ועניתי בשלילה. הוא אמר לי, 'אם תקרא על כך תדע שאנחנו היינו שם'". צביקה הוסיף: הוא היה במצב רוח טוב, אופטימי. אני ואימו שאבנו ממנו את הכוח".

נועם הותיר אחריו זוג הורים ואח.

ייקבר ביום הולדתו ה-23

סמל ראשון ניר כהן, בן 22 ממכבים רעות אמור היה לחגוג מחר את יום הולדתו ה-23. במקום מסיבת יום ההולדת שתוכננה מראש, ייאלצו בני משפחתו לחלוק לו כבוד אחרון ולצעוד במסע ההלוויה. ניר נהרג כשנהג בטנק שספג פגיעה מטיל נ"ט בגזרה המערבית בדרום לבנון.

בימים האחרונים עסק ניר בארגון הדירה החדשה ששכר בתל אביב, אליה אמור היה לעבור בימים אלה. בימים כתיקונם הוא הדריך קבוצות נוער שהיו מגיעות לישראל.

השבוע קיבל צו 8 ויצא למילואים בשמחה. בני משפחתו סיפרו: "הוא אמור היה לשרת כחובש אבל הוא אמר למפקדים שלו שהוא מתגעגע לנהיגה בטנק, וכך קיבל את המשימה, שממנה לא חזר". אחותו נועה סיפרה: "מאז שהוא יצא למילואים דאגנו לו, והוא התקשר כל יום להרגיע אותנו כשהיו תקריות. אתמול, במהלך כל היום הייתה לי הרגשה רעה. כשניסיתי לתפוס אותו לא הצלחתי. בלילה כשהגיעו הקצינים של הצבא לא הייתי מופתעת".

מידידתו הטובה הדר נופר ביקש ניר לשמור על אבא שלו. "לפני כמה ימים בשיחה מצמררת הוא אמר לי שהוא נכנס ללבנון. לפני שסיימנו את השיחה הוא אמר לי, 'את חייבת להגיד לי שלום, אולי לא אחזור'".

ניר הותיר אחריו הורים ושני אחים.