כאב לב עד מוות

עד היכן מגיע כאב הלב על חינוך הילדים. אתמול (ה') בערב נסע יעקב (ג'קי) סופר במונית מביתו שבירושלים. לאחר דקות ספורות הוא חש בלבו, איבד את הכרתו ועל אף ניסיונות ההחייאה הארוכים - נפטר. עד כאן זה יכול להישמע כמו עוד סיפור מצער אך מוכר על אדם שמת בטרם עת, בשנות ה-40 לחייו. אלא שבציבור החרדי-ספרדי בירושלים משוכנעים שמאחורי מותו של סופר עומד סיפור כאוב שהוא נחלתן של מאות משפחות במגזר.

"הוא כל הזמן אכל את הלב שהוא לא יכול להכניס את הבת שלו לסמינר", מספר אחד מחבריו הקרובים. "בשבועות האחרונים הודיעו לו שבתו לא תתחנך בסמינר בו רצתה ללמוד. הוא חזר ואמר שהוא לא יכול יותר, ושהוא הולך למות מזה - ממש כך התבטא - שהבת שלו לא יכולה לקבל חינוך תורני כמו כל הבנות".

חבריו לעבודה של סופר אומרים כי בצהרי היום שבו נפטר שוחח עימם על הנושא וביקש את עזרתם: "אין לי כבר כוח, אתם חייבים לדאוג לבת שלי שתיכנס לסמינר טוב". גם בהספדים בהלווייתו של סופר, שיצאה אמש בסביבות השעה אחת לפנות בוקר, היה זה הנושא העיקרי. "הוא נפטר במסירות נפש למען חינוך ילדיו", סיפר אחד הנוכחים והוסיף: "כולם מדברים על העוול שנעשה לו".

סופר, שהותיר אחריו אשה וחמש בנות, עבד בארגון החסד יד-אליעזר המחלק מזון למשפחות נזקקות ומפעיל פרויקט חונכים מיוחד בקרב ילדים במצוקה. "הוא היה בן אדם שהיה מוכן לעשות הכול בשביל כל אדם", סיפר אחד מחבריו. "הוא היה עובד בארגון פי עשר ממה שמשלמים לו, עבד לילות כימים ואף פעם לא שמעת אותו מתלונן. בן אדם זהב".

אפליית הבנות הספרדיות בבתי הספר החרדיים היא אולי אחד הנושאים הכאובים ביותר בציבור החרדי. החינוך האשכנזי נחשב לאיכותי יותר מבין המוסדות המיועדים לבנות וככל שעוברות השנים - הביקוש עולה על ההיצע. כתוצאה מכך, מוסדות החינוך האשכנזיים מעדיפים קודם לקבל לשורותיהם את הבנות המגיעות מבתים אשכנזיים, ורק אחר כך את הבנות הספרדיות.

על פי הסכמים, חייבים הסמינרים האשכנזיים לקבל עד 30% תלמידות ספרדיות. במקרים רבים, למרות התערבות הרבנים, מסרבים מנהלי הסמינרים לקבל אליהן בנות ספרדיות מעבר למכסה שנקבעה. 

ל-400 בנות אין היכן ללמוד

חבר מועצת העיר מטעם ש"ס, שמואל יצחקי, הסביר בשיחה עם ynet את הרקע לבעיה: "לצערנו, רוב מוסדות החינוך הטובים הם של אחינו האשכנזים, שנמצאים על המפה קרוב ל-50 שנים, ולכן הספרדים מפגרים אחריהם בנושא זה. השנה ישנן כ-400 בנות שצריכות להתחיל סמינר, אך עדיין אין להם מקום ללמוד בו. 

"אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו צריכים להתחנן שיקבלו את הבנות שלנו למוסדות חינוכיים. לא רק להתחנן, אלא גם לזעוק ולהזיל דמעות. במקרים רבים, אותן הבנות מעדיפות שלא ללכת ללמוד בשום מוסד אחר, מתוך תקווה שבשלב מסוים הן כן יתקבלו". 

עו"ד ארי איתן מלווה בעבודתו הורים במאבקם מול מוסדות חינוך חרדיים שאינם מוכנים לקבל את ילדיהם לשורותיהם. "בשיחות שקיימתי עם אנשי משרד החינוך אמרו לי שמנהלי המוסדות החרדיים פשוט טענו שאין אפליה והם משום מה מעדיפים להאמין להם, למרות שכל ילד ברחוב החרדי יודע שקיימת אפליה בוטה", הוא אומר.

לדעת עו"ד איתן, הסיבה לאי קבלת תלמידות ותלמידים ספרדיים לבתי הספר מסתכמת ב"גזענות מפורשת": "מנהלי המוסדות אומרים בבירור: התמלאה המכסה של הספרדים. זוהי אפליה שהיא על השולחן ולא מסתירים אותה, וזו אחת העוולות הגדולות בציבור החרדי".