אירוע חבלני על הכביש
אילו מדינת ישראל הייתה מתייחסת לסכנות האמיתיות על הכביש ברצינות הראויה, היו לנו פחות הרוגים על הכביש. כל-כך קל, כל-כך פשוט
כפי שזה נראה כרגע, משטרת ישראל יכולה לרשום לעצמה "נכשל" נוסף ברזומה הנוראי של טיפול אמיתי במפגעי כביש. משטרת התנועה חייבת לערוך בדק בית מקיף, תוך בירור אזלת היד הקטלנית שהפגינה בסוף השבוע האחרון. זו עומדת להיות פעם נוספת שבה מוכח כי לחפש את המטבע מתחת לפנס, זו אינה חוכמה גדולה, ולבטח לא פעילות שתמנע את התאונה המצמררת הבאה.
יאמר מייד. לא משטרת ישראל היא זו שגרמה לתאונה בה נהרגו חמישה בני אדם סמוך לטבריה. לא משטרת ישראל היא זו שנכשלה בהוראת הנהיגה, בהחדרה לראשו של הנהג כי מכונית עשויה לתפקד כפצצה לא קונבנציונאלית בידיים בעייתיות. לא משטרת ישראל נתנה לו את הרכב, לא היא גרמה לו לנהוג בפראות.
המכוניות המרוסקות (צילום: חגי אהרון)
אבל משטרת ישראל היא כן זו שבוחרת לתפוס נהגים "ממריאים" למהירות שיא של 120 קמ"ש על כביש מהיר, כשהסכנה היחידה שהם מייצרים היא, מקסימום, לסביבה הסובלת מפליטת גזים רעילים גדולה יותר, ולחשבון הבנק שלהם המתמודד עם הוצאות ניכרות. קל לתפוס נהגים שעוברים על המהירות המותרת. קל גם להעמיד ניידת בפינת רחובות בגבעתיים, כדי לעצור רוכבי קטנועים שמספר הרישוי שלהם אינו ברור.
הרבה יותר קשה לפטרל על הכביש ולחסל בריונים מוטוריים. הרבה יותר קשה כנראה להעניש נהג שנוסע במסלול שמאל במהירות צב, וגורם לעצבנות איומה לכל אורך הדרך. הרבה יותר קשה להיענות בזמן לדיווח על נהג שמאיים על שלום הציבור, ולשלוח ניידת מהירה בזמן ולמקום הנכון. חייבים לומר באופן חד וברור - במקרה הזה ובמקרים אחרים של דיווח על נהגים עבריינים המשתוללים על הכביש, חייבת המשטרה לתת מענה מיידי, בדיוק כאילו היה מדובר בהתרעה על מחבל שמתכנן לבצע פיגוע התאבדות.
משטרה שאינה מתייחסת כבר שנים לעבירות כמו גניבה של או מרכב, פריצה לבית, אלימות קלה והטרדה קשה, אינה משטרה שמסוגלת להיענות לאתגר הבסיסי הזה. משטרה שגייסה עצמה לפעילות תופסת כותרות עיתון, אינה כזו שמסוגלת לתת מענה כלשהו לאירוע שנמצא בהתהוות. נסו פעם לתפוס את מוקד 100 ולדווח על אירוע שעומד לקרות. זאת אומרת, נסו, אבל הצטיידו נא בהמון סבלנות ומידה ניכרת של ריאליזם. אחרת תתפוצצו.
בעיה קשה של מנהיגות
אבל, חובה להודות כי הבעיה הגדולה אצלנו אינה דווקא זו של הזרוע האוכפת. למען האמת, אפילו לא זו של הזרוע השופטת. אחרי הכל מדובר כמעט תמיד במשרתי ציבור שיכולים ורוצים לעשות עבודה טובה, זו שלשמה הוכשרו. לא אצלם הבעיה, אלא אצל הדרג שמעל. במילים אחרות – נבחרי ציבור שמועלים בתפקידם על בסיס יומיומי וכיום מוותרים אפילו על ניסיון להסבר, הצטדקות, הבהרה ובוודאי בושה.וכך גם במקרה של התאונה הנוראה הזו, בה כנראה כשלה המשטרה בתגובה מהירה לסכנה ברורה ומיידית על הכביש. השוטרים היו מגיבים ללא ספק אחרת, אילו הייתה ההנהגה מקרינה כי מדובר אכן בעניין של חיים ומוות, במלחמה עקובה מדם בה חובה לנצח, בטיפול שורש ברמה הלאומית ובניסיון להחזיר את הביטחון הבסיס של האזרח לכביש. הנהגה – ראשי ממשלה ושרי תחבורה למשל - שאכן משלמים את מס השפתיים הנדרש, אבל בפועל עושים לא הרבה יותר מכלום.
שנים על גבי שנים שנעשה בארץ ניסיון אמיתי, כן וראוי לכל מחמאה ותמיכה, להפחית את מספר התאונות, את מספר ההרוגים הפצועים. שנים של ועדות מסוגים שונים ועמותות והמון כסף, רצון טוב ואפילו שינוי משמעותי בדרך הטיפול של התקשורת. ואותן שנים ארוכות בהן השינוי היחיד שבאמת יכול לבשר על גישה חדשה, שינוי מאזור מקבלי ההחלטות, אינו נראה אפילו באופק.
משרד ראש הממשלה כושל כבר למעלה מעשר שנים בהתייחסות כלשהי לבעיית הבטיחות בדרכים. משרד התחבורה נראה כמו תחנת רכבת של כאלה הרואים עצמם ראויים לגדולה, ונאלצים להסתדר בינתיים עם מציאות כפויה. זוכרים את משה קצב? זוכרים את מאיר שטרית, זה שהצהיר כי הבטיחות בדרכים בנפשו וברח מהמשרד כל עוד רוחו בו? בטח שזוכרים. יודעים מי תפס את מקומו? שאול מופז כמובן.
אכן, אותו שר שאיים מעל כל במה - כאשר התפנה לרגע קט מענייני ניהול הצבא - כי הוא יחמיר עם נהגים עבריינים, ישלול את רישיונם ויחסל את הסכנה שהם מהווים על הכביש. שר שהצהיר כי אצלו ינהגו לאט יותר, אבל לא מצא כל פסול בכך שנמצא במכונית שנסעה במהירות כמעט כפולה מהמותרת. הוא לא ביקש סליחה, הוא לא מצא לנכון להסביר, הוא בוודאי לא חשב שמן הראוי כי ישים את המפתחות על השולחן ויסתלק לאלתר מהלשכה החשובה. דובריו מלמלו תגובה חסרת שחר לתקשורת, וזהו.
אילו שר תחבורה היה פעם קם ומתפטר על רקע מחדל אישי, אילו ראש ממשלה היה נאות להתייחס באמת, אילו משרד האוצר היה ברצינות הופך עולמות, אילו הייתה לנו מדינה מתוקנת. אבל אין.
לפנייה לכתב/ת 
