האם ישראל זונחת את ה"נאוטילוס"?

לאחר ובזמן המלחמה בצפון, נשמעו קולות רבים השואלים מדוע לא טרחה ישראל להצטייד מבעוד מועד בכלי נשק חדיש המסוגל ליירט את טילי חיזבאללה. אותם קולות הזכירו באותה הנשימה את פרוייקט ה"נאוטילוס", תותח הלייזר ליירוט רקטות קצרות טווח, שמפתחת חברה אמריקנית ואמור להיות בשימוש ישראלי. אבל מסתבר שפרוייקט ה"נאוטילוס" פשוט לא מתרומם, ולפי מקורות ישראלים בארה"ב, ישראל תאלץ בקרוב מאוד לזנוח את הפרוייקט, ולחפש מערכת הגנה אחרת.

הסיבות לזניחת פרוייקט ה"נאוטילוס" נובעות בעיקר מהעובדה שתותח הלייזר הכימי פשוט לא שווה את ההשקעה. לדברי המקורות, בכדי להגן על הגליל מקטיושות ועל יישובי הדרום מרקטות הקסאם, תאלץ ישראל לפרוס סוללות של עשרות תותחים כאלו, בעלות של מיליארדי דולרים.

יתרונו של התותח הוא בכך שהוא הצליח להוכיח את יעילותו המבצעית ביירוט מוצלח של קטיושות, רקטות מסוגים שונים ופגזי מרגמה. התותח, למעשה, יכול להיות מבצעי בתוך שנתיים, אב לדברי גורמי ביטחון זהו מוצר מפלצתי עם מגבלות רבות.

ראשית, יכולת היירוט שלו תלויה במידה ניכרת במזג האוויר, והוא אינו יכול ליירט רקטה כאשר השמיים מעוננים עד שזו תצא מבין העננים. שנית, קצב הירי שלו מוגבל והוא יורה אחת לכמה שניות. משמעות הדבר היא שה"נאוטילוס" לא יהיה יעיל בפני מטחי רקטות מהירים. והחיסרון הגדול ביותר: כל תותח שכזה יכול להגן על יחידת שטח של שני קמ"ר בלבד. כלומר, בכדי להגן על הגליל ועל עוטף רצועת עזה, יש צורך ב-40 עד 50 תותחי לייזר כאלה בעלות של 2-3 מיליארדי דולרים. בנוסף, לצורך תפעול הלייזר נדרשים מפעלים לייצור חומרים כימיים, ומשאיות להעברת החומרים במהירות להזנת הלייזרים על מנת לאפשר את תפעולם השוטף.

הדילמה באשר לשימוש ב"נאוטילוס" מתחזקת לאור העובדה שהחברה האמריקנית "נורת'רופ גרומן" הודיעה שהיא הרכיבה תותח לייזר שהוא שיפור של ה"נאוטילוס", והיא ממתינה להסכמה של הפנטגון כדי שתוכל להציג את המוצר שלה למערכת הביטחון הישראלית.

למעשה, בשנה שעברה החליט הגוף שממן את פיתוח ה"נאוטילוס" להפסיק ולממן את הפרוייקט הכימי בגלל מגבלותיו, ולהשקיע את הכסף בפרוייקט העתידי הטוב יותר. וכך, נאלצה ישראל להיפרד מהפרוייקט ברגשות חצויים. כעת, בעקבות המלחמה בצפון, חזר הנושא לשולחן הדיונים.

"נורת'רופ גרומן" טוענת כי תותח הלייזר החדש מופעל על ידי הוא דגם משופר, ואינו סובל מרבות ממגבלותיו של ה"נאוטילוס". עם זאת, גורמים ישראלים ספקניים באשר ליכולתה של החברה האמריקנית לבצע שינויים משמעותיים בתותח הלייזר. בנוסף, ואף חשוב מזאת, הלייזר הכימי קרוב לבשלות מבצעית, בעוד התותח החדיש מאחר בכמה שנים, ולישראל אין זמן לחכות.

הבעיה האמיתית היא עדיין איראן 

גם אם ישראל תחליט בסופו של דבר להשקיע את סכום העתק בייצור תותח ה"נאוטילוס", גורמי ביטחון מבהירים כי המטרה העיקרית היא הגנת שמי ישראל לא מפני רקטות קצרות טווח, אלא מפני איום טילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ גרעיניים.

כדי להתמודד עם האיום הגרעיני, שמקורו הוא בעיקר איראן, ישראל נאלצת לחפש פתרונות אחרים. מערכת הביטחון הישראלית פועלת כרגע בניסיון לעבות את מערכת ההגנה האווירית בטילי מיגון נוספים מעבר ל"פטריוט" האמריקני, שיעילותו מוטלת בספק, וטיל "החץ" שהוכיח את עצמו.

ישראל פועלת גם למצוא פתרון להגנה מפני טילים של עד 200 ק"מ, בטווח של יותר מהקטיושה ופחות מהסקאד, שלישראל וארה"ב אין להם תשובה.

דיפלומטים בוושינגטון הביעו רצון עז לסייע לישראל במחקר ופיתוח של טיל "החץ", במטרה לסייע לה להעמידו בזמן מול האיום הגרעיני העתידי של איראן. למעשה, הקונגרס האמריקני כבר אישר תקציבי מחקר ופיתוח לפרוייקט "חץ 3", שהוא גרסה חדשה של "החץ" שיהיה מסוגל להתמודד עם הטילים האיראנים רחוק יותר וגבוה יותר, ובכך ליצור עוד שכבת הגנה בשמיים במטרה לעצור את הטיל גרעיני בכל מחיר.

הסנאט האמריקני אישר באחרונה מענק של 25 מיליון דולרים שיועבר לישראל לצורך פיתוח טיל להגנה מפני טילי srbm. זאת לאחר שמערכת הביטחון החליטה להעדיף מוצר של רפא"ל הנקרא "קלע דוד" ומפותח יחד עם החברה האמריקנית "רתיון", על פני הצעה של התעשייה האוירית וחברת בואינג. חשוב לציין כי בית הנבחרים האמריקני עדיין לא אישר סופית את העברת הסכום, אך הוא מופיע בתקציב האמריקני לשנת 2007.

סוללות של "קלע דוד", בדומה לטיל "החץ", יתנו לישראל הגנה מרחבית אווירית. קצב הפיכת הטיל למבצעי תלוי כעת רק במימון מספיק. בתקציב שנתי של 25 מיליון דולר, הפרוייקט הזה יארך שש שנים. אם ארה"ב וישראל יחליטו להוסיף תקציבים – "קלע דוד" יהיה מוכן בתוך שלוש שנים או לכל המאוחר עד סוף העשור.