התעללות מינית במשפחה: למה הם שותקים?
אחד מכל שבעה ילדים בישראל, כולל בנים, נפגע מינית בתוך המשפחה. רוב המקרים לא מדּווחים כלל. שני מחקרים, האחד אמריקאי והאחר ישראלי, עשויים לספק את ההסבר לכך: רופאי ילדים ורופאי משפחה מתקשים לזהות את הקורבנות או נמנעים מלדווח למשטרה על ההתעללות
לנוכח ריבוי הידיעות שמתפרסמות לאחרונה על ניצול מיני של ילדים - הן בתוך המשפחה והן בידי דמויות חינוכיות או זרים - ממצאי מחקר חדש שנערך בניו יורק צריכים לעורר דאגה. במחקר, שבחן את הדיווח של רופאי ילדים על התעללות מינית בילדים, נמצא שהרופאים לא ממהרים לדווח למשטרה על ילד שנפגע מינית.
החוקרים מצאו שאנשי משטרה ועובדים סוציאליים רואים בחומרה הרבה יותר גדולה התעללות מינית בילדים בהשוואה לרופאים, שרובם אמרו שהסיבה העיקרית לכך שלא דיווחו על התעללות מינית שאיבחנו בילד היא רצונם להבטיח את שלומו ואת טובתו. לשוטרים, טענו הרופאים, ממילא אין כלים מתאימים לטפל ביר לדים שהותקפו מינית.
“ממצאי המחקר מדאיגים, כיוון שלרופאי ילדים, וכן לרופאי משפחה, תפקיד חשוב באיתור ובאבחון ילדים שנופלים קורבן לניצול מיני בתוך המשפחה," טוענת החוקרת ד"ר רות וולף מהחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן במאמר שמתפרסם בכתב העת "הרפואה". “הרופאים הם הגורם הראשוני שיכול להציל את הילדים מהתעללות מתמשכת, בהיותם קורבנות חסרי אונים. היקף הנזק הוא עצום. קשר השתיקה סביב נושא הניצול המיני בילדים מונע איתור מוקדם של הפשע, וכשהילד כבר בוגר יש קושי בחשיפת המקרה, כיוון שהוא כבר פיתח מנגנוני הכחשה והדחקה כדי להעלים את עוצמת הכאב וההרס האישי שלו."
לפי המאמר, אחד מכל שבעה ילדים בישראל נפגע מינית בתוך המשפחה, ורוב הקורבנות הן בנות. הפגיעות הן לא רק של בנות שהותקפו מינית על ידי גברים. מדהים ככל שיישמע, גם נשים מעורבות בתקיפות מיניות - 15% מהבנות שנפגעות ומנוצלות מינית בארץ הן קורבנות של נשים. למרבה הצער, הממצאים מראים שרוב מקרי ההתעללות המינית בילדים בארץ לא מדווחים כלל.
“בישראל," אומרת ד"ר וולף, “רופאי ילדים מגיבים באותו סגנון מתנער שמתואר במחקר האמריקאי. סקר שנעשה בארץ מצא שרופאי חדר מיון ורופאי ילדים במחלקות ילדים התקשו לזהות ילד שנמצא בסיכון לניצול מיני, וגם כשזיהו אותו כקורבן כזה, רק מעטים מהם דיווחו על כך למשטרה. רובם התעלמו או הפחיתו מהר חומרה של מקרה הניצול המיני בילד". ד"ר וולף מצטטת מחקר ישראלי, שבו התבקשו רופאי ילדים לציין אם דיווחו אי פעם למשטרה על התעללות מינית בילדים. שוב נמצא שהנכונות לדווח למשטרה על פגיעה מינית בילד היא לא גבוהה. ברוב המקרים העדיפו הרופאים לדווח על המקרה לרשויות הרווחה, אך לא למשטרה.
לדברי ד"ר וולף, אם רופא משפחה חושד שילד מנוצל מינית בסביבתו הקרובה, אל לו ליצור קשר עם ההורים, מאחר שיש בכך כדי לסכן את הילד. חשוב להקשיב לילד ולשמור על פרטיותו, להעביר לו מסר אוהד שהוא לא אשם במה שקרה, לקבל את דבריו כדר ברי אמת, לעודד אותו על כך שגילה את סודו ולא לחקור אותו יתר על המידה; חקירת הילד צריכה להיעשות על ידי חוקר ילדים.
- איך מזהים ילד שנפל קורבן לניצול מיני?
“ילדים קטנים שמפגינים ידע מיני שלא מתאים לבני גילם הם הראשונים לעורר חשד לכך שהם חשופים לסוג של תוקפנות מינית," מצטטת ד"ר וולף מתוך המחקר. “כשילד מספר על תופעות שקשורות לפיתוי מיני, סביר להניח שהוא לא ממציא את הדברים. ייתכן שהטלוויזיה עלולה לחשוף ילד לגירויים מיניים, אך עדיין, נדיר שילד בן 4 שמספר על אדם שמפתה אותו מינית צפה בכלי התקשורת בהתנהגות שקשורה לפיתוי מיני.
“בנוסף, כשרופא נתקל בהורים שמספרים על נטייה להתנהגות מינית חריגה אצל ילד בגיל הגן, הרי זה איתות ברור שהידע המיני הזה נקנה בדרכים לא נאותות. לדוגמה, ילדים שמפגינים משחק מיני על בובה, ילדים בעלי הרגלים של אוננות חריגה, כגון הכנסת חפצים לנרתיק או לפי הטבעת, או ילדים שמפגינים ביטויי פיתוי בעת משחק עם בובות או ביחסיהם עם ילדים אחרים בני גילם.
“ככל שהילד הפגוע צעיר יותר, כך גדלה הסבירות שהניצול המיני נעשה בתוך המשפחה. לעיתים נפגעים גם שני ילדים ויותר באותה משפחה. מי שנמצא במגע יומיומי עם הילדים האלה אמור לאתר את התופעה וחייב להסב את תשומת הלב של הרשויות לאפשרות של פגיעה מינית, כדי להרחיק את הילדים מהבית."
- האם ניצול מיני מתרחש בשכבה חברתית מסוימת?
“אין כל עדויות לגבי מאפייני משפחות המוצא של הילדים שחשופים לניצול מיני מצד בני המשפחה. חלק מהם באים מהעשירון העליון בארץ וחלק משכונות עוני".
פגיעה בגוף ובנפש
“פגיעה מינית מדורגת כאחת הפגיעות הקשות ביותר," טוענת ד“ר וולף. “יש לה השפעה הרסנית בטווח הקרוב והרחוק על התפתחותם הנפשית והגופנית של הילדים שהותקפו. קורבנות של ניצול מיני מתקשים מאוד להתייחס לתופעה בעת ההתעללות, וגם שנים אחריה. הם לא יכולים להכיל את הטראומה ובונים מנגנוני הגנה - שכחה, הדחקה והכחשה. הישרדות היא הערך החשוב ביותר בחייהם והיא זו שמצילה אותם מחידלון, כיוון שהם מסגלים לעצמם מציאות דמיונית, טובה מזו שהם חוו. עם זאת, מאמצי ההישרדות ומנגנוני ההגנה האלה חוסמים בפניהם את הדרך למימוש עצמי וגורמים להם חוסר יכולת לתקשר, רגשי אשמה, בושה, חרפה וכעס."
חלק ממי שעברו התעללות מינית בבית הדחיקו את המעשה כל כך, עד שהם מייחסים את זה בגיל מאוחר יותר לדמיון אדיפלי ולא לפגיעה טראומטית. הנה, לדוגמה, וידויה של צעירה ישראלית שמספרת בספר ׳לחיות בצל הסוד׳ (כפי שמצוטט ב׳הרפואה׳) שנוצלה מינית בידי אביה: “רק לפני עשר שנים התחילו להופיע זכרונות שקשורים לאבא ומעוגנים בתקופת הילדות. הייתי בחופשה בנואיבה. השמש, הים והרוח השרו עלי אווירה רגועה מאוד, שכמותה לא הכרתי בעבר. היתה זו אולי הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שלוות נפש. על רקע הרוגע הזה החלו לצוץ במוחי דברים שעלו לתודעתי דרך כל מיני חלומות.
“כשחזרתי מנואיבה החלו להופיע אצלי סיוטי לילה, שאבא שיחק בהם את התפקיד הראשי. הייתי מתפרצת בבכי באמצע הלילה, בכאב נוראי, בתחושה שמשהו כאילו נהרס בי מצד אחד, ומצד שני במעין שמחה, שאיזה גועל נפש יוצא ממני. כל העניין הזה היה קשה מכדי שייצא בבת אחת. זה יצא לאט לאט על פני הרבה שנים, כל פעם משהו כאילו נחשף, עוד רמת תודעה צפה על פני השטח, ויותר ויותר תמונות החלו להתחוור לי כדברים שקרו."
- האם ניצול מיני בילדות משפיע גם על התפקוד המיני בהמשך?
“מחקרים קובעים שנזק עלול להיגרם להתפתחות המינית של אישה או גבר צעירים שנפגעו מינית בילדותם. בבוא העת, כשמצפים מהם כאנשים בוגרים להפיק מהתחום המיני תועלת לבריאותם הגופנית והנפשית, הזכרונות מעוררים ומחיים את תחושות העבר. בעקבות זאת עלול להיפגע התפקוד המיני, דבר שיכול להפריע לבניית המשפחה העתידית.
לפנייה לכתב/ת 
