על החיים ועל המוות

אחרי שמונה שנות פעילות, חקירה וגילויי מרחבים חדשים בתחום שנע על התפר בין אמנויות הבמה למילה הכתובה, זכתה קבוצת התיאטרון של רות קנר סופסוף להכרה ממסדית. קנר, אישה-פיטר-פן, היתה עסוקה בשלה ולא נתנה למציאות של תקציבים וביורוקרטיה "להרעיש" או "ללכלך" את עולם היצירה. הממסד, מצדו, מעולם לא מיהר לתגמל באופן וולונטרי גם את אלה שמגיע להם במיוחד. עכשיו זה קורה ובאנסמבל מתפנים להביט לאחור על שנים של עשייה-לשם-עשייה ולשתף את הקהל בפסטיבל חגיגה שמכנס למפגש מחודש עם יצירות דגל של קנר.

"זה לא אקט של התרפקות על דברים שעשינו בעבר, אלא העלאת שאלות לגבי העתיד", מסירה קנר ספק אם היה, "מעניין אותי מה כל זה אומר לנו היום ואיך הולכים מפה הלאה. ההשערה שלי היא שהאוסף הזה הוא יותר מסך כל מרכיביו". תחת הכותרת "עלילה מקומית" נאספו הצגות שכולן תולדה של חפירה עקשנית בטקסטים ספרותיים בלבד. "איימוס", מאבק הישרדות של נברן בשדה למרגלות הכרמל, נוצר בהשראת סיפור מאת משה יזרעאלי; "גילוי אליהו" העוסק במלחמה ו"אצל הים" שמשתמש בנופי הים התיכון וים כנרת כמטפורה לנופי הנפש, מבוססים שניהם על טקסטים מאת ס. יזהר גם "האישה שהעדיפה לחפש אוכל" מאת אורלי קסטל בלום ו"דיוניסוס בסנטר" מאת תמר ברגר עברו עיבוד לתיאטרון תחת המסננת של קנר וקבוצת השחקנים.

לצד ההתניה של יצירות שנבעו מתוך טקסטים ספרותיים, בתנאי הסף להיכללות באסופת ההצגות היו התייחסות למקום - אגדות מכאן שמתרחשות בארץ. "כשהנחתי את העבודות אחת ליד השנייה, הבנתי פתאום שכולן חוקרות את המקום הזה שבו אנחנו חיים. בתוך המכלול ראיתי את המשותף", היא אומרת ומנסה לדייק, "כל אחת מהן מתרחשת בנוף אחר לגמרי וביחד הן יוצרות מפה. 'איימוס' מתרחש למרגלות הכרמל, 'גילוי אליהו' בחולות סיני שהוא אמנם לא ישראל אבל השארנו בו הרבה מאתנו והרבה ממנו דבר בנו, 'אצל הים' נע בין ים כנרת לים התיכון ו'דיוניסוס בסנטר' זה האורבניות התל אביבית. אפילו 'האישה שהעדיפה לחפש אוכל' שמתרחש באפוקליפסה של מדינה שנחרבה הוא חלק מהנוף, פוטנציאל לחוויה עתידית של המקום הזה".

איך העבר מאיר את המתהווה

בדרכה האסוציאטיבית פותחת קנר חלון אל ציטוט של וולטר בנימין שמתאר את עבודת מספר הסיפורים. "המספר הוא אדם היודע להשיא עצה לשומעו... יותר משהעצה היא תשובה על שאלה, היא בגדר הצעה בדבר המשכו של סיפור המתחולל ברגע זה". במילותיה של קנר משתמש הסיפור במה שקורה בשביל להתריע על מה שעלול להתרחש. "מה שהיה לא מעניין", היא אומרת, "יותר מעניין איך העבר מאיר את המתהווה ואת מה שעלול להיות. כל הסיפורים האלה הם דיבור שהחברה מדברת עם עצמה".

ההפקות יוצגו בין התאריכים 11-1 בנובמבר בסטודיו ורדה של להקת בת שבע שאימצה את הקבוצה ומאפשרת לה לקיים חזרות ומופעים במתקניה. לצד ההופעות ייערכו מפגשים מיוחדים בהם הרצאה תיאטרלית עם מחברת "דיוניסוס בסנטר", תמר ברגר בשילוב קטעי משחק מההצגה; מפגש עם היוצרת רות קנר ובו קטעים מתוך מבחר הפקות והתערוכה "שולחן עבודה" של סיוון ויינשטיין שנוצרה בהשראת תהליך העיצוב של ההצגה ,דיוניסוס בסנטר ותוצג במתחם אולם ורדה.