"ההערה של בעלי ארומה - חלק מתרבות גזענית"

בית משפט השלום בתל-אביב קבע כי סהר שפע, אחד מבעלי חברת "ארומה תל-אביב", יפצה את מלכה שלו, עובדת של חברת "כלמוביל", לאחר שכינה אותה בשל מראהּ החיצוני "כתם שחור, נחותה ומטומטמת". אבל המקרה הזה הוא רק טיפה אחת בים של גילויי גזענות - תופעה שהפכה בשנים האחרונות לחזון נפרץ בישראל.

צ'רלי ביטון, מי שהיה אחד מפעילי הפנתרים השחורים בשנות ה-70, אמר שהתבטאותו של שפע רק חושפת את העובדה שדבר לא השתנה בארץ. לדבריו, היחס לאתיופים ולמזרחים נותר מתנשא, כאשר את כל המשרות הבכירות מאיישים האשכנזים. "היחס המשפיל שעברה העובדת הזו בעצם הוציא את כל הלכלוך החוצה".

ד"ר סמי שלום שטרית, סופר ומורה ממקימי הקשת הדמוקרטית-מזרחית, אומר כי "ההערה הזו משקפת את הגזענות של המדינה כולה. המדינה, ותפיסת העולם הציונית שלה היא גזענית. זו מדינה שמדרגת תרבויות. אנחנו גזענים כלפי הערבים שחיים איתנו כאזרחים, וכלפי הפלסטינים, ואנחנו גזענים גם בתוכנו. אנחנו גזענים כלפי מזרחים, כלפי עולים, ויש גם גזענות בין חרדים לחילונים. החברה מאוד גזענית והמדינה גזענית. הגזענות היא חלק מהתרבות. גם בתוכנית הלימודים יש גזענות. יש תוכניות לימודים שמדרגות תרבויות ומדירות תרבויות החוצה, כמו ההיסטוריה המזרחית והפלסטינית. אנחנו חיים עם זה די טוב".

הוא מביא את האפליה של יוצאי אתיופיה כדוגמה מובהקת לגזענות שהיכתה שורש בחברה הישראלית: "המדינה לא רוצה להכיר בהם כיהודים משום שהם שחורים. רוסים נוצרים כן מובאים לכאן משום שהם ציונים. מה איכפת אם הם יהודים בכלל? לעומת זאת, מה זה יהודים שחורים? זה נשמע מגוחך".

למרות השבחים שהוא חולק לבית המשפט בתל-אביב על החלטתו, אומר שלום שטרית שיש להחמיר את הענישה ושהמלחמה בגזענות צריכה להתחיל מלמעלה, "יש להוריד תכנים גזעניים מתוכנית הלימודים, יש להוריד תשדירי פרסומת גזעניים. רואים את זה פעמים אינספור בתוכניות בידור, אבל הכל בדאחקות ובסבבה".

העתיד אינו נראה ורוד, לדבריו, משום ששיקולי ביטחון מוסיפים לדחוק את נושאי החברה, "למעשה, אין שינויים גדולים. השינויים קוסמטיים בלבד. רואים מזרחי מדי פעם בטלוויזיה, כשהוא מקבל איזה פרס כמו בכוכב נולד. זה חארטה. מדובר בהמצאות של הקפיטליזם האמריקני, שיראו פרצופים שחורים על המסך".

"הגזענות בישראל שוברת שיאים"

עו"ד אברהם ברדוגו מתל-אביב מסכים עם התפיסה הזו, וגם הוא מספק את העלייה האתיופית כדוגמה לגזענות בתרבות הישראלית: "הגזענות בישראל שוברת שיאים, בכל מקום ניתן לראות זאת. כך למשל היה היחס לאתיופים - הם עלו לארץ ונבדקו מכל זווית אפשרית, על דתם דעותיהם ומה לא, בעוד שהעלייה מרוסיה עברה ללא בעיה ובלי מיונים. בעלייה מרוסיה העלו אפילו נוצרים, העיקר שאוכלוסיית הצבע הלבן תגדל בישראל".   

ברדוגו אומר כי היחס לאתיופים הוא מביש. "זו אותה גישה שהייתה כלפי התימנים משנות ה-50, שום דבר לא השתנה. היום יש מזרחיים שהתבססו בחברה, ורוב הגזענות מופנית לכהי העור האתיופים. עכשיו כאילו מצב המזרחים השתפר - הם דרגה אחת מעל האתיופים".

לדבריו, באופן מעשי אין שינוי מהותי בחברה הישראלית ומה שנורא הוא שהממסד בכלל לא רואה בזה בעיה חמורה, או איזושהי בעיה כלל - המזרחיים נראים להם כמו קומץ קטן, ולא חלק גדול מהעם. הדבר המגוחך ביותר הוא שאף מפלגה, לא בממשלה הזו ולא בזו לפניה, נושאת את דגל השוויון.  

ובנוגע למקרה להתבטאותו של שפע אומר ברדוגו כי כאן קיים גם אלמנט של שיגעון ההון, שיגעון גדלות הכסף. מכיוון שיש לו כסף רב - "הוא עשיר וצבע עורו יפה יותר" - הוא מרשה לעצמו להתבטא כך.