פרשת תולדות: מי דואג לדורות הבאים?
כמו עשיו שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים, גם אנחנו מסתפקים לא אחת ב"כאן ועכשיו". תשאלו את דליה איציק
כל אחד מאיתנו צריך לקבל החלטה לאיזו מפלגה הוא שייך - מפלגת "עשיו" או מפלגת "יעקב". הראשונה היא מפלגה עכשוויסטית. חיי אדם מוגבלים, היא טוענת, צריך למצות את הרגע, ליהנות מכל שנייה, העתיד פחות חשוב - הרי אנחנו לא חיים לעולם. ולכן אפשר לזהם את הים ואת הנחלים, לעשות חורים באוזון, זו הרי לא הבעיה שלנו, זאת רק הבעיה של הנכדים שלנו ואולי אפילו של הנינים שלנו, אז מה זה חשוב? השייכים למפלגת "עשיו" אינם מוטרדים מכך שהם עוברים באדום או עוקפים בצורה מסוכנת. תאמרו להם, אתם משחיתים את תרבות הנהיגה של כלל הנהגים והכבישים יהפכו לג'ונגל. מה זה מעניין אותי, יאמרו חברי המפלגה, אני נהג מצוין, אני נוהג כאן ועכשיו - מה אכפת לי מה עושים אחרים?
במפלגת "עשיו" ההורים לא מסתכלים בראי ולא שואלים את עצמם אם האופן שבו הם מרכלים על השכנים, לועגים לחבריהם
הפרשה הקודמת - חיי שרה
סוד הנישואים ארוכים
רפי פוירשטין
עבדו של אברהם אינו מתעניין בתפיסת עולמה של רבקה; די לו באמפתיה שגילתה, כדי להבין שזו הכלה המיועדת
"עשיו", הבכור הרשמי של יצחק ורבקה, אמור להיות ממשיכו של הסב הגדול אברהם, אביו של יצחק. יעקב, כמספר שתיים, אמור היה לקבל רק פירורים ממה שמכונה "ברכת אברהם", דהיינו: אותה הבטחה רוחנית עמוקה למנהיגות ושפע. אך הנה מגיע לו סתם יום של חול, ועשיו, איש הציד ואיש השדה, שכל כולו עוצמה גופנית ומין ספונטניות של יצרים, בא לביקור חטוף באוהל הוריו. יעקב אחיו המתואר כאיש תם יושב אהלים, הספון בפנימיות אהלו-אישיותו, עסוק בהכנת נזיד עדשים מפתה. עשיו העייף והיגע מהציד הממושך מבקש מאחיו שילעיט אותו מהתבשיל "האדום האדום הזה". להלעיט פירושו להגמיע בלגימות גדולות, לא בארוחה מעודנת עם סרוויס מפורצלן, מוזיקת רקע, ונגיסות מעודנות.
יעקב מנצל את חלון ההזדמנויות ודורש מאחיו היגע לא פחות מאשר את בכורתו - בכורה עתידית תמורת נזיד עדשים עכשווי. עשיו נותן תשובה שהיא היא המוטו לרבות מהתופעות הציבוריות והאישיות אותם אנו פוגשים: "הנה אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה". במילים אחרות, כולנו בני תמותה אנחנו, לאחר מותנו איננו חשים ומכירים בדבר - העולם מת עם מותנו, מה אכפת לי מהבכורה העתידית? הרי לא אני ואף לא ילדיי ייהנו ממנה, מדובר בהבטחה לעוד דורות רבים, אני כבר לא אהיה פה, מכריז עשיו - אבל עכשיו אני רעב ועייף.
והנה, התבשרנו בכלי-התקשורת כי יו"ר הכנסת מבטלת את "נציבות הדורות הבאים". הגוף בעל השם המוזר הכל-כך נראה כיצירתו של מוח קודח. בדיקה מהירה מגלה שתפקידו של הגוף המבוטל הוא לבדוק את ההשלכות העתידיות של החוקים העכשוויים. כיצד ישפיעו החוקים, לא עלינו הדיירים הנוכחים של כדור החול הזה - אלא על הדורות הבאים. אבל באמת, מה זה משנה? אנחנו כאן עכשיו ולא בדורות הבאים, שרק יהיו בריאים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
