ביקורת מסעדה: מוסקט - חוויה צפתית מעודנת

עוף אורגני מעלף ושאר מנות בהשראה גלילית העניקו לאמיר קמינר חוויה נעימה ב"מוסקט" שבמצפה הימים

אמיר קמינר פורסם: 26.11.06, 11:08

הדי הקטיושות נדמו, ועדות החקירה שוקדות על מציאת אשמים, והמדור החליט להצפין ולהתגייס-לסייע לשיקום הגליל. אשפזתי עצמי במלון הספא מצפה הימים הסמוך לראש פינה, ובין היתר גם בדקתי את מוסקט, מסעדת הבית של המלון, ששמה יצא למרחקים. אחרי הפדיקור-מניקור ואחרי שנמנמתי בסדנת מדיטציה לצלילי נבל, הלכתי לחשוף את העסקית של המסעדה, וניצלתי את האירוע גם כדי לחגוג את יום הולדתו של חברי הטוב ירוני, אותו שלפתי משגרת הבליינות אל שלוות ההרים (חוששני שגם שם טרדה את מנוחתו עריקתו של איזה די.ג'יי מהולל למועדון יריב‭.(‬

במטבח ניצב השף חיים טיבי, בן צפת, שמקפיד לבשל מאכלים מחבל מולדתו, וגם להשתמש בחומרים מקומיים (לכן לא תמצאו שרצים ודגים מהים התיכון‭,(‬ כולל ירקות אורגניים ותבלינים מגינת המצפה. בניגוד לשפים אחרים, שהאכילו אותנו בסיפורים איך הם יוצאים להרי יהודה לקטוף זעתר טרי, כאן אני יכול להאמין לטיבי, שצריך רק לקפוץ לגן האורגני הסמוך.

בניגוד למלון, המקפיד על ארוחות חלביות, טיבי לא מונע מאורחיו בשר ועוף. העסקית עולה אמנם 125 שקל, אבל בניגוד לרוב המסעדות ברמתה, היא כוללת שלוש מנות, ולצידן פוקצ'ה סבירה תוצרת הבית, מחוות קטנות, סלט חסות ועשבי בר וגם שירות מקצועי, נוף נאה וחלל רומנטי חמים.

בראשונות התענגנו על נקניקייה כפרית תוצרת בית. היא הוגשה משופדת וחתוכה לארבעה חלקים. הנקניקייה הייתה עסיסית ועזת טעם והשתלבה נהדר עם חרדל דיז'ון וסלט עולש בר. גם הניוקי תפוח אדמה – שתי כופתאות שמנמנות ששיכנו בתוכן גבינות צאן אורגניות – היה ראוי לשבח. המילוי החם והלבנבן נזל החוצה והמפגש שלו עם הרוטב הירקרק של מנגולד וחמציץ היה בהחלט מעניין.

כחובב מושבע של מאפי בשר הסתקרנתי מה זה פאי דודה מרי – מדובר בבצק מאורך שמכיל בשר טחון בתיבול קינמון ומשתכשך ברוטב ציר בשר. יצא לי לאכול את הפאי הטעים הזה פעמיים – בפעם הראשונה הוא היה פריך, ובשנייה הבצק הגיע קצת מצ'וקמק (אבל זה לא פגע בטעם‭.(‬

בעיקריות התעלפתי מעוף אורגני שניצלה בטאבון ותובל בתערובת תבלינים אתניים ולימונים כבושים. אני לא זוכר מתי אכלתי עוף כל-כך מסעיר-חך (אפילו לא במסעדה פריזאית המתמחה בעופות בלבד‭.(‬ זה לא דמה לתרנגולות הלומות ההורמונים שאנחנו אוכלים ביומיום.

מנה מרשימה נוספת: פילה קפיטל בר שנעשה בטאבון. מדובר בדג בורי שהובא לכנרת כדי לסייע בניקויה, וההתפתחות שלו באגם עשתה לו רק טוב. עבורי מדובר בגילוי. מעולם לא נתקלתי בקפיטל, ושמחתי שטיבי, האמון על איכויות הדג הזה בזכות שורשיו הגליליים, החליט להביא אותו לידיעת אורחיו הלא צפוניים. אני בטוח שגם אביבה, השפית הטבריינית מהסרט "אביבה אהובתי‭,"‬ יודעת לעשות ממנו מטעמים. הדג נאפה עם עשבים לימוניים, שהעניקו לו עדינות מיוחדת. הוא רבץ על במיה ובורגול מצוינים, ורק בגלל החיבור המבריק הזה שווה לנסוע עד ראש פינה.

הנפילה היחידה הייתה מנת חלקו של ירוני: סינטה עגל צלוי בגריל פחמים ברוטב פלפל וברנדי, שאכזב קשות – הוא היה נוקשה ולא מלהיב. חציו נזנח מיותם בצלחת. לטיבי יש אמנם קשרים טובים עם קצבי המרחב, אבל הפעם משהו השתבש. וכך שוב נאלצתי לקטר על איכות הבשר בארץ, במיוחד אחרי הסטייקים המופלאים שבלסתי לאחרונה בקליפורניה.

הדיזרטים (מרקיז שוקולד ברוטב אגוזים, פרלין וניל ברוטב אספרסו, טארט טאטן) היו נעימים וחביבים, אבל חסרו להם ברק או טוויסט. הרמנו כוס (יינות מקומיים כמובן) לחיי חתן היום-הולדת, והבטחנו לשוב במהרה כדי להתנסות בכל מה שפספסנו – מחזה מולארד אורגני ברוטב קרמל, רימונים וחמישה תבליני תשוקה, ועד סדנת הרפיה באמצעות צלחות טיבטיות בהנחיית אינה בת-אור.