נחל עכברה: אוצר של נחל

שמועה מסתורית אודות מטמון נעלם בנחל עכברה שבהרי צפת, עושה לה כנפיים ומביאה בעקבותיה מזה מאות בשנים, מקובלים ותלמידי חכמים, שליטים עטורי מדליות, הרפתקנים, שודדים וסתם מטיילים, להלך באפיק הנחל או לדלג על מצוקיו התמירים בתקווה לזכות בפרוסה אחת צרה מכיכרות הזהב הטמונות בנפתוליו.  

מקרות רבים לנחל אחד (צילומים: אמנון גופר)

מסוף המאה ה-16 התפתחה מסורת - שמקורה כנראה, בקהל מקובלי צפת - הרואה בנחל עכברה, מצוקיו ועין-כחל שבאפיקו, את המקום שבו נטמנו כלים ואוצרות מבית המקדש. מסורת זו נשענת על שלושה מקורות. האחד, ספרו של המקובל רבי נפתלי בן יעקב אלחנן "עמק המלך" (1684) שנכתב באמסטרדם ורומז על המצאות אוצרות גנוזים ליד עין-כחל. השני הוא "חיבת ירושלים" (1844) של רבי חיים הורוביץ המציין כי "סמוך לעכברא, בדרך שהולכים בה מהעיר צפת לטבריה יש בקעה גדולה ועמוקה מאד ובתחתית הבקעה יש מעיין מים צלולים שנקרא 'עין כחל' ועוברים דרכו ובצידו המזרחי יש הר גבוה מאד ובראש ההר חצוב כדמות שער סתום ובהר זה נגנזו הכלים הקדמונים והיקרים של בית המקדש". וספר שלישי, "שערי ירושלים", שבו מספר הרב נפתלי ריישר כיצד חיפשו חיילי נפוליאון אוצרות בנחל.

החלטתי ללכת גם אני בעקבות השמועה. לא לחפש אוצרות, אלא דווקא ליהנות ממכמני הנחל המיוחד הזה ולאפשר לכם לבוא אליו מבלי לחשוב רק על חשבון העובר ושב שלכם.

הכפר העתיק והכפר החדש

הכפר עכברה שימר את שמו הארמי או העברי כשאר הכפרים שבסביבתו - קדיתא, נבוריא, דלתא וגוש חלב. כמותם, גם הוא היה יישוב יהודי מתקופת התלמוד, שננטש מתושביו היהודים כנראה בתחילת המאה ה-12.

בתי האבן של הכפר העתיק וחורבותיו מצויים על הגדה המזרחית של הנחל,

 ומשמרים בקירותיהם את זיכרונותיו. זיכרון הכפר הערבי עכברה שתושביו נטשוהו לקול כלי מלחמה בימי תקומתינו, וזיכרון בית כנסת עתיק יומין ששרידי כתליו נותרו בחורבנם מעת הקהילה היהודית שהסתופפה לקורתו.

בתיו של הכפר המודרני עכברה עשויים לבנים, רחובותיו אספלט וחוטי החשמל מחברים אותו אל המחר. את מקום תושבי עכברה הערבים שנמלטו ב-48' ללבנון, תפסו תושבי הכפר קדיתא שנמלטו גם הם ממוראות המלחמה ונדדו בדרכם אל ג'עוני, היא ראש פינה, ומשם בעזרת האדון פרידמן בנו של "יוסף אפנדי" האגדי, נכנסו אל בתי עכברה הנטושים, לא לפני שחתמו באצבעם על מסמך המבטיח כי לא ישובו לקדיתא לעולם. פלאחים היו ופלאחים נשארו, הנדודים אינם טבועים בדמם.

שער מטמון וכוכי מסתור

המרים עיניו אל המצוק יבין במהרה מה הפך את המקום מבוקש כל כך. בשיאו, בגובה 200 מטר מעל פני האפיק, ניתן להבחין בקשת טבעית המעוצבת בסלע, כמו שער אבן ענק וסתום שרק יד נפילים אפשר שסיתתה רישומו בהר.

שער חצוב. יד המקרה או יד נפילים?

לאן מוביל אותו "שער" נשגב אין איש יודע, אולי למטמון הכלים הגנוזים. אך מכאן לא ייפלא בעיני מדוע בחר נפוליאון בשעה שצר על עכו הסוררת (1799), להקצות גדוד מחייליו מרחק יום רכיבה, לשלוח ידם בחיפוש מטמונים נסתרים. ויש אומרים, שכל מפולות האבן המוטלות לרגלי הצוק מקורן בפיצוצים מעשה הצרפתים.

מרחק קטן מהשער על פי תהום, ניתן להבחין בפתחי מערות וכוכי מסתור רבים. שם בחגווי סלע היה אחד ממעוזי המורדים בשלטון רומי, ויוסף בן מתיתיהו, אלוף פיקוד צפון בעת ההיא, ביצר את סלע עכברה כפי שדאג לביצורם של שבעה עשר מבצרים אחרים בגליל.

אוצרות טבע ושאריות היסטוריה

בפסעי בין בוסתניו של הכפר העתיק וגם על רכסי רמת רזים שממעל, גליתי בין סלעי האבן ערוגות של הדסים. ככתמים ירוקים בולטים הם בסלע הלבן ומהווים מקור פרנסתן של משפחות צפתיות כאז כן היום. על פי המסורת, ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא כ"ג מ), אחד מארבעת המינים עליהם מברכים בחג הסוכות והאר"י הקדוש, שמשכנו היה מרחק פסיעה מכאן, היה מהדר בשעת הבדלה ומריח אגודה של הדסים.

קדושת עכברה לא פסקה מעולם. במעלה ההר נמצא קברו של התנא עקביא בן מהללאל שטבע את האימרה "...דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ובפני מי אתה עתיד ליתן את החשבון" (אבות פ"ג) ולכאן אל הנחל היה היה בא ר' משה קורדובירו (הרמ"ק) עם תלמידיו לשם התבודדות ותפילה.

שבעה הם המעיינות הנובעים באפיק הנחל ומעל כולם התעלה במעלות קדושה עין-כחל שהוא דווקא הנמוך מכולם. יש הטוענים שטעות בזיהוי מיקמה את המעיין המבורך במורד הנחל, בשעה שמיקומו האמיתי צריך להיות היכן שנובעים היום מימיו של עין-סלע. אך מי אנחנו כי נלין וניכנס לפלוגתא בעניין כה שולי, שהרי משני המעיינות שותה רק העדר של אבו-חאלד ואפילו עוברי האורח המהלכים בנתיב שבין צפת לטבריה מדירים רגליהם מהמעיין בעבור נחש האספלט המתפתל בין שתי הערים הקדושות.

צפונה מהכפר העתיק, חוצה את אפיק הנחל גשר תלוי, הגבוה בגשרי ארצינו. 80 מטר גובהו ולמרות שלקח 20 שנה להעמידו תמיר ונישא, התמונה הנשקפת מהדום רגליו ומעלה, יפה עשר מונים מהנוף בשיאו. אם נמשיך צפונה במעלה הנחל לעבר רמת רזים נפגוש את טרסות האבן העתיקות, העצים בני מאות השנים והבוסתנים שנותרו אחרי שעשירי צפת נטשוה ב-48'.

מחפשות את המטמון מתחת לגשר התלוי

עצי זית ורימון, שקד, אלון, מייש ותות, ענבים ומשוכות צבר כולם נאחזים בקרקע ומשתלבים אלה באלה ביופי פראי שיד אדם כבר שנים איננה מפרעת. דרך טרשים מוליכה אותנו צפון-מערבה, ליציאה מהנחל לעבר רמת רזים ושכונותיה החדשות של צפת. לשוליה נבחין בעדר של משפחת המאירי הרועה ומייצר גבינות צפת איכותיות. חדי העין גם יבחינו שהדרך כבושה היטב וסלולה באבן וקרוב לשיאה מצויים בורות מים מבוטנים, עמדות מרגמה ותצפית ועוד מיני שרידי ביצורים המחכים לבוא אויב וצר. זהו חלק ממערך הגנה שנבנה ע"י הבריטים ב-42' בשיתוף עם אנשי היישוב, במסגרת תוכנית שנקראה "מצדה בגליל" (כמוה "מצדה בחיפה") ונועדה לשמש תשתית הגנתית במקרה של פלישה גרמנית לארץ.

איך מטיילים?

ניתן להכנס לנחל עכברה מהכביש החדש שבין אליפלט לעין זיתים, פונים דרומה סמוך לגשר עפ"י השילוט עד בתי הכפר המודרני, מחנים את הרכב במקום שנגמר האספלט וגולשים מטה. אפשר גם להתחיל בשכונת בגין שבשיפולי צפת ממזרח (כביש 89). לבעלי רכב רב מינוע מומלץ להתחיל מכביש 85 סמוך לצומת קדרים.

• אמנון גופר  הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים בדגש אתני.