הזמר ג'יימס בראון הלך לעולמו

הזמר האגדי ג'יימס בראון, שכונה "הסנדק של מוזיקת הנשמה", הלך לעולמו הבוקר (ב') באטלנטה בגיל 73.

בראון אושפז ביום ראשון עם דלקת ריאות. חברו הוותיק צ'רלס בוביט היה לצדו בשעת מותו. סיבת המוות עדיין לא ברורה לגמרי. "בשלב זה, אנחנו באמת לא יודעים ממה הוא מת", מסר סוכנו של בראון, פרנק קופסידאס.

לצד אלביס פרסלי, בוב דילן ואחרים, בראון היה אחד הזמרים המשפיעים בחמישים השנים האחרונות. סגנון הריקוד שלו השפיע בין השאר על מיק ג'אגר ועל מייקל ג'קסון. שירים כמו "Fame" של דיוויד בואי, "Kiss" של פרינס ו"Atomic Dog" של ג'ורג' קלינטון הושפעו בבירור מהסגנון של בראון.

אם עוד ניתן להתווכח על הגדרתו של בראון כמלך הנשמה ולהציב על אותה משבצת את ריי צ'רלס או סם קוק, הרי שזכויותיו בז'אנרים אחרים כמו ראפ, דיסקו ופאנק אינם מוטלים בספק. בין להיטיו של בראון: "Out of Sight", "Sex Machine", ו"Say It Out Loud — I'm Black and I'm Proud", שהיה ציון דרך בהצהרה על גאוותו בגזע ב-1968.

בראון רוקד על הכוכב שקיבל בשדרת הכוכבים של הוליווד, ינואר 1997 (צילום: אי.אף.פי)

בראון זכה בפרס הגראמי עבור מפעל חיים בשנת 1992 כמו גם בשנת 1965 עבור "Papa's Got a Brand New Bag" (שיר הרית'ם-אנד-בלוז הטוב ביותר) ועבור "Living In America" בשנת 1987 (הופעת הרית'ם-אנד-בלוז הטובה ביותר). הוא היה אחד האמנים הראשונים שנכנסו אל היכל התהילה של הרוקנרול בשנת 1986 יחד עם אלביס פרסלי, צ'אק בארי ואמנים מייסדים אחרים.

הצלחה לצד הסתבכות עם החוק

בראון הגיע להישגים רבים בחייו על אף נסיבות חייו הקשות. הוא נולד למשפחה ענייה בבארנוול, דרום קרוליינה בשנת 1933. בגיל ארבע משפחתו נטשה אותו והוא גדל אצל קרובים וחברים ובעיקר ברחובות אוגוסטה בג'ורג'יה, שם טען כי למד "להסתדר" בעולם. "רציתי להיות מישהו" אמר בראון.

בשנת 1949 שהה בראון שלוש שנים וחצי בבית ספר שיקומי בגין פריצה למכוניות, שם פגש את בובי ביירד אשר משפחתו לקחה את בראון תחת חסותה. ביירד אף הכניס את בראון לקבוצת ה"Gospel Sterlighters" בה שר. שם הקבוצה השתנה במהרה ל"Famous Flames" וסגנון השירה לרית'ם-אנד-בלוז. בינואר 1956 "קינג רקורדס", חברת תקליטים בסינסינטי, החתימה את הקבוצה וארבעה חודשים מאוחר יותר "Please, Please, Please" היה בין עשרת להיטי הרית'ם-אנד-בלוז הטובים ביותר.

משנות ה-50 ועד לאמצע שנות ה-70 החל בראון מסע מטורף מחוף לחוף, שכלל הופעות, קונצרטים ושירים חדשים. המהלך הזה הביא אותו לזכות בתואר "האיש שעובד הכי קשה בעסקי הבידור".

בעוד רוב חייו היו נוצצים וזוהרים, הוא הואשם בשימוש בסמים, בשתייה מופרזת של אלכוהול ובהכאת אשתו השלישית, אדריאן. בספטמבר 1988 בראון, מסומם ונושא רובה, נכנס לסמינר בנושא ביטוח שנערך ליד משרדו באוגוסטה. המשטרה טענה כי בראון דרש ממשתתפי הסמינר לומר לו אם הם משתמשים בחדר הנוחיות הפרטי שלו. המשטרה רדפה אחרי בראון במשך חצי שעה מאוגוסטה אל תוך דרום קרוליינה וחזרה לתוך ג'ורג'יה. המרדף הסתיים כאשר המשטרה ירתה בצמיגי מכוניתו של בראון.

בראון ריצה יותר משנתיים בכלא על תקיפה חמורה ואי ציות לשוטר. לאחר שחרורו בשנת 1991 אמר בראון כי הוא "רוצה ליישר את ההדורים" עם מוזיקת הרוק.

מיד לאחר שחרורו חזר בראון לבמה והופיע בפני מיליוני אנשים שצפו בו בשידור עולמי בקונצרט בן שלוש שעות בתיאטרון 'ווילטרן' בלוס אנג'לס.

אדריאן בראון, אשתו השלישית, מתה בשנת 1996 בלוס אנג'לס בגיל 47. היא לקחה מספר תרופות בשל בעיית לב והיתה חלשה לאחר שעברה ניתוח קוסמטי יומיים לפני מותה. לפני מספר שנים התחתן בראון עם טומי ריי הייני, אשתו הרביעית, שהיתה אחת מזמרות הרקע שלו. לזוג יש ילד, ג'יימס ג'וניור.

שנתיים לאחר הנישואין, בראון בילה שבוע בבית חולים פרטי, כדי להיגמל, לדברי סוכנו, מתלות במשככי כאבים. עורך-דינו של בראון, אלברט "באדי" דאלאס, אמר לעומת זאת כי הזמר מותש משש שנות הופעות בדרכים.

"דיסקו זה ג'יימס בראון"

במכנסיו הצמודים המבריקים, איפור העיניים והשיער הראוותני, בראון סלל את הדרך לאמנים צעירים כמו מייקל ג'קסון ופרינס. שיריו של בראון הוקלטו בגירסאות מחודשות על ידי פאט-בויז, אייס-טי, פאבליק אנמי והוא אף השפיע על אמני ראפ אחרים.

"דיסקו זה ג'יימס בראון, היפ-הופ זה ג'יימס בראון, ראפ זה ג'יימס בראון; אתה מבין מה אני אומר? אתה מקשיב לכל הראפרים, 90 אחוז מהמוזיקה שלהם זה אני", אמר בראון בראיון לסוכנות אי.פי בשנת 2003.