מה אכל סדאם בימיו האחרונים?
תושבי מדינות ערב צפו בהשתאות בתלייתו של רודן עיראק המודח, ורובם חשו צער והשפלה: "סדאם אינו אירופי ולכן אינו מקבל משפט בינלאומי צודק. האמריקנים שונאים אותו ואת כל הערבים". בינתיים, היו אחרים שהתעניינו בשאלה, מה אכל סדאם בימיו האחרונים, והתשובה המפתיעה: המבורגר וצ'יפס
העולם הערבי נשא השבוע את עיניו לעיראק והמתין בדריכות להוצאתו להורג של הנשיא המודח סדאם חוסיין. רבים במדינות ערב חשו צער והשפלה לנוכח תמונותיו של סדאם עולה אל הגרדום. "הוא יצטרף לשורות השהידים", ספד הבוקר (שבת) לנשיא עיראק לשעבר, סדאם חוסיין, עורך עיתון "אל-קודס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן במאמר המערכת שפרסם שעות בודדות לפני הוצאתו להורג.
"אנו חשים בעצב ובצער כשרואים מנהיג ערבי המתקרב לחבל התלייה. זאת, תוך שקט וחוסר תשומת לב מצד עמיתיו, המנהיגים הערביים, ומצד רבים מבין 300 מיליון הערבים הפזורים בחמש יבשות בעולם".
סדאם חוסיין ברגעיו האחרונים (צילום: איי.פי)
אין להתרשם מגילויי השמחה שהפגינו האזרחים השיעים בעיראק. רבים, במיוחד בעיראק אך לא רק בה, חשים צער והשפלה עמוקים נוכח תמונות הוצאתו להורג, כשם שחשו ביום לכידתו של סדאם בידי האמריקנים. אמנם, איש לא שוכח את הפשעים שביצע סדאם בארצו, אולם התחושה הרווחת - אותה מיטיב לבטא עטואן - היא שגורלו נגזר על-ידי ארה"ב מבעוד מועד וללא כל קשר למעשיו.
"הכובש האמריקני מסר אותו לידי הממשלה העדתית רבת השנאה התומכת בחוליות המוות, ואשר כל מדיניותה בנויה של נקמה. לכן, ניתן לצפות לגרוע מכל באשר לגורלו של האיש הזה, ששמר על אחדותה של ארצו והפך אותה לכוח אזורי. עונש המוות הוטל על חוסיין כבר ביומו הראשון של הכיבוש האמריקני. הליכי המשפט שראינו היו סתם בזבוז זמן וניסיונות נואשים לשכנע את יתר העיראקים בצדקתם של הכובשים וחבורת הסייענים שלהם", כתב עטואן.
"המנהיג הערבי היחיד שירה טילים על תל אביב"
עטואן, שדבק במשך שנים בקו פרו-סדאם, לא הסתיר את רגשותיו בימים האחרונים בהם הסתמן כי הוא יוצא להורג בתלייה. לדבריו, "האמריקנים עשו טעות גדולה בעיראק, אך הוצאתו להורג של סדאם עלולה להיות הטעות הגדולה ביותר. היא תביא להסלמת האלימות ותיצוק שמן על אש מלחמת האזרחים. הם יכלו להתייחס לאיש הזה כאל מנהיג של מדינה ולהשאיר אותו במקום מגורים נאות עד סוף חייו. אולם, הם לא עשו זאת מפני שהם שונאים אותו ואת כל הערבים והמוסלמים. סדאם חוסיין אינו אירופי ולכן הוא איננו ראוי למשפט בינלאומי צודק, ויש למסור אותו לזאבים צמאי הדם שיאכלו את בשרו וישתו את דמו.
"העם הערבי יזכור את סדאם חוסיין כמנהיג הערבי היחיד שירה 40 טילים לעבר תל-אביב, עמד לצידה של ההתנגדות הפלסטינית, פרש את חסותו על משפחות השהידים והגן על דמשק מפני הטנקים הישראלים השועטים לכבוש אותה".
לפני שלושה ימים היה עטואן נרגש לא פחות. במאמר המערכת שפירסם באותו נושא, לאחר שערעורו של סדאם נדחה, כתב: "סדאם חוסיין עלול להיות מוצא להורג מחר, מחרתיים או בעוד כמה שבועות. הוא דרש מהיום הראשון מבית הדין להוציאו להורג ביריות מתוקף היותו המפקד הכללי של הכוחות המזויינים העיראקיים. אולם, הוא יילך אל חבל התליה זקוף ראש, משום שהוא בנה עיראק חזקה ומאוחדת. זאת, בזמן שסוהריו יעמדו כפופי ראש ומבויישים משום שהם אינם יכולים להסתיר את פשעיהם נגד עיראק ועמה".
הסעודה האחרונה: המבורגר וצ'יפס
נקודת אחרת שעולה לדיון, וביתר שאת, היא סוגיית העיתוי שבהוצאתו להורג של סדאם. "מדוע דווקא במהלך חג הקורבן?" שואלים רבים. מתנגדיו, לעומת זאת, ראו בכך סיבה כפולה ומכופלת לחגוג את החג. עבד אל-רחמן ראשד, בעל הטור הליברלי בעיתון "א-שרק אל-אווסט", היוצא לאור בלונדון: "השאלה האמיתית היא מדוע התעכבו השלטונות העיראקיים ועימם האמריקנים לשפוט ולהרשיע את הנשיא לשעבר, סדאם חוסיין ולהוציאו להורג?
"שני הצדדים, הקטגורים והסנגורים, רצו להאריך במשפט, כל אחד וסיבותיו עימו. זאת, עד שהבינו השלטונות כי השארתו של סדאם בכלא בונה לו בסיס כוח עממי שלא היה בנמצא בין שורות האופוזיציה קודם לכן. סדאם מעולם לא היה סמל או גיבור, אלא שלט בעיראק ביד ברזל, והשאיר אחריו יריבויות רבות. אין זה מצער להיפטר ממנו, אך עם הזמן נולדו תפיסות שאומרות כי סדאם לא היה גרוע יותר מהפושעים העיראקים האחרים בזירה העומדים בראש מיליציות המוות", כתב.
כך או אחרת, נראה כי ה-30 בדצמבר 2006 ייזכר בדברי הימים של עיראק. אולם, בימים האחרונים צצו לא מעט דיווחים אירוניים שעסקו בצד היותר קליל של ההוצאה להורג. העיתון הבריטי "דיילי מירור" דיווח כי הנשיא המודח, שכה התנגד לנוכחות האמריקנית במזרח התיכון, בילה את ימיו האחרונים באכילת אחד המאכלים המזוהים ביותר עם ארה"ב - המבורגר וצ'יפס. לפי אותו דיווח, המסתמך על אחד מעוזריו הצבאיים של סדאם, הוא אהב לאכול המבורגר וצ'יפס וייתכן שבחר בכוונה מאכלים מערביים בימיו האחרונים.
