הקשר הסיני-יהודי בהונג קונג

בקהילה הרפורמית בהונג-קונג אין איש שלא מכיר את רובי - ילדונת יפיפייה בת 8, עם עיניים מלוכסנות וצחוק שתמיד מתגלגל בין שורות בית הכנסת. ילדים בעלי חזות סינית אינם מראה נדיר בקהילה, שכן ביותר ממחצית מ-200 המשפחות החברות ב"קהילה היהודית המאוחדת" לפחות אחד מבני הזוג הוא ממוצא אסייתי. אבל הסיפור של רובי שונה.

בסיום מופע לוליינות שמבצעת רובי בפרוזדור המוביל אל אולם התפילה, היא מתרפקת בזרועותיהם של הוריה - ברוס וסטייסי סיימון - שניהם אמריקנים לבנים באופן שמאוד קשה לטעות. למעשה, לילדה התזזיתית קראו פעם יו-זיפנג, שם סיני שפירושו ציפור חול עיקשת, אך מאז שאומצה מהמדינה הקומוניסטית היא נקראת בפי כולם רובי, אם כי בבית הכנסת שמה הוא פריידה-אסתר, על שם הסבתות של הוריה המאמצים.  

רובי - פרידה-אסתר (צילום: ברוס סיימון) 

שליחות קהילתית התנדבותית בהונג-קונג מטעם הסוכנות היהודית היא בהחלט חוויה מיוחדת במינה. קהילת UJC (איחוד הקהילות היהודיות) שאליה נשלחתי היא בבואה של העיר הרב גונית והמטורפת שבה היא פועלת: מפגש של מזרח עם מערב, של ישן עם חדש.

בעשורים האחרונים התפתחה הונג-קונג ללא היכר, נפתחה למערב והפכה למעצמה כלכלית אליה נוהרים בנקים, מפעלים וחברות כדי לנגוס חלק מהנתח. הונג-קונג היא אמנם לא אפריקה, ואפילו לא סין באקזוטיות שלה, אבל היא גם בהחלט לא מדינה מערבית. כך קרה שאת החטאים שהשלכנו לים ב"תשליך" של ראש השנה כתבנו על דפי אורז (אלה שמגלגלים מהם אגרולים) ושלחנו אותם בתאבון רב לדגים.

בחג האסיף, פרט לקישוטים פרי ידינו, עיטרו את הסוכה רבבות פנסים סיניים צבעוניים. בשמחת תורה, כשרציתי להכין לילדים משחק שבו הם צריכים לדוג סוכריות מתוך חבית גדולה - לא מצאתי דבר קל יותר מלקנות אריזה של 8 ק"ג אורז במחיר של נסיעת אוטובוס בעיר.

אך מעבר לחגים ולאירועי הילדים, הקו המוביל של הקהילה בהונג-קונג הוא מצוות "תיקון עולם". אין זה סוד שהרבה מהעושר שזורם להונג-קונג הוא הודות לקרבה לסין, שבה יותר זול לייצר כל מוצר מאשר בכל מקום אחר בעולם. מסיבה זו, לקהילה היהודית חשוב מאוד להעניק חזרה דווקא לאותו באר סיני ממנו היא שותה.

ברברה תומס, מורה בקהילה, יזמה לפני ארבע שנים קשר עם ילדי מחוז ג'יאנקשי במרכז סין והטיול לשם הפך למסורת שחברי הקהילה מצפים לו מידי שנה. ג'יאנקשי הינו מחוז חקלאי, עני ודל אמצעים, שבו לעתים אין למשפחות אמצעים לממן את לימודי ילדיהם. נוכח זאת, הקהילה בחרה לממן בנייה של בית ספר אזורי חדש, ואף לממן מלגות לימוד ל-180 ילדים מידי שנה. התרומות נאספות מכלל הקהילה ומידי שנה יוצא טיול של שלושה ימים בו חברי הקהילה מבקרים בבית הספר, עורכים פעילות עם הילדים ורואים את הצד הפחות פוטוגני של סין.

רובי במסיבת חנוכה (צילום: ברוס סיימון)

טיול בעולם הקודם

השנה יצאו לטיול גם משפחת סיימון. מחוז ג'יאנקשי הוא מקום היוולדה, הפקרתה ואימוצה של רובי. בגלל החוק הסיני האוסר על משפחות לגדל יותר מילד אחד, הורים רבים נאלצים להפקיר את בנותיהם מתוך ציפייה לבן זכר. רובי הושארה בסלסלה על מדרגות של סופר כשהיא בת יומיים, שם מצא אותה מישהו והעביר אותה לבית היתומים. היא אומצה על ידי ברוס וסטייסי בגיל שישה חודשים כשהייתה קטנה לגילה, חולה ולא מפותחת. עבורה, לתיקון עולם של הקהילה ישנה משמעות גדולה יותר - תיקון עולמה הקודם.

משפחת סיימון עברה מברוקלין להונג-קונג לפני מספר חודשים, בעקבות עבודתו של ברוס. "שמחנו על האפשרות לחיות בהונג-קונג כי רצינו שרובי תגדל קרוב לסין ושיהיה לה נוח עם זהותה הסינית, כמו עם זהותה היהודית והאמריקנית", הוא אומר. "אנחנו שומרים על קשר עם זוג נשים שאמצו ילדה סינית יחד איתנו כי זה חשוב שלבנות יהיה אחת את השנייה. בשנה הבאה הם יגיעו אלינו להונג-קונג וניסע עם רובי ושרה, חברתה לעריסה מגיל שבועיים, חזרה לסין, למקום ממנו הגיעו".

בעוד מספר שנים תשוב משפחת סיימון לביתם בארצות הברית. רובי תחזור כשהיא דוברת את שפת האם שלה, את שפת אמה הביולוגית ובתקווה שגם את שפת ארבע האמהות, שרה רבקה רחל ולאה. והכי חשוב, אומרים הוריה, "שתחזור לחייה בניו-יורק כשהיא משלימה עם זהותה ומוצאה".

מיטל ניר היא שליחת הסוכנות היהודית בהונג-קונג