בגוב האריות: חילונית בכנס שלוחות חב"ד

אם מישהו היה אומר לי פעם שהביקור הראשון שלי בניו יורק, "בירת העולם החופשי", יהיה במסגרת כנס של חב"ד, בוודאי הייתי צוחקת. תמיד ידעתי שאני אגיע לתפוח הגדול, ובדרך כלל גם דמיינתי לי שזה יהיה באיזה חג מולד מושלג.

אבל הנה הגעתי כבר לגיל מופלג, וטרם ביקרתי בעיר הגדולה. אפילו כשראיתי את המייל של חברתי חנה, אשת הרב מנדי מבית חב"ד בטוקיו, בו היא מבשרת על נסיעתה לניו יורק לרגל כנס עולמי של השלוחות - לא ירד לי האסימון. רק במסיבת ט"ו בשבט שהיא אירגנה פתאום זה קפץ לי. פתאום נורא קסם לי להציץ לעולם הזה, שאני לא יודעת עליו כלום. ולנסוע עם חנה נראתה לי אפשרות אטרקטיבית מאוד.

חנה היא בראש טוב, כך אנו אומרות עליה בטוקיו. היא גם יפה וגם אופה, נבונה ובעלת חוש הומור. היא צנועה מאוד, אבל אין לה את הצדקנות המאפיינת לעתים נשים חרדיות. כשאני מבלה איתה בקניות או על כוס קפה, אני מוצאת את עצמי שוכחת בכלל את העולמות השונים מהן אנחנו באות.

כשאמרתי לי שאני חושבת להצטרף לנסיעה, היא חייכה בחוסר אמון. את רצינית? בוודאי, חייכתי. דברי איתי מחר, סיכמה בספקנות.

כנס השלוחות (צילום: ישראל טייכמן, ארגון חב"ד)

חברותיי החילוניות בכלל לא הבינו מה קורה. השתגעת? פעם ראשונה לניו יורק לכנס של חב"ד? את?! שאוכלת נבלות וטרפות השכם והערב?! מה פתאום? זה בכלל לא נשמע כיף. אבל אני בשלי, כמו חמור עיקש. נפל דבר ועכשיו אף אחד לא יעצור אותי.

עכשיו נשאר לשכנע את הבעל, ומה שיותר קשה - את הילדים, לקבל פס לשבוע. בתחילה זה אמנם נראה כמו משימה בלתי אפשרית, אך אם נדבר ברוח הכנס: השכינה ניצחה וקיבלתי את האישור המיוחל.

כמה מעילים?

אין לי חצאיות מתאימות, הודעתי לאשת הרב. אין דבר, היא פסקה הלכה. כעת כל שנשאר זה לחכות לברכתו של זלמן, מנהל יחסי הציבור של האימפריה, ואת זה השארתי לרב מנדי מטוקיו ולדרכי הנועם שלו. בכל זאת, מדובר בכנס פנימי של חב"ד, וחששתי שהם ירתעו מהכנסת מישהי מהתקשורת. אבל שוב השכינה ניצחה. 

מנדי, אני מקווה שאני לא אעשה שם פדיחות בשבת, התוודתי בפני הרב. מה יהיה אם אני אעשה איזה קטסטרופה בטעות? אבל הוא הרגיע: אם לא תדליקי את האור ולא תעבדי על המחשב יהיה בסדר. סידרתי לך משפחה צעירה עם ילדים, וגם יש להם מחשב אז תוכלי לדווח מהשטח.

איזה מעיל את לוקחת? התעניינתי אצל חברתי חנה. מה זאת אומרת איזה? השאלה היא "כמה?", נשות חב"ד מכל העולם יהיו שם וצריך להיראות במיטבנו, הסבירה-קבעה. כולן נותנות את הפאות שלהן לשיפוץ לפני האירוע. תביאי גם את משהו יפה, איריס סאן, שלא תעשי לי בושות.

לשם שינוי המרתי את פיה של אשת הרב ודחפתי מכנסיים וכמה סוודרים לטרולי הקטן, ויצאתי לדרך.

יין אורז או קימונו?

ניו יורק קיבלה אותי במינוס ארבע מעלות. פניתי ליהודי חובש כיפה בשדה התעופה JFK והוא הנחה אותי לעבר המונית המיוחלת שתיקח אותי לברוקלין, מעוז יהודים בכלל, וחב"ד בפרט. עוד בטוקיו שאל אותי הרב מנדי אם אני רוצה לישון במלון או אצל משפחה? בוודאי שאצל משפחה, עניתי, אם כבר אז כבר.

אז מה מביאים מתנה לחב"דניקים מניו יורק. סאקה (יין אורז פשוט), פסק אז הרב. באמת? זה כשר? כן באמת, למה את מתפלאת? בסוף החלטתי ללכת על קימונו צנוע למארחת והגעתי לפתח בית משפחת סופר בלב הולם וברגליים קפואות. 

שיעור נשים בכינוס (צילום: ישראל טייכמן, ארגון חב"ד)

לאחר המתנה ממושכת פתח לי את הדלת ילד ממושקף עם ציציות בחוץ. ברוכה הבאה, הוא חטף ממני את כל התיקים, וביעילות מפתיעה רץ לקומת המרתף ומיקם את הדברים שלי בחדר חמוד להפליא. אחריו רצה אחותו הקטנה, ועוד אח נצפה בשטח. ויש גם בייביסיטר. ההורים יצאו.

את רוצה לשתות? לאכול? אני הלומת עייפות מהטיסה הארוכה, לא מאמינה שילד כל כך צעיר יכול לטפל בי בכזו יעילות. אני מתיישבת מיד מול המחשב, ותוך זמן קצר מקבלת לשם כוס קפה ועוגת שמרים נפלאה. השירות פה מעולה, אני אומרת לילד, שגם לו קוראים מנדי, והוא מחייך אליי בשובבות.

מנדי מפציר בי לאכול, ומראה לי את המאכל האהוב עליו - טורטיה עם טונה מקופסה. אחרי הטיסה התיאבון שלי לא מרקיע שחקים, ואני מבטיחה לאכול את המעדן למחרת. כשמגיעים הוריו אחרי שעה, אני כבר מרגישה כבת בית. אני זוכרת לא ללחוץ את היד ליוסי המארח, אבל מיקה מושיטה לי יד ושניהם מחייכים בנועם. הקימונו אגב מתגלה כהצלחה גדולה.

בלי בושות 

אנחנו משוחחים שעה ארוכה. לבני הזוג עסק משותף של משרד פרסום, ואנחנו מוצאים נושאי שיחה משותפים רבים. מיקה עושה לי סיור בבית ואני מגלה ג'קוזי באמבטיה. היא צוחקת: מפתיע?

אני הולכת לישון בתחושת שלווה גדולה. מחר מתחיל הכנס ומצפות לי חוויות מסעירות ויש לי כבר תוכניות עד שבת. ביום שישי אקום מוקדם על מנת לבשל עם מיקה וללמד אותה אוכל ישראלי, והיא בתמורה תלמד אותי לעשות קוגעל, חמין וגפילטע פיש.

אחרי כן הולכים עם כל השליחות לקבר של הרבי מלובביץ'. אני מתכננת להכין לו כמה בקשות שעל ליבי, כמנהג המקום. כמו שאומרים: אם לא יועיל לא יזיק.

השבת נכנסת מוקדם, וצריך לגמור את הבישולים בזמן. אני מבקשת שוב הנחיות מה מותר ומה אסור כדי לא לעשות בושות. בראש חנה מזכירה לי 'תבשלי כשר שם, את שומעת?'. אל תדאגי אני סונטת בה, לא אעשה לך בושות.