סרט: "רגע גורלי" - סטריאוטיפי, אבל יעיל
בניגוד לחלק מהסרטים בז'אנר הדתי-חרדי, "רגע גורלי" מכיל מורכבות מסוימת ומצליח לעורר מתח אצל הצופה. הבעיה העיקרית והמוכרת היא שהדמויות סטריאוטיפיות, והסוף מוזמן על ידי שר המוּסר
אלא שב"רגע גורלי" פועלן של הדמויות, ובהתאם לכך גם שכרן ועונשן, גלוי וידוע מראש. בדומה לנגע שפושה גם בסרטים בינלאומיים וישראליים אחרים - גם הסרט הזה משמר ומחזק סטריאוטיפים ישנים. אבל, אם במאים שזוכים באוסקר חוטאים בכך, מה יגידו מפיקים במגזר?
כך או כך, השורה התחתונה ודאי שונה, ופונה לקהל היעד עם מסקנה ברורה: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת)
עלילת הסרט מתרחשת בבית מלון בטבריה, לשם מגיעים אב ובנו ממשפחת לוי - אנשים דתיים העוסקים בסחר בתכשיטים, שבסך הכל הגיעו כדי לעשות עסקים. אבל מהר מאוד מתברר שלא כולם הגונים ולא כולם דתיים.
כבר בתחילת העלילה אנחנו פוגשים את אחמד, החדרן הערבי. עובד מלון טיפוסי, כזה שכל אחד מאיתנו פגש לפחות פעם אחת באיזה סופשבוע. אחמד מתעקש לעזור ללוויים עם המזוודות, מחייך בנחמדות, מקבל טיפ חביב, ולרגע נדמה שהבחירה לשים אותו שם הייתה תמימה ומציאותית.
אבל לפני שהאופטימיות חוגגת, אחמד שלנו מתגנב לחדר של התכשיטנים ומחטט להם בדברים. הוא גם זה שהולך ומספר לבעל המלון היהודי על האוצר שמחכה בחדר הנעול. בעל המלון, שהוא לגמרי במקרה ממוצא ספרדי, כועס על אחמד ומפטר אותו מיד. אלא שכאשר הוא נקלע למצב כלכלי קשה ומסתבך בחובות, הוא מתכנן ביחד עם שניים מבעלי המניות של המלון לגנוב את האוצר. אגב, שני שותפיו הם (הפתעה-הפתעה) רוסי וערבי. וכמובן שהערבי הוא גם זה שמוכן ללכת עוד צעד אחד קדימה ולהרוג אם צריך.
ייתכן שחלק מהצופים שאליהם מיועד הסרט לא ירימו גבה ולא ירגישו צורך לדווח בדחיפות ל"בצלם" על גזענות או אי-צדק, אבל ההידבקות לסטיגמה היא בהחלט לא עניינית.
מתח ומורכבות
למרות הדמויות החתוכות לפי מידה, ועל אף שהסוף טוב מדי, הסרט מצליח להכניס את הצופה לעלילה ואפילו יוצר תחושה קלה של מתח וציפייה לפתרון התעלומה. בניגוד לחלק מהסרטים בהפקות הדתיות, העלילה מעניינת ומורכבת יחסית וחלק ניכר מהדמויות מגולמות על ידי שחקנים מקצועיים. גם השימוש ביותר ממצלמה אחת עושה את ההבדל בצורה ברורה לעין. אמנם לוקח מעט זמן להבין ולקלוט מי נגד מי, אבל לקראת אמצע הסרט הסיפורים מתחילים להתחבר, והדמויות נפגשות לסיפור אחד.
כאמור, הקו המנחה של הסרט הוא שכל אחד מקבל בדיוק את מה שמגיע לו. כך, הערבי שתכנן לרצוח מת בסוף הסרט מהתקף לב. בעל המלון היהודי פושט את הרגל ומפסיד במשפט, ואילו משפחת לוי מקבלת את כספה ורכושה בחזרה. הכל בא על מקומו בשלום. האדם המאמין צדק לאורך כל הדרך, ולמרות שכסף חשוב לכולם - לדתיים, חילוניים וגויים - באותה מידה, הוא יישאר רק בידי מי שמעשיו כשרים.
תהליך המעשה-תוצאה הזה הוא פשטני וקיצוני מדי, וגם חז"לינו כבר הבחינו שלעתים "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". בעולם שלנו החיים קצת יותר מורכבים, אבל עד שנראה מסר כזה בקולנוע הדתי והחרדי כנראה שניאלץ לחכות עוד קצת.
לפנייה לכתב/ת 
