שרשרת נתינה לזכרו של תני גודמן

בחודש פברואר 2002 שכלה משפחת גודמן הירושלמית את בנה הצעיר נתנאל. היה זה במוצאי שבת, שעת ערב חורפית, כשתני בן ה-17 יצא מישיבת מעלה גלבוע והתקדם לעבר שער הקיבוץ בו היא ממוקמת. משביקש לצאת מהמקום, תקלה קטלנית במנגנון ההפעלה של שער הכניסה הביאה למותו. "עד היום קשה לי לדבר על-כך", מספרת בכאב אימו מגי. "השער מחץ את ריאותיו, והוא שכב בתרדמת בבית החולים במשך חמישה ימים ארוכים. כולנו היינו לצדו, מתפללים שיתאושש, אך מצבו רק הידרדר".

לאחר מותו ביקשה משפחתו לשמר משהו מהאופן שבו תני חי, דבר מה מאורחות חייו, מערכיו וממאפייניו. "עד אותה נקודה טרגית בחיינו לא חשבנו על נושא ההנצחה. אך משהנושא עלה החלטנו לא 'להנציח את תני', אלא להנציח את דרכו. רצינו משהו חי", מצהירה מגי. "תני היה מאוד פעיל בקהילה, בצופים, בספורט, בלימודיו. אך מה שאפיין אותו יותר מכל היתה רוח העזרה והלמידה ההדדית, שהיתה נטועה בכל דבר שעשה. חבריו יעידו שהוא תמיד לימד אחרים ולמד עם אחרים - בין אם מדובר בכדורסל ובין אם מדובר בלימודים", היא משחזרת. "נושא הלימודים והלמידה היה מרכזי גם כי תני נהרג בגיל 17, בעיצומם של הלימודים לבחינות הבגרות".

"רצינו להנציח את דרכו - ורצינו משהו חי". תני גודמן ז"ל (צילום: דבי קופר)

"ההיענות היתה עצומה"

תקופת הלימודים האינטנסיבית שבה היה שרוי תני טרם מותו הביאה את משפחתו, בשיתוף עם המינהל הקהילתי באזור מגוריהם, ליצור מרתון הכנה לבגרויות המבוסס על שרשרת של נתינה. וכך, במרכז הקהילתי גינות העיר בירושלים שהיה שותף ליוזמה ולהקמת הפרויקט, קרם "מרתני" לוחות וספרים. "בשנה הראשונה הופתענו לקבל את פניהם של 400 תלמידים", מתגאה מגי. "חלקם היו חברים של תני, וחלקם חברים של חברים או נערים ונערות שהשמועה על המקום הגיעה אליהם".

התלמידים שהחלו לזרום אל המרכז הקהילתי הביעו נכונות להמשיך את שרשרת ההתנדבות, ובהדרגה תפס הפרויקט תאוצה גם במחוזות אחרים. "למען האמת הופתעתי גם מכמות המורים שמסכימים להתנדב", מודה מגי בהתרגשות. "אני בעצמי מורה לאנגלית, ואני יודעת עד כמה זה תובעני". כיום, חמש שנים לאחר שהחל פרויקט "מרתני" לפעול, משתתפים בו כ-45 מורים, סטודנטים וגמלאים, המלמדים בהתנדבות כ-250 תלמידים מרחבי העיר מדי שנה.

"כל מי שמגיע אלינו מתחייב להעביר הלאה את רוח ההתנדבות", פוסקת מגי בחיוך. "זה לא פשוט, במיוחד עבור הצעירים העמוסים. אך הם עושים זאת, כל-אחד במינונים שאליהם הוא יכול להתחייב, וזה מחמם את הלב". כמו תני, כך בוחרים גם תלמידים רבים להתנדב באמצעות לימוד אחרים, אך חלקם מעדיף מסגרות אחרות. "אם יש תלמיד שלומד במרכז לבחינה במתמטיקה, כי זהו התחום החלש שלו, הוא יכול לתרום מהידע שלו לתלמידים אחרים בתחומים שבהם הוא טוב". 

דרושים: "עוד אנשים טובים"

מזה חמש שנים פועל הפרויקט, ובשנת תשס"ה אף זכה באות ראש העיר ירושלים להתנדבות. "מדובר בנוער שלומד מה זו נתינה דרך הדברים שהוא מקבל", אומרת שרי אייזן, עובדת קהילתית במינהל. עם הזמן, בנוסף למרתון הוקם במסגרתו מרכז למידה והכנה לבגרויות, בו המורים מלמדים ללא תשלום אנגלית, מתמטיקה, לשון, היסטוריה, תנ"ך ואזרחות - ובתמורה ממשיכים תלמידיהם את שרשרת הנתינה.

"בשנה הראשונה התמקדנו בעיקר בלימודים", מפרטת מגי, "אך עם הזמן התחלנו להתייחס לנתינה לקהילה במובנים רחבים יותר. כיום אנו משתפים פעולה בין השאר עם פרויקטים של מד"א, המשמר האזרחי, סיוע לקשישים ואף הדרכה במוזיאון". החיוך עולה על פניה של מגי כשכשהיא נדרשת לשאלת הישגי התלמידים: "יש לנו שיעורי הצלחה טובים", היא מתגאה. "תלמידים רבים

שיפרו בעזרת 'מרתני' את הישגיהם ולדעתי זה נובע בעיקר משיטת הלימוד האישית, המאפשרת לכל ילד לשאול כל דבר ולא לחשוש".    

במבט לאחור על חמש השנים שעברו, מגי מתקשה לסכם. "לא חשבתי אי-פעם שאצטרך להנציח את תני", היא אומרת, "זה פשוט קרה לנו. עם זאת, הפרויקט מאוד חי ומשמר את דרכו ויש בזה נחמה רבה עבורינו. בנוסף, הוא מאפשר לנו לעבוד עם בני גילו ולסייע בחזרה לקהילה". משפחת גודמן כולה, על ארבעת אחיו הגדולים של תני, מעורבת בפרויקט, במיוחד בתקופת המרתונים לבגרויות. אך לדברי מגי, "למרות ההיענות הרבה, אנו תמיד זקוקים לעוד אנשים טובים שיתנדבו ויסייעו לנו להעביר הלאה את דרכו של תני".

• להצטרפות לשרשרת הנתינה כיתבו לאימייל Maratani2007@walla.com