פסח - מסע החירות

במאמר הבא אציג לכם מזווית צרה את האופן בו מנתחת הקבלה את ההיבט הרוחני שבחג הפסח. כיוון שהמשמעויות של החג רבות מאוד וקצרה היריעה מלהכיל את כולן - נתמקד הפעם בנושא "חרות הנפש".

חג הפסח הוא חג האמונה, וליל הסדר, פרט להיותו לילה שמפעמת בו תחושת החירות, הנו ראש השנה לאמונה ומהווה עמוד מרכזי בחינוך לאמונה צרופה בבורא על שגאל אותנו ועל החסדים הרבים שעשה עמנו.

שיאו של הלילה הזה מגולם בארבע הקושיות, דהיינו החרות לשאול לחקור ולפתוח דיון מעמיק בין כל המסובים בסיפור יציאת מצרים. בספר הצירה (ספר הקבלה הראשון) נאמר:" המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וניסן בשנה".

הגדה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 ללמדנו כי עניין השיחה והדיבור תופסים מקום עיקרי בערב ליל הסדר, היות שהחרות המדוברת אינה נוגעת רק לשעבוד הגוף. בפסח מודגשת החרות הנפשית שלה זקוק האדם מתוך חופש הדיבור עד אשר הוא פוצה פיו בבחינת פה - סח לשם קיום מצוות "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". עצם תחושת החופש הרוחני מעלה בלב האדם את האפשרות לשאול את כל אותן קושיות עד אשר תנוח דעתו.

בנוסף, המספר ארבע מסמל מוטיב חוזר בפסח שהרי סביבו סובבת ההגדה. יש ארבע כוסות יין, שבאמצעות שתייתן יוצאים הסודות הכמוסים מתוך נפש האדם בבחינת "נכנס יין יצא סוד",ארבע קושיות וארבעה בנים. בקבלה נאמר, כי המילה " חרות " בנויה מראשי תיבות של ארבעת הבנים : חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול המייצגים באופן מובהק צדדים שונים במורכבות נפש האדם. שהרי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו חיים יחד ארבעת הבנים בתמהיל ייחודי לכל נפש.

בספר ה"זוהר", פרשת ב"העלותך", כתוב: "אמר רבי שמעון בר יוחאי: אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות...אלא שכל הדברים הינם סודות עליונים". משמע, כל המופיע בתורה לרבות סיפור פסח, מבטא ברבדים העמוקים סיטואציות מדויקות של כל המתחולל בנפש האדם ובעולמו הפנימי. לכן מי שנתפס לחזות המילים החיצונית בלבד שוגה. חכמת הקבלה מבארת כי רק מי שיטה עצמו ויתבונן היטב לתוך צפונות ליבו יוכל להבין באמת את קשת המשמעויות של סיפור ההגדה ויציאת מצרים מן הפן החוויתי אישי.

המאבק בין פרעה (האגו) למשה (אלטרואיזם)

אין ספק אם כך, שהדמויות בסיפור ההגדה לרבות מאורעות ומקומות, מייצגות כוחות רוחניים שונים שמצויים באדם ומשפיעים על אורחות חייו. נקודת המוצא בפסח מתחילה עם הירידה למצרים, ארץ השפע והאפשרויות הבלתי מוגבלות, בעקבות רצונו של האדם להנות ,להיטיב את מצבו הכלכלי ולבקש ביטחון חומרי. הרדיפה אחר ממון, רכוש, נכסים, מעמד וכדומה נובעת מתשוקה עזה לסיפוק צרכים ותאוות ארציות וכאשר הושגה המטרה, מתעוררת תחושת מיצוי וסיפוק רגעית, שחולפת חיש מהרה ומפנה מקום לרעב חדש הדורש מהאדם להשביעו וכך חוזר חלילה. במצב כזה האדם נשאר שבוי בתוך מציאות דואלית. תחושת "יש לי הכל ואין לי כלום" מקבלת משנה תוקף עם ההכרה, כי למרות ואף על פי שכל הרצונות נתמלאו האגואיזם שוב מתעורר ככתוב "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" וכי כל שיש לו לאדם שייך כעת לאגו, המשול לפרעה, ובתסכולו אין לו כל יכולת להנות מפירות עמלו.

"המלך" (האגו) דורש עבודה וכך האדם שעד לפני רגע קט הרגיש חופשי נשבה ברצון להנות בלבד ומתגלה בפניו מסכת של עבודת פרך מתישה, כל זאת כאמור מתוך הצורך לספק את המלך שאינו יודע שובע.

שולחן ליל סדר מצה יין הגדה פסח (צילום: שאול גולן)

 עם הזמן מחלחלת הידיעה כי לעבודה אין תכלית ממשית וכל מה שהושג ונרכש מתמוטט וקורס נוכח העובדה כי האגואיזם משתלט ושולל מהאדם כל אפשרות לחוות שמחה, מרגוע ושקט נפשי. אט אט מאבדים ההישגים החומריים את משמעותם והרגשת העצבות, הריקנות וחוסר האונים מציפים את החלל שנפער בלב האדם.

בשברונו האדם נושא עיניו מעלה בזעקת כאב ככתוב "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם". כלומר, האדם פונה לבוראו בתחינה להשתחרר מכבלי פרעה (אגו) והבורא מצידו מחדיר בלב האדם את "משה", הוא הכוח הרוחני שיסייע להתמודד מול פרעה,לצאת ממצרים, לחצות את ים סוף ולהיגאל. שהרי משה, על אף היסוסיו הרבים להתייצב למול פרעה, גדל בארמונו ואין טוב ממנו להכיר הן את המבוכים וחדרי הסתרים והן את המלך עצמו - על חולשותיו ונקודות התורפה שבו. לפיכך בפסח מתגלים שני הכוחות במלוא הדרם (פרעה – אגואיזם ומשה – אלטרואיזם) ועל האדם מוטל לערוך מעין ליל סדר של חשבון נפש, כלומר - להתעלות מעל תאוות העולם הזה ולהשתחרר מכבלי הרצון המגושם, הרע והאגואיסטי ולאמץ גישה אלטרואיסטית.

התעלות רוחנית, חירות והתחדשות

בליל הסדר מצווה כל אדם לומר שלוש מילים כדי לצאת ידי חובתו: פסח, מצה ומרור ומי שאינו נותן תוקף בדיבורו לא ערך סדר כהלכתו. על דעת הקבלה קורבן הפסח שהיו מקריבים בבית המקדש מסמל את סגולת ישראל כעם נבחר. מצה מסמלת את בריאת העולם ואת החידוש המתמיד שלא הספיק לתפוח, לצאת מהכוח אל הפועל וליצור מציאות. מייצגת את הצניעות והענווה בשל היותה עשויה מקמח ומים בלבד, המרכיבים את עיקר תזונתו של האדם.

 ללמדנו שאם נדע להסתפק במועט נהיה ראויים להיקרא בני חורין באמת, כאלה המשוחררים מרדיפה מתמדת אחר סיפוק תאוות ויצרים רדודים וחסרי תכלית . מרור מייצג את משמעות השעבוד לחומר, את הצער והייסורים שהאדם חווה במהלך חייו מתוך שאיפה מתמדת להתעלות רוחנית.

יתר על כך, הקבלה מלמדת כי פסח נחגג בחודש האביב ומציין את התחדשות הטבע בכללותו. כך גם האדם כחלק מהטבע מתחדש רוחנית ומנער מעליו האדם את קשיי השנה הקודמת ומתמלא באנרגיה חיובית לקראת העתיד לבוא.

העם היהודי למוד הרדיפות והסבל רואה במושג החירות ערך מקודש המקביל לקדושת החיים. נטילת חירות מאדם כמוה כנטילת חייו שכן היא מעקרת את הרצון הטבוע עמוק בתודעתו של האדם - להיות חופשי. חג הפסח "זמן חירותנו" מציין אירוע רוחני רב משמעות במעגל החיים היהודי וממחיש את השתוקקות הנפש לחופש אמיתי נטול מגבלות של זמן ומקום . יחי החופש, חג שמח!

מוגש בברכה

יצחק אהרון,

כותב ומרצה סודות הקבלה

וראש מרכז "חכמה" -

המרכז הישראלי לקבלה ומיסטיקה יהודית

רחוב האחים יפה 6, פתח תקווה .טל' 03-9220784 נייד 050-5797613