מיסטר בין סופר סטאר
השלימזל הידוע כיכב במשבר בני הערובה בטהראן והפרשה כולה יוצרת את הרושם כי בריטניה אינה אלא אומה של חנונים, פראירים וחסרי עמוד שדרה
בצ'לר המסכן, נמוך קומה ומעט תמהוני, אכן חשף את ערוות הצבא הבריטי דווקא כאשר זה מציין מלאת 25 שנה לניצחון הגדול במלחמת איי פוקלנד. האיראנים לא טעו. הוא וחבריו נראו והתנהגו כמו בן דמותו הפופולרי של השחקן רוהאן אטקינסון, אך במקום להצחיק, האיים הבריטים כולם הסמיקו ועדיין מסמיקים מרוב בושה.
מיסטר בין הפך למוצר היצוא התרבותי הבריטי מס' 1 בעולם. סרטו החדש הוא שובר קופות מוביל ב-21 מדינות (כולל לבנון והאמירויות) ומאז 1990 נרכשה הסידרה על ידי 200 תחנות שידור ו-50 חברות תעופה. לפחות 14 מליוני סרטי וידאו נמכרו בשוק הבינלאומי החוקי. בביקורי האחרון במגדל הטלוויזיה המפורסם של שנגחאי, יכולתי לתהות על סיפור הצלחתו בסין ובמזרח הרחוק כולו. המיסטר הציץ עלי מתוך אין ספור מסכים שהותקנו במעליות, ולאורך המדרגות הנעות בדרך לפסגתו של המגדל. כאשר פגש לא מכבר הומר סימפסון את טוני בלייר (ששיחק את עצמו בקולו האמיתי), הוא לא יכול היה שלא להתפעל מן העובדה שפגש את מיסטר בין. השלומיאל הכמעט אילם הפך לשגריר הלתי רשמי של בריטניה עלי אדמות.
בין מיסטר בין לג'יימס בונד
לרוע המזל הדמות הזאת משקפת את מה שמתרחש עתה לא רק לכוחות המזוינים (איי פוד בפעולה מבצעית! אפילו בצה"ל זה לא היה קורה), אלא לחברה הבריטית כולה. שר ההגנה הוא טיפוס אפור וחסר פנים החף מכל מושג צבאי (לידו אמיר פרץ הוא פילדמרשל מונטגומרי). שרת החוץ נראית ונשמעת כמו המנקה בחדר המדרגות שלכם. ראש הממשלה יושב מזה זמן על תקן של ברווז צולע. סגנו הוא טיפוס שכל כולו לא כלום. שר האוצר, יורש העצר, מילא עד כה את פיו במיים בכל משבר אפשרי. המשלה הזאת כבר אינה מושלת.
כך הפכה בריטניה למעין "דיסנילנד" המונהגת כל ידי קבינט המורכב מהעתקים לא מוצלחים של מיסטר בין. כל שר הוא בדיחה מהלכת. חיל הים המגוחך, באישור שר ההגנה, היה אחראי להחלטה האומללה להתיר למלחים למכור את
חוויותיהם לסמרטוטונים ולגרוף לכיסם עשרות ומאות אלפי פאונדים בעודם במדים.
החיילת היחידה בחבורה התגלתה כרודפת בצע עתירת שומנים שבצה"ל לא הייתה מועסקת אפילו כטבחית. נשיא "למחוק את ישראל מהמפה" העניק לה אישית צעצוע דובי, אותו ייעד לבנה התינוק, "וחבלני הצבא בדקו אותו עם שובי הבייתה", כפי שסיפרה ל"סאן" בהתרגשות רבה. חבריה לא ניסו אפילו להסתיר את שמחתם כאשר קיבלו לידיהם סלים פרחוניים ובהם המתינו להם פיסטוקים, יום לפני שנשק איראני גרם למותם של ארבעה חיילים בריטים ליד העיר בצרה.
גם במחוזות אחרים עולה הגיחוך על כל דמיון. הנה לכם מערכת החינוך: היא ממליצה לתלמידי בתי הספר להיוועץ ב"ויקיפדיה" בכתיבת עבודותיהם, היא מכניסה למוסדות החינוך מגזיני טיפש-עשרה המקדשים את פולחן הסלבריטאות, היא תומכת בחלוקת "גלולות של הבוקר שאחרי" בקרב תלמידות ועומדת להציב גלאי מתכות כדי לתפוש ילדים עם סכינים בכיסם...
תפישת החיילים במפרץ היא אך משל לספינה טובעת. כברת דרך הגונה עברה המדינה מאז ניצחה את ארגנטינה לפני שני עשורים וחצי. בריטניה שהביאה לעולם את ג'יימס בונד, מתנהגת עתה כולה כמו מיסטר בין.
לפנייה לכתב/ת 
