שתף קטע נבחר
 

סער מזעיק את הלב

בסוף מלחמת העולם השנייה שרת המשורר אמיר גלבע כנהג בצבא הבריטי. את השירים שכתב בשנים ההן, לאחר שגילה כי כל בני משפחתו הושמדו בידי הנאצים, העדיף לגנוז. כעת הם רואים אור לראשונה בקובץ "הנה ימים באים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד

אֵלֶם פִּנּוֹת

 

זֶה יִהְיֶה כֹּה פָּשׁוּט: –

הַחֶדֶר יְרֻצַּף בְּחִכָּיוֹן

וְהַשְּׁבִיל אֵלָיו יָהֵל בְּבִרְכוֹת-שָׁלוֹם

שֶׁל אַלְפֵי בְּקָרִים מְצֵרִים –

הַדֶּלֶת תִּסֹּב עַל צִירָהּ

וְתִפָּתַח לִרְוָחָה –

אֶת רֹאשִׁי אַרְכִּין אֶל הַפִּנּוֹת –

וְהֵן תִּשְׁתֹּקְנָה

הֵן לֹא תַּגֵּדְנָה מְאוּם.

 

כַּמָּה אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בַּדֶּלֶת שָׁקֵט

בִּרְצוֹתְךָ לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲהוּבִים? – – –

 

מִפִּנּוֹת אֵין אַף אֶחָד נִשְׁקָף

רַק הַפִּנּוֹת לְבַדָּן מְשַׁקְּעוֹת מַבָּטֵיהֶן

אֶל תּוֹכָן –

 

 

29.4.45, איטליה

 


 

זְמַנִּי הַנֶּחְרָף

  

סַחַף הַשָּׁעוֹת חוֹשֵׂף-אֶת

הָרַי

וְעֵירֻמָּם נִצְרָב בְּאוֹן סַלְעִי

גּוֹלֵשׁ בָּעֲרוּצִים

מַטָּה.

 

אוּרֵי תְּפִלּוֹתַי הַמְבֻדָּרוֹת

רְתוּמִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת זְהֻבָּה-יְרַקְרֶקֶת

שֶׁל רְבִידֵי-יָמַי

הַגּוֹאִים.

 

קִפּוֹד הַפְּחָדִים מִתְכַּדֵּר

וּבְטֶרֶם בּוֹרְקָה עֵינִי

הִתְגַּלְגֵּל נִצְנוּץ אַחֲרוֹן

אֶל בֵּין-

קְפָלִים.

 

 

ת"א, ינואר 46

 

  

*

  

אֶל רוּחוֹת בְּנִגּוּן הַמְעַמֵּר מִן הָעֶצֶב

לַחֲפֹן מִן הַסַּעַר אֶת גַּלֵּי הַכְּחוֹל –

כִּי הוּא שֶׁאָלַם רָוָה מִן הַקֶּצֶף

בְּפַלֵּחַ זְוָעָה אֶת הַקּוֹל –

 

הֵם נוֹשְׂאִים הַתְּרוּעָה בְּמוֹעֲדֵי קְרָב

אֶל שְׂפוּן הַגָּדִישׁ הַמַּבְשִׁיל וְזוֹהֵב –

סַעַר מַכֶּה עַל רָאשִׁים לֹא לַשָּׁוְא

סַעַר מַזְעִיק אֶת הַלֵּב –

 

  

*

  

לְחוֹנֵן מֵרָחוֹק וְלִבְכּוֹת עַל הַדָּם;

לִגְאֹל בִּנְהִי אֶת כְּאֵב הַשִּׁתּוּק,

לִכּוֹן עַד-כָּל-סִיב לַעֲלוֹת בַּעֲדָם

לִפְצוֹת שַׁאֲגַת חֲלָלִים: אֵל נָקָם!

בְּצִוְחַת הַזְּנִיקָה – לֹא אֵל כִּי אָדָם

אָדָם –

נָקָם!

לָדַעַת כָּל זֹאת וְלָחוּשׁ כְּאֶת יוֹם

שֶׁשָּׁת עַל רֹאשְׁךָ בְּעֻלּוֹ הָרָגִיל

וְלִרְאוֹת הַבָּרוּר, הַבָּרוּר הָאָיֹם

שֶׁאַתָּה בְּכָל זֹאת, אַתָּה יְחִידְךָ

שֶׁאֶת חַיָּיו הִצִּיל.

 


אמיר גלבע (מימין) נוהגברכב צבאי של יחידת ההובלה 

 

*

 

אֵיךְ הָלְכוּ בִּמְסִלּוֹתָם כּוֹכָבִים

וְלֹא גָּבְהוּ עֵינַי לִרְאוֹתָם?

כִּי עָמַדְתִּי עַל סַף בֵּית אָבִי

בִּדְלֹק הָעוֹלָם

וְכָל הָעֵינַיִם רוֹאוֹת אֶת הָאֵשׁ

וְאֶת כָּל הָעֵינַיִם רוֹאָה הָאֵשׁ

וְאֵין מִי שֶׁבַּשִּׂיחַ יִשְׁלַח אֶת הָאֵשׁ

כִּסְנֶה לְשַׁלְּחוֹ –

אֵין יֵשׁ!

וְאִם עוֹד הָלְכוּ בִּמְסִלּוֹתָם כּוֹכָבִים,

לֹא עֵינַי שֶׁרָאוּם עַד כֹּה.

 

 

פירנצי – 15.10.44

 

 

אֲנִי יָתוֹם

 

 

מַה מַּכְבִּיד וְלוֹחֵץ עַל הַלֵּב וְהָאוֹר? –

– זֶה הַגִּיל הַגָּדוֹל הַפּוֹרֵץ וּמְבַשֵּׂר

בְּקוֹלֵי הַקּוֹלוֹת אֶת בּוֹאוֹ –

 

מַה כּוֹבְדָה הַנְּשִׁימָה מֵחֶדְוָה גּוֹרֶפֶת גְּבוּלוֹת?

– תְּחִלַּת נָגְהוֹ שֶׁל הָאוֹת! –

 

וּמִי מַכֶּה עַל עֵינַי בַּכָּתוּב בִּשְׁמֵי רוֹם?

– זֶה הַיּוֹם – – –

 

וּמִי הַחוֹנֵק בַּגָּרוֹן?

וּמַדּוּעַ לֹא קַל לוֹ לַלֵּב?

וּמַהוּ פִּרְפּוּר הַזַּהֲרוּרִים

בָּאוֹר הַמִּתְנַשֵּׁב?

 

אֵיכָה כְּסוּס פֶּרֶא לֹא אֶדְהַר קַלִּילוֹת,

לֹא אַמְרִיא אֶל עֲלִילוֹת,

בְּזֹהַר טֵרוּף אֶל מוֹשְׁכוֹת הַיּוֹם

אַגָּדוֹת לִרְתֹּם? –

אֵיכָה לֹא אֲרַו הַשִּׂמְחָה עַד תֹּם?

 

אֲנִי יָתוֹם –

 

 

מַלְטָה – 7.5.43 עם טיהור הגרמנים מאפריקה הצפונית

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים