איך עריץ כמו הורדוס זכה לבנות את המקדש?

"אכן, העובדה שהורדוס בנה את בית המקדש עומדת לזכותו בזיכרון היהודי. בתלמוד הבבלי נכתב כי 'מי שלא ראה את בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו'. לתלמוד קשה העובדה שדווקא המלך הורדוס, שנחשב לרשע ועריץ גדול, בנה את בית המקדש וזכה לגדולה כזו. אחד החכמים יעץ לו לעשות כן על מנת לכפר על עוונותיו ורציחותיו הרבים", כך מסביר ל-ynet פרופ' אריה כשר מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באונ' תל-אביב את היחס האמביוולנטי של היהדות להורדוס.

על רקע חשיפת קברו של הורדוס באתר ההרודיון, קובע פרופ' כשר, "הורדוס היה מלך אבסולוטי ועריץ, שהוציא להורג אלפים מנתיניו, שנחשדו על-ידו בחתרנות ובגידה ובקשירת קשר. במחקרי האחרון אודותיו, שנעשה ביחד עם פרופסור אליעזר ויצטום מאוניברסיטת בן-גוריון, הגענו למסקנה כי הורדוס סבל מ'הפרעת אישיות פרנואידית'. אומנם אסור לבצע השלכות היסטוריות מתקופה אחת לשנייה, אך בעינינו הכפיל שלו בתקופה המודרנית הוא סטלין, שהיה מדינאי שנון ומפוקח, בנאי גדול, ואסטרטג מפוכח, אבל גם אכזר ועריץ מאין כמוהו.

"הורדוס בעריצותו היה מושא לשינאה מצד רוב נתיניו היהודים שתיעבו אותו. לעומת זאת, יהודי התפוצות העניקו לו את תמיכתם, מאחר שהגן עליהם במאבקם לשיווין זכויות בערים הלניסטיות שבאימפריה הרומית (כדוגמת אלכסנדריה, אנטיוכיה ועוד). במסורת הדורות נשתמרה בעיקר דמותו השלילית, כי רוב העם היהודי בארץ-ישראל שנא אותו והתייחס אליו כ'עבד כי ימלוך'".

האם לדעתך הבנייה המפוארת שלו באזור נבעה מאינטרסים אישיים או שהוא פעל לטובת האומה?

"מאחר שהורדוס החשיב בעיקר את עצמו והיה בעיניו לגדול ולמוכשר ביותר,שאף אחד לא ידמה לו, הוא לא התחשב בנתיניו כמו בטובת עצמו. האינטרס האישי שלו היה לדידו מעל הכל, ולדברי יוסף בן-מתתיהו, כל מה שפעל ועשה היה לטובת עצמו ולמען להנצחת שמו וזכרו. יוסף בן-מתתיהו, שהעלה על הכתב גם את תיאור הקבר שלו בהרודיון , העיד שהקבר נבנה וטופח במשך כל ימי שלטונו. מבנהו היה בצורת חרוט (קונוס) מלאבותי גדול, המעיד באופן ברור על גילוי של מגלומניה".

וקצת רקע: מי היה הורדוס, האם היה יהודי בכלל?

"הורדוס, שיש המכנים אותו במחקר המודרני 'הורדוס הגדול', היה מלך יהודה במשך 33 שנים. הוא הוכתר על -די הרומאים בשנת 40' לפני הספירה. סבו האדומי התגייר בימי יוחנן הורקנוס הראשון, כך שהורדוס נחשב לדור שלישי של גרים. אמו הייתה בת אצילים או נסיכה ערביה נבטית ובהינשאה לאביו כנראה התייהדה. למרות שמבחינת ההלכה היהודית בימיו נחשב הורדוס ליהודי, הוא נזכר בדרך כלל בצורה שלילית "כעבדא דבית חשמונאי", כלומר עבד של בית-חשמונאי, שחיסל את בני השושלת הנכבדה כולם.

"את תחילת הקריירה שלו התחיל במינויו כמפקד צבאי ואזרחי באזור הגליל בשנת 46' לפני הספירה, תחת שלטונו של יוחנן הורקנוס השני. בשנת 40 לפני הספירה פלש צבא הפרתים לסוריה ולארץ-ישראל והמליכו ביהודה את המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס. בתגובה לכך החליטו הרומאים להמליך תחתיו את הורדוס.

"מאז שנת 37' לפני הספירה הוא מלך ביד רמה, השליט טרור ופחד על נתיניו, אבל בה בעת גם בנה ערים כמו קיסריה וסבאסטיה, פיתח את הכלכלה בממלכתו וטיפח את קשריו עם המעצמה הרומאית והערים ההלניסטיות באגן המזרחי של הים התיכון".

פרופ' אריה כשר, לשעבר מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וכיום גימלאי, עתיד לפרסם בקרוב, ביחד עם פרופסור אליעזר ויצטום מאונברסיטת בן-גוריון, את המחקר "המלך הורדוס – הרודף והרדוף".