מצאת את הנפש התאומה? רק הזמן יגיד

הדרך לנישואים מוצלחים באה לידי ביטוי בתשובת החתן שענה "מצא". החתן הזה בעצם מודיע "אני, את שלי כבר מצאתי", ובכך מבטא נאמנות מלאה לאשה שבחר בתור האחת והיחידה עבורו. הוא כבר לא ימשיך לברר ולבדוק אם טעה בבחירתו.

הוא מבין שעם כל קשיי העתיד והתנפצות הפנטזיות שלו, עם כל חסרונות האישיות וחלומותיו האבודים, עם כל הוויכוחים והדמעות שיישפכו, על אף ולמרות עם כל אלה, היא המיועדת לו. הם עתידים לטרוח ולעבוד יחד על כל הנושאים השונים, ולבנות את מערכת היחסים הראויה לשניהם.

בעל ש"מצא" את אשתו וגורם לה להרגיש תמיד שהיא האחת והיחידה בשבילו, "מצא טוב".

מצד שני, הבעל שעדיין "מוצא" - כלומר, עדיין בודק אם עשה את ההחלטה הנכונה, גורם לאשתו לחוש כאילו היא נמצאת כל הזמן על דוכן הנאשמים ולא מספק לה תחושת ביטחון אמיתית ביחסים ביניהם. אם היא לא יכולה לבטוח בו שהוא לצידה בכל מקרה, אז הוא כבר ירגיש מה זה "מר ממוות".

אנחנו צריכים לתרגל את הטכניקות האלה מידי יום

רוב האנשים מאמינים שנישואים טובים "פשוט קורים". אם אתה מתחתן עם האדם הנכון, תהיה לך מערכת יחסים נהדרת. זה לא נכון. נישואים הם מיומנות. אנחנו צריכים לתרגל את הטכניקות האלה מידי יום. ג'סטות קטנות וקשרים קוסמיים מצטרפים גם הם לסכום הכולל של נישואינו. אך הדבר שממנו בנויים נישואים מוצלחים זו השאלה "איך נוכל לגרום לבני/בנות הזוג שלנו להרגיש טוב היום".

הלקח: אנחנו צריכים לנהוג תמיד בבני הזוג שלנו כאילו הם הנשמה התאומה שלנו, ולמעשה, בכל אופן לא נוכל לדעת אם זאת האמת, עד שנהיה נשואים הרבה מאוד זמן.

כשאני אומר את זה לרווקים, הם תמיד עוצרים אותי, נועצים בי מבט מופתע ושואלים: "אתה אומר שאי אפשר לדעת לפני הנישואים אם הבנאדם הוא הנשמה התאומה שלך?!"

לוקח זמן לבנות את האמון הנחוץ כדי לגלות את האני האמיתי  

בדיוק, אכן אי אפשר לדעת. בני הזוג בקושי מכירים אחד את השני, אפילו אם הם יוצאים יחד כמה שנים. טבע היחסים הוא כזה שבלי תחושת הביטחון שנוצרת מהתחייבות לכל החיים, בני הזוג לעולם לא יחשפו את כל הקלפים שבידיהם. אנשים תמיד מופתעים אחרי החתונה - הכל משתנה. נראה כאילו התחתנת עם אדם אחר.

לוקח זמן לבנות את האמון הנחוץ כדי לגלות את האני האמיתי, לתת לבן/בת הזוג לחדור עמוק ועמוק יותר לפנימיותך, תוך קילוף שכבות הפחד, החשש והכאב שנבנו משבירות אמון קודמות.

לכן, לוקח שנות נישואים ארוכות כדי לגלות עם מי בדיוק התחתנת. למען האמת, ייתכן גם שיידרשו לך שנות נישואים רבות לגלות מי את/ה באמת. הטוב ביותר והגרוע ביותר שבך יתגלו במהלך מחול הנישואים המשותף.

לאחר שנים של התקרבות רבה יותר ויותר והתייחסות אל בן/בת הזוג שלך כחלק יקר ובלתי נפרד מעצמך, תהפכו בסופו של דבר ל"נשמות תאומות".

נכון, נישואים לאדם הנכון יכולים בהחלט להקל על התהליך. אבל גם אז, המון "נשמות תאומות" יושבות במסדרונות בית הדין ומצפות לגט.

אם אנחנו לא יכולים לדעת אם אדם מסוים הוא אכן הנשמה התאומה שלנו, איך נוכל להחליט למי להינשא?

שאלתי אלפי רווקים למה לא התחתנו. כמעט כולם ענו את אותה תשובה: "עדיין לא מצאתי את האדם הנכון".

אז אני שואל: "ואיך תדעו כשתפגשו את האדם הנכון?"

והם עונים: "אני פשוט אדע". פשוט אדע? האם זה יהיה רגע של מודעות עמוקה מתוך תוכי נשמתך, קול פנימי, התגלות? או אולי פרפרים בבטן, זיקוקים בשמיים וקולות פעמונים מצלצלים באוזניים?

אני מכיר כמה זוגות שמצאו ככה את בני הזוג שלהם. אבל אם זאת האסטרטגיה הבסיסית שלכם למציאת החצי השני, זה דומה למדי לקניית כרטיסי פיס בתור אסטרטגיה יחידה להשגת עושר. אפשרי, אבל מאוד לא סביר.

סיפור פגישתם של אדם וחוה הוא שיעור נפלא כיצד למצוא בן זוג. אדם היה לבדו, ואלוהים אמר שלא טוב היות האדם לבדו - לכן יצר עבורו אשה. אבל לפני שהתורה מספרת לנו כיצד נבראה חוה, היא עוצרת ופונה לכיוון מוזר בהחלט. היא מספרת לנו איך ה' הביא את כל החיות לפני אדם כדי שיקרא להם בשמות.

אלוהים מביא פילה לפני אדם ושואל "מה אתה חושב עליה?"

לאחר שאדם משלים את המשימה, הוא אומר שעדיין לא מצא את בת הזוג שלו. ובכן, למה הוא ציפה? אתם חושבים שעולם ההיכרויות שלכם קשה - תראו את גן החיות שדרכו היה צריך לעבור אדם! דמיינו את הסצינה: אלוהים מביא פילה לפני אדם ושואל "מה אתה חושב על זאת?" אדם לא רוצה לפגוע ברגשות הפילה ועונה "ובכן, יש לה אוזניים יפות, אבל לא נראה לי שהיא בשבילי". אז הוא נותן שם לפיל, ואחר כך מביא את החיה הבאה: "ומה דעתך על זאת?"

מה קורה כאן? האם אלוהים חשב באמת שככה אדם ימצא לעצמו אשה? התשובה היא שהענקת השמות לבעלי החיים היתה תנאי מוקדם לזיווגו של אדם. שֵם מתאר את מהות הישות. כשאדם בחן את טבעה של כל חיה וחיפש אחר המאפיין הכולל המתאר בדרך הטובה ביותר את מהותה, הוא היה צריך לזהות תחילה את התכונה עצמה. אם אותה תכונה לא היתה נמצאת בתוכו כלל, הוא לא היה מצליח לעולם לזהות אותה בבעל החיים. נתינת שמות לבעלי החיים היתה עבור אדם תהליך של גילוי עצמי. רק לאחר שהבין מי הוא באמת, הוא היה יכול להבין מה חסר לו, ולדעת שהוא באמת לבד.

ואז, אלוהים ברא מיד את חוה, ואדם הכריז שהיא "עצם מעֲצָמַי ובשר מבשרי". אדם הפסיק את החיפוש אחר בת זוגו לחיים, והיה משוכנע כי "מצא".

להכיר תחילה את עצמך

התנאי המוקדם החשוב ביותר לדעת בבירור אם עליך להינשא למישהו/י (או לא), הוא להכיר תחילה את עצמך. אם אין לנו הבנה ברורה מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים, אם אין לנו מטרות חיים ברורות ומסלול ברור בחיים, לעולם לא נוכל לצפות לדעת אם מי שמולנו הוא זה שאיתו אנחנו אמורים להתחתן.

במילים אחרות, מי שמניח שהוא לא התחתן מפני שעדיין לא פגש באדם הנכון, צודק באמת. האדם שאיתו טרם נפגש זה הוא-עצמו. הכירו את עצמכם, ויהיה לכם הרבה יותר קל לזהות את בן/בת הזוג העתידיים שלכם.

ואז, לאחר שתתחתנו, אם תנהגו בבן/בת הזוג שלכם כמו בנפש תאומה, באמת תהפכו אותם לכאלה.

• באדיבות www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים