האקס המיתולוגי והפצצה המתקתקת
נועה היתה בחורה מדהימה, דיילת יפה וחייכנית. כשעלה שמו של אביעם בראשונה התפוגג בבת אחת החיוך מפניה לטובת מבט מריר ונוּגה. חיוורון התפשט בלחייה, והיא ביקשה לא להזכיר עוד את הנושא. הייתי צריך לדעת כבר אז
* * * *
"עכשיו תקשיב! היא בחורה אינטליגנטית ומדהימה, דיילת אוויר באל-על, והיא מחפשת רק קשר רציני, אתה יודע, בלי שטויות... אתה חייב להכיר אותה!"
"קשר רציני? אתה בטוח?" אבל חבר שלי לא ויתר: "כן, היא חכמה וגם כוסית, תאמין לאחיך, קוראים לה נועה, תרשום". הוא באמת רצה בטובתי, אין לי שום טינה כלפיו.
"דוגמנית אוויר", כיניתי אותה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
נועה היתה בחורה מדהימה שהתגוררה בלב תל-אביב. חיוך צחור לא מש מפרצופה כמעט ושנינות ואינטלקט פרצו ממנה. לא שעמם לי במחיצתה אפילו לרגע. שיער שחור-חלק, רגליים אינסופיות. "דוגמנית אוויר" כיניתי אותה, והיא חייכה.
בדייט השלישי שלנו, ובשם הפתיחות והכנות, החליטה לפתוח באופן חד פעמי את קוּפּת השרצים הקרויה "אקסים מיתולוגיים". בפעם הראשונה נחשפתי לשֵם "אביעם" (שם בדוי), ובבת אחת התפוגג החיוך מפניה לטובת מבט מריר
"אתה מצחיק אותי ואני נמשכת אליך בטירוף" הכריזה נועה, ועד מהרה הפכנו לזוג. היה טוב ביחד, באמת. מסיבות, מסעדות, סרטים, הצגות וכמובן גם סקס משובח. הנינוחות שבזוגיות השתלטה על חיינו, ואין כל רע בכך. המפגשים התכופים הולידו החלטה משמחת על מגורים משותפים.
תדירות טיסותיה לניו-יורק עלתה פלאים
חלפו אי-אלו חודשים, ונוכחתי כי תדירות טיסותיה לניו-יורק עלתה פלאים. מכל יעדי אל-על, דווקא ניו-יורק. לא הצקתי בנדון ולא חפרתי. מידי שבוע היתה שבה מותשת מ"התפוח הגדול", והעייפות, או אפילו דיכאון, היו משתלטים עליה. את הנחיתות דאגתי להמתיק לה עם עוגת גבינה ופירורים שאהבה, והנחתי לה לצנוח חזרה לשגרה, בקצב שלה. "זה כסף טוב הטיסות לניו-יורק", היתה תמיד מתנצלת, ולא ירדתי לסוף דעתה.
אבל בערב זוועתי במיוחד נחשפו לי החיים השקריים של נועה והתנהלותה בצלו של אקס מיתולוגי אלמותי.
"מר אביעם... סגן קונסול ישראל בניו-יורק, יסיים את תפקידו וישוב ארצה בחודש הבא", בישר קריין החדשות, ונועה קפאה לפתע מול מסך הטלוויזיה כנשוכת נחש. בעקבות הווידוי המצמרר שלה התחוורה לי מציאות מוטרפת. בעולמה החצוי של נועה שימשתי רק צלע אחת נאיבית בתוך משולש רומנטי מרגיז. האקס הזה שקם לתחייה פוצץ את הקשר שלנו, בלי שום היסוס או נקיפות לב.
באותו לילה זרקתי בגדים וחפצים לתוך תיק גב ישן והתעלמתי מנוכחותה. אמרתי לה שתחסוך ממני מלל נוסף ועזבתי. התנעתי את המכונית ונסעתי, פשוט נסעתי ונסעתי, כמו נווד הזוי. בשלוש בבוקר, סמוך למצפה רמון, נרדמתי לי בתוך הרכב.
* * * *
חלפו ימים ושבועות, שכחתי את נועה. אבל לילה אחד, במשחק פוקר בין חברים, עלה נושא האקסים. אחד החבר'ה הצהיר ש"האקס המיתולוגי שלהן 'לוקח' כל חבר, בדיוק כמו שקלף אס לוקח 'עשר'. וגם אם בעצמך הייתָ 'עשר' בכל התחומים, אין לך שום סיכוי!" ואחר הוסיף "היא תמיד תשווה אותךָ אליו, ואז אתה יוצא סתם אפס. כשהאקס הופך למיתולוגי, זה כמו פצצה מתקתקת שצריך להסתלק מסביבתה לפני שיהיו נפגעים".
התבדחנו ברשעות על החריכה האלמותית שמשאיר בהן האקס. "לפחות שבע שנים זה הזמן שהן צריכות כדי להתגבר עליו", הכריז חבר אחר. "חייבים להתרחק כמו מאש מכל השרוטות עם האקסים. לא להקדיש רבע שנייה לאחת כזו. אני מברר את זה כבר בטלפון, תאמינו לי. לפחות חצי מהפרידות כאן זה בגלל אקסים!" התלהם חבר נוסף "אל תרחמו עליהן, הן מביאות את זה על עצמן. נהנות לשכשך בביצת הרומנטיקה הזו. ותדעו שכמעט כל רווקה מחביאה איזה מיתולוגי בתיבת הפנדורה שלה, אז לברוח מזה! חבר'ה, רק לברוח!"
תופעת האקסים המיתולוגיים, או בכינויה הבדיוני "אקסמאניה קלינית", מספקת שפע של השראה לשירים כמו "יונתן שפירא" ו"אריק". טונות של שריטות ובקיעים וחריכות-נפש. אולי באמת איש כבר לא יוכל לתפוס אצלן את מקומו של האקס? אולי זה רק משחק מכור, שמסביר נישואי פשרה איומים דוגמת גלית 007?
* * * *
חלפו שנים, ופתאום, בסוכות שעבר, נתקלתי שוב בנועה. היא היתה שם עם שלושת ילדיה הקטנים והחמודים, סמוך לסניף מקדונלד'ס באחת הערים הגדולות בשרון. "אביעם ואני התחתנו בסוף. אתה בטח זוכר אותו... אבל התגרשנו לפני חצי שנה".
לפנייה לכתב/ת 
