תנו לנו נעבעך
קצנו במושלמים ובגאונים. תנו לנו מנהיג עם מעלות ומגרעות, כזה שמתייעץ, שוקל וצוחק על עצמו, או בקיצור - לוי אשכול
מה בדיוק מפריע לנו במנהיגי המפלגות דהיום? מה מפריע בראש הממשלה הנוכחי? באלה המבקשים לשבת בכיסאו? באלה המתחרים ביניהם על קולותינו? הרי רובם ככולם רהוטים, אינטליגנטים, מצליחים. אנשים שהצליחו לעשות לביתם ובחלקם אף עשו ממון רב מחוץ לפוליטיקה. אנשי משפחה למופת, מצוידים במיטב הטכניקות והאביזרים, העולם להם הוא ככפפה ליד ועוזריהם יוצאים ובאים בהולים ודחופים. בקיצור - אנשים מושלמים של ממש.
אז זהו. זה מה שמפריע. הרי אנחנו יודעים שאין אדם מושלם. המלאכים (לאלה מאיתנו המאמינים בהם) הם מושלמים, אבל אנחנו, בני-האדם, שנידונו לחיות על פני האדמה הזו - אף אחד מאיתנו אינו מושלם. לכל אחת ואחד מאיתנו מגרעות כאלו ואחרות, וגם מנהיגינו, או ליתר דיוק אלה שמבקשים להיות כאלה - אינם אנשים מושלמים, כי פשוט, אין כאלה.
המנהיג היהודי הגדול ביותר, משה, היה לא מושלם. הוא היה כבד פה ולשון, וכפי שמתארו המקרא - גם מהיר חמה. לדעת הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים", מידה גרועה זו שלו מנעה ממנו את הכניסה לארץ המובטחת. דוד המלך, אשר מזרעו יבוא המשיח, היה אדם מלא מגרעות, ויש כאלה שיאמרו אפילו שהיה מושחת. כך לדוגמה, הוא נאף עם אשת איש (בת שבע) ושלח את בעלה אל פני המוות, שעה שנודע לו כי היא הרה לו. לשלמה המלך היו אלף נשים ויצרו גבר עליו. שמשון הגיבור נפל שדוד בידי דלילה. יפתח הרברבן הפסיד את בתו אהובתו בגלל גאוותו. התנ"ך, ספר הספרים של העם היהודי, מלא במנהיגים אמיצים, גיבורים ונחושים - אבל אף לא אחד מהם מתואר כאדם מושלם. לכולם מגרעות. כולם בני-אדם בשר ודם, כמוני וכמוכם.
ומה חשיבות יש בכך? כי מי שמכיר בכך שאינו מושלם, מי שמכיר במגרעותיו - נזהר שבעתיים. מי שיודע שהוא אינו מושלם, מי שיודע שהחכמה אינה מצויה רק בו אלא באחרים - מתייעץ, מהרהר, חושב ומקבל החלטות רק אחרי שקלא וטריא רציני ולא בקפנדריא, בחיפזון ובקיצורי דרך.
עוד מעט ימלאו ארבעים שנים למלחמת ששת ימים. אז עמד בראשנו "נעבעך" בשם לוי אשכול. חברי ממשלתו גם הם היו כאלה "נעבעכים". המטכ"ל, בראשותו של יצחק רבין, קרא להם שלא בפניהם "היהודים". זה היה ביטוי של לעג ובוז למנטליות הגלותית שלהם. אשכול גמגם בנאומו ההיסטורי לאומה בתקופת ההמתנה. הכריזמה הייתה ממנו והלאה. אבל הוא ידע, בעיקר, לצחוק על עצמו, ובמשך כל תקופת ההמתנה - בין יום העצמאות ה-19 לתחילת המלחמה - הוא התלבט, התייעץ, שקל ובדק לא פעם ולא פעמיים, אלא אין ספור פעמים.
הסוף ידוע. ממשלת ה"נעבעכים" הזו הובילה את ישראל לניצחון היסטורי שלא היה כמותו לא רק בישראל, אלא אולי בהיסטוריה המודרנית כולה. הענוותנות שלו, היכולת להבין את חסרונותיו ופגמיו - הן שעשו את אשכול אולי לראש הממשלה הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל. הוא לא היה משולם, להיפך. ובזה הייתה גדולתו.
אז תנו לנו בבקשה "נעבעך". תנו לנו מישהו שיודע לצחוק על עצמו. אדם שאינו מושלם (לפחות בעיני עצמו). תנו לנו מנהיג שהפנים, באמת, את כישלונותיו וטעויותיו, ולמד מהם לעתיד לבוא. בקיצור - אנחנו רוצים בן-אדם. מישהו אמיתי, שיש לו רגשות ויצרים, שיש לו מעלות ומגרעות, והעיקר - מישהו שיודע את עצמו ללא כחל ושרק. איש או אשה כאלה גם יידעו איך להנהיג כראוי אותנו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
