למה יש לנו תוספתן?
הוא לא משחק תפקיד משמעותי בגוף האדם ורק גורם לצרות. אז מה הוא התוספתן ולמה צריך אותו? רציתם לדעת, ואנחנו משיבים
הוא לא מביא לנו כל תועלת נראית לעין, ואם כבר אנחנו נזכרים בו אז בדרך כלל בהקשר של צרות ומכאובים. התוספתן. אז למה בעצם אנחנו נולדים איתו, אם אין לו כל תפקיד מוגדר? אתם שאלתם, הדוקטור פישפש בספרים והביא את התשובות.
התוספתן, הקרוי גם vermiform appendix (בלטינית: "תוספת דמויית תולעת" על שום צורתו כתולעת) הוא צינור סגור המחובר לחלק הראשוני של המעי הגס הקרוי גם מעי אטום (צקום), וממנו למעשה התפתח התוספתן. אורכו הממוצע של התוספתן, שמשתנה קלות מאדם לאדם, מגיע לכ-100 מילימטרים, אם כי עשוי לנוע בין 20 ל-200 מלימטרים, ורוחבו הוא כ-8 מילימטרים.
הנקודה בה ממוקם התוספתן חשובה מאוד, וכך תוכלו לזהות אותה: מיתחו קו דמיוני בין הטבור לבין עצם האגן הימנית. חלקו את הקו הדמיוני הזה לשלושה. התוספתן ימצא לרוב בשליש המרוחק מהטבור. נקודה זו מכונה "נקודת מקברני" ויש לה ערך רב בבדיקת הרופא, כפי שמיד תבינו.
הבטן כואבת? אולי האפנדיציט מציק (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
למרבה הצער, לתוספתן אין שום תפקיד חשוב בגופנו. הוא עשיר בבלוטות המייצרות תאי דם לבנים מסוג "לימפוציטים", שככל הנראה משתתפים במערכת החיסון. עם זאת, הסרת התוספתן אינה פוגמת כלל בבריאות. גם אצל אלה שנולדו ללא תוספתן לא נמצאה כל תחלואה הקשורה להיעדרו.
על פי ההערכות השתתף התוספתן אצל בעלי חיים צמחוניים בתהליך העיכול של צמחים. התוספתן משתלשל מהמעי האטום שהוא כאמור החלק הראשון של המעי הגס. אצל חלק מבעלי החיים הצמחוניים מצוי שם חיידק המעגל צלולוז, סוג של
פחמימה שבעלי החיים אינם יכולים לעכל בדרך אחרת.
אולם בתהליך התפתחות המין האנושי שנמשך אלפי שנים, איבד התוספתן כל ערך בזמן שתהליך העיכול עבר לקיבה. התוספתן אינו מכיל אף חיידק שמעכל צלולוז, ונראה שאיבד את תפקידו עוד לפני היווצרות האדם.
אבל התוספתן בהחלט יודע לגרום לצרות צרורות: דלקת התוספתן (אפנדיציטיס) היא אחת המחלות הכירורגיות השכיחות בעולם, שגורמת לחולשה, בחילות וכאבי בטן עזים במיוחד ב"נקודת מקברני" (בבטן הימנית התחתונה). הטיפול היחיד הוא הסרת התוספתן בניתוח, בלעדיו הוא עלול להתנקב. אז מתפזרת התכולה הדלקתית בחלל הבטן, גורמת לזיהומים קשים ולסכנת חיים.
האבחנה המדויקת של דלקת התוספתן נעשית רק בניתוח, אז ניתן להבחין במעי המודלק, לעתים מלווה ברקמה מתה (נמקית) ובתכולה מוגלתית. עם זאת, סימנים רבים מאפשרים לרופא לחשוד באפנדיציטיס, ובהם התלונות האופייניות על כאבי בטן ימנית תחתונה, בחילות, רגישות עזה במגע בנקודת מקברני, סימני דלקת בבדיקות דם ולעתים זיהוי של איזור דלקתי בתוספתן בבדיקת אולטרסאונד בטן.
במקרה של חשד לדלקת התוספתן מועבר החולה לאישפוז בהשגחה למשך יממה, תחת צום, עירוי נוזלים וקבלת אנטיביוטיקה לתוך הווריד, המצליחה לעתים לעכב את התהליך הדלקתי ההרסני ואת התפוצצות התוספתן. אם המצב מחמיר, מועבר החולה לחדר ניתוח להסרת התוספתן. הבשורה הטובה היא שבכך נפטר המנותח מהצרה הצרורה הזו לתמיד.
אז למה באמת צריך את התוספתן? נראה שהמכונה האנושית אינה מושלמת. ישנם איברים ומרכיבים שתכליתם אינה ברורה לנו, כמו למשל כלי דם שמזינים את הרשתית בעין אך עוברים לפניה וחוסמים חלק משדה הראייה שלנו.
רוצים עוד פאשלות? הנה: הפתגם אין משיחין בשעת סעודה פן יקדים קנה לוושט לא נאמר סתם כך. קנה הנשימה והוושט סמוכים מאוד זה לזה, ומפריד ביניהם שסתום שפעמים רבות לא סוגר על קנה הנשימה וגורם לחלקיקי מזון להתגלגל אליו ולגרום לחנק ולעתים גם למוות.
גם האוזן שלנו לא תוכננה בצורה האופטימלית ביותר. גלי הקול עוברים מהאוזן החיצונית אל עור התוף, שברעידותיו מרעיד עצמות קטנות באוזן התיכונה, שרק מרעידות "עור תוף משני", הוא השבלול. העצמות הזעירות הללו נוטות להסתייד או לעבור תהליכים דלקתיים המובילים לחירשות.
עוד שאלות? אנחנו כאן: כתבו לנו ונשיב על השאלות המעניינות במדורים הבאים.
