שעתנו היפה ביותר

ממרחק 40 שנה נראית מלחמת ששת הימים כרגע קצר של תהילה גדולה, חיילים מאובקים ונחושים והרבה דמעות בזווית העין. אך כשצוללים אל תוך קטעי העיתונות של הימים ההם, מגלים בתוך הרגע הקצר והמפואר הזה שישה ימים של מעשים, הכרעות והתלבטויות; 126 שעות של אומץ רב, חשש נחבא ותקוות גדולות; 7575 דקות של אין-ספור שיחות, מבטים, הרהורים, שתיקות ומחוות.

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים יצא איתן הבר, הכתב הצבאי של עיתון "ידיעות אחרונות", אל רחובותיה ומרחביה של המדינה הקטנה והביא את קולות המלחמה האישיים של החיילים במוצבים, החקלאים בשדות, בני הקיבוצים והמושבים במרחבי הספר ותושבי הערים. להלן קטעים נבחרים מכתבתו "יום קרב, שעות מחץ":

שעתו היפה של צה"ל הגיעה אתמול לעת בוקר. השחר שהפציע מצא את הגייסות כולם נכונים. עוד קודם לכן נמסר על כוונות תוקפניות של צבא מצרים, ומשאותרו המזימות - ניתן האות, והועברה הפקודה: "לדרך!". מאותה שעה ועד לרגע כתיבת שורות אלה רדפו האירועים זה אחר זה בדרמטיות גוברת והולכת. להלן, ניסיון ראשון להציג אותם כסדרם.

עם שחר בדרום: "היכן הדרך לקהיר"?

המדבר לא התעורר, משום שלא הלך לישון כבר שבועיים ויותר. מאז מוצאי חג העצמאות, מאז לבשו מדי חאקי מהוהים ו"ירדו" לחולות הנגב, ציפו אלפים ורבבות מחיילי צה"ל, בשירות סדיר ובמילואים. לאחר שאותרו מגמות תוקפנות של המצרים, לא נשאר הרבה אלא להלום בצבאה ולבלמו, טרם יחצה את קו הגבול. כאשר יצאו הטנקים לדרך, היו כבר השמיים עמוסים במטוסים מכל הדגמים. "ניפגש בקאהיר", אמר חייל לחברו, "בעצם, היכן הדרך לשם?", "אני אראה לך כבר..."- ניסה מישהו לסייע.

מאותו רגע שידר הקריין בלי הפסק: "אחי החייל, זנק מכל קווי שביתת הנשק, זנק להשמדת מאורות הציונים". ועוד: "מכל החזיתות נע הצבא הערבי והמאוחד- מדמשק, עמאן, בגדד, קאהיר, כווית ואלג'יר- כולם יתראו בתל אביב". לקולות אלה הצטרפו גם קרייני הרדיו של דמשק, ביירות ורבת עמון. בתל אביב אצו-רצו כתבי החוץ אל המברקה. אלא שהם לא ידעו מאומה: "ערפל קרב". דובר צה"ל וחבר עוזריו מילאו פיהם מים. איש לא ידע לאן יצאו כוחות צה"ל ולאן הגיעו.

בשעה 10 לערך נקראו אנשי רדיו ללשכתו של שר הביטחון, משה דיין. כעבור זמן קצר שודרה הודעתו לחיילים: "הם רבים מאיתנו, אך נוכל להם", אמר רב אלוף דיין בדבריו לחיילים. "אנו עם קטן אך אמיץ, רודף שלום אך נכון להילחם על חייו וארצו". כעבור שעה לערך, שידר גם ראש הממשלה, לוי אשכול, דברים אל האומה. "לא נתקוף שום מדינה שלא תתקיפנו", אמר מר אשכול. אלא שבאותה שעה כבר תקפו כל המדינות - בכל החזיתות.

בשעות הבוקר המוקדמות הופגזו המשקים בנחל עוז, בכיסופים ובעין השלושה, מאש מרגמות ותותחים, שנורתה מכיוון רצועת עזה. אוטובוס שנסע על כביש סעד - הופגז. מגבול הרצועה דיווח כעבור שעה קלה כתב "קול ישראל": "בנירים נשרפו חלק מן השדות", סיפר, במשקים ממשיכים לחלוב פרות, אך מרבית האוכלוסייה מצויה במקלטים. בצדי הדרכים עמדו אזרחים ונופפו בידיהם לחיילים שיצאו לדרך. לאן? איש לא יודע עדיין. סוד כמוס.

בוקר, בבסיס חיל האוויר: "שלא יישאר מהם זכר!"

בחדר התדריכים של טייסת הקרב היו הטייסים שעונים על מסעדי כיסאותיהם, ושומעים להוראות האחרונות. "ההוראה היא", אמר רב סרן ר', מפקד טייסת ה"מיראז'ים", "לא לפגוע באזרחים". ממילא לא היה מי שיטפל בנושא. הכל היו במשימה: השמדת חיל האוויר המצרי בעודו על הקרקע. כמה שעות קודם לכן נראו - כך נאמר להם - נתיבי סילון בשמיים, ומכיוון שמטוסי חיל האוויר לא טסו באותם נתיבים, היה ברור כשמש יום אתמול מי ומי הם הקרבים לתחום מדינת ישראל. המשימות לטייסות ולטייסים, על מטוסיהם השונים והרבים, היו נתונות מראש. כל טייס ידע בדיוק נמרץ את מי והיכן הוא יתקוף. "היזהרו מאש נ.מ.", הזהיר מפקד טייסת, וכאן פירט המפקד הרבה שמות ערביים מוכרים ומוכרים פחות.

המטוסים היו מוכנים. דאגו להם צוותות הקרקע. עתה נשאר רק לעלות בהם - ולנסוק. וכך, אמנם, קרה. "שלא יישאר מהם זכר", הורה מפקד לטייסים, לפני שעלו למסוקים. הוא, כמו כל טייסי חיל האוויר, ידע כי תוצאות המערכה כולה תלויות ב"מיראז'ים" ובאחיהם. אם ישמידו את חיל האוויר המצרי על הקרקע, מה טוב. ולא - יהיה רע. בעלון חיל-האוויר אמר קצין בכיר: "אנחנו מסוגלים להשמיד את חיל האוויר המצרי תוך זמן קצר". עתה, ניתן האות.

שעה 7:55 בבוקר בתל אביב: "דובר צה"ל מודיע..."

בתל אביב יצאו התושבים לעבודת יומם, כרגיל. לא הורגשה שום מתיחות מיוחדת, ואיש לא ידע עדיין מה מתחולל בדרום. ב"שדה דב" המתינה קבוצת כתבים צבאיים לטיסה לאילת. בשעה 7.55 בבוקר נשמע קול אזעקה. "מה זה?" שאל כל אחד את עצמו - ולא ידע להשיב. מכיוון שכך, ירדו רק מעטים למקלטים. האחרים סברו, קרוב לוודאי, שחל קלקול בצופרי האזעקה. תל אביב עדיין לא ידעה.

בדרג הפיקוד העליון של צה"ל ובאחד ממוצביו החשובים כבר עקבו אחר גיחות הטייסים. מטוסי סילון ישראליים חגו מעל שמי מצריים ובתל אביב עדיין נמשכו החיים כרגיל. כאילו לא אירע דבר. עד שבשעה 8.10 בבוקר הופסקו, לפתע פתאום, השידורים הרגילים של "קול ישראל". מחדר החדשות של "קול ישראל" בירושלים בקע ועלה קולו של הקריין, יורם ארבל: "דובר צה"ל מודיע". עתה נדרכו כולם. "משעות הבוקר מתחוללים בחזית הדרום קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים, שנעו לעבר ישראל, ובין כוחותינו שיצאו לבלמם". "המלחמה החלה", אמר מישהו. הוא צדק.

שעה 8:50 בבוקר, ברדיו קהיר: "אללה הוא אכבר"

כאשר סוכנויות הידיעות השונות כבר מסרו על השמדתם של 120 מטוסים מצריים לפחות, נפסקו השידורים ברדיו קהיר. אחרי שנייה שתיים של דומייה מוחלטת, נשמע קולו הנרגש של קריין הרדיו: "ישראל פתחה בהתקפה על מצרים. כוחות מצריים יצאו להדוף את כוחות האויב". אחר כך הודיע הקריין על איחוד גלי הרדיו והמנון ההפיכה, "אללה הוא אכבר" ("אללה הגדול") נשמע מעל גלי האתר. מאותו רגע ועד לשעות הערב שודר ההמנון עשרות פעמים, ללא הרף.

שעה 11:45 בירושלים: "זה מתחיל גם פה"

באותה שעה כבר החלו להפגיז את הר הצופים, המצוי בתוך השטח הירדני. דובר ירדני מסר, כי ההר נכבש בידי הצבא הירדני, אך מלשכת דובר צה"ל נמסר, כי אין לדברים שחר, וההר מצוי בשליטה ישראלית. בשיחה עם כתב "קול ישראל" אמר מפקד מחוז ירושלים, אל"מ אליעזר אמיתי, כי "הכל בסדר". מפה ומשם נמסר על מספר נפגעים ופגיעות בירושלים העיר.

מעתה התלקחה כל החזית הירדנית: נמסר על פתיחה באש או הפגזה בהיאחזות מי עמי שבשומרון, כפר יעבץ בשרון ומשק בחן שליד המשולש הערבי. מטוסי "האנטר" ירדניים קרבו לכפר יעבץ, והטילו פצצות. הפצצות נפלו בשדות, ולא נגרם שום נזק. גם משק אייל, ממול לקלקיליה, הופגז. כמותו גם משק נחושה שבחבל לכיש, אזור כפר קאסם שבשרון ומשק להב בלכיש. החזית בוערת.

התקפה אווירית חמורה ביותר נערכה, בשעה 12:25 לערך, על נתניה. "ראינו את פני הטייסים הירדניים", סיפרו תושבי העיר, "הם הופיעו ב'האנטרים' בגובה נמוך מאוד, וטסו לכיוון דרום נתניה. במקום מרוחק מן העיר, בבית חרושת לתרופות 'אביק' הם השליכו פצצות". 4 פצועים מבית החרושת נלקחו מיד לבית החולים. פגיעה נוספת הייתה בשיכון "דיור לעולה". שניים נפצעו.

אש ירדנית נורתה משך כל שעות היום בשכונות ירושלים. ליד בית החולים האיטלקי נפגעו עשרה אנשים. מטוסי "האנטר" ירדניים הגיחו לעבר אזור התעשייה של כפר סבא. 4 הרוגים, 15 פצועים. בתל אביב נשמעו האזרחים לאותות האזעקה וירדו למקלטים, מספר פעמים, בזה אחר זה. אלא ששום מטוס מצרי לא הגיע לתל אביב עד לאותה שעה.

שעה 2 אחה"צ, בבסיס חיל-אוויר: "לא נשאר זכר"

מכיוון שאיש בישראל אינו מוסר ידיעה מוסמכת, משליכים העיתונאים והתושבים את יהבם על הכתבים הזרים וסוכנויות הידיעות. הללו הודיעו על 120 מטוסים מצריים שהושמדו. "לא נשאר להם זכר", אמר מישהו. סוכנויות הידיעות הודיעו, כי לפרקים טסו המטוסים הישראליים נמוך יותר מצריחי המסגדים. נמסר, כי כל שדות התעופה המצריים עלו באש, על תוכנם.

ובתל אביב - אזעקות. שקט מופתי. והתנהגות מסודרת. ניתנו הוראות להאפיל את הבתים, וברחובות העיר צובעים את פנסי המכוניות בצבע כחול. תקנות הג"א נכנסו לתוקפן, וברחובות סובבים כבר פקחים חבושי קסדות לבנות. אין פאניקה. כתב זר, שדיבר עם פאריז, סיפר כי במצרים שוררת פאניקה. בבסיס חיל האוויר חזרו הטייסים למקומם. את משימתם העיקרית כבר ביצעו.

אחרי הצהריים, בגבול הצפון: "הסורים התחילו, גם אנו"

הסורים לא נשארו אדישים. הם תקפו, בגיחות אוויר, את משק עין המפרץ, את בורדאני שבאזור חיפה, את הכפר הערבי עילבון ואת מושב צלמון. ליד הכפר הסורי תואפיק, מול תל קציר, נראה מטוס סורי צונח בלהבות. סורים תקפו גם את מגידו ואת כפר החורש, ובשעות אחר הצהריים נחתו כמה פגזים ליד דגניה. כוחות ישראליים משיבים באש בכל הגזרות. באותה שעה נהדף כוח ירדני, שחדר לארמון הנציב בירושלים.

לילה בישראל: אחרי יום מפרך

עדיין נמשכו האזעקות בכל רחבי הארץ. הירדנים בירושלים הוסיפו להפגיז, וכן פתחו בהפגזה לעבר טירת צבי ויד חנה. מאוחר יותר הפגיזו את אזור תל ברוך שליד תל אביב, את אזור כפר סירקין ואזור נתניה. הופגז גם אזור לוד, ובדרומה של ירושלים נמשכו הקרבות עם כוחות ירדניים. לעת ערב הופגזה גם נחל עוז מרצועת עזה, והסורים הנחיתו מספר פגזים באזור ראש פינה. ישראל הלכה לישון לאחר יום מפרך - כשהתושבים אינם יודעים עדיין מה בדיוק מתרחש בדרום הארץ. השחר שהפציע יבהיר, לבטח, את התמונה. יהיה זה, כנראה, שחר של ניצחון.