חופש

כרתים: המערב הרגוע

"חשתי צינה הררית נעימה והתבוננתי בצלליות השחורות של העצים ובשמים זרועי הכוכבים. הרהרתי בים הזיתים של האי, בגלים הירוקים כסופים, כמו טוניקה רומאית המתבדרת ברוח". גילי חסקין משורר לכרתים

גילי חסקיןפורסם: 15.06.07 , 08:53

כרתים, הגדול וההררי שבאיי יוון, מציע חוויה של טיול מרתק בנופי טבע ואדם. יש בו פסגות נישאות, עמקים מעובדים בצפיפות, מצוקים הנופלים בתלילות אל חופים זעירים, מפרצים חוליים, גבעות מיוערות, מלאכות יד מסורתיות, קניונים מרשימים, כפרים בוהקים בלובנם ושרידי עבר מפואר.

אפשר למצוא כאן גם את כל מה שחולמים עליו כשמהרהרים בטיול קיץ לאי יווני: חופים, יין משובח, מוסיקה עליזה, תרבות מרתקת וצעירים שזופים מרחבי אירופה.

זורבה היה כרתי

כרתים הוא יצירת ביניים. משהו באמצע, בין הנופים המוכרים, התנ"כיים כמעט, של השומרון, לבין הקסם היווני המרוחק יותר. הווי החיים העצל, הנראה אקזוטי לעין אירופאית, מזכיר מעט את עברם הפחות דחוס והיותר רוגע של מרחבי ישראל, או אפילו של הגדה המערבית של פעם, לפני שעלתה בדם ואש ותימרות עשן. לכל אלו מתווספים המוני תיירים שמצויים בחיפוש מתמיד אחר ים, שמש, הווי דייגים ויותר מקורטוב של תרבות. למרות זאת, אולי בגלל גודלו של האי, כרתים טרם איבד את התמימות של כפר יווני קטן.

כרתים. שומר על תמימותו (צילום: רון פלד)

סיפור תולדותיו המתועדות של כרתים, מקדים בהרבה את זה של יוון, ושנים רבות היה ישות מדינית נפרדת. רק ב-1913, בעקבות מלחמות הבלקן, הפך האי לחלק מיוון המודרנית. תיירים רבים מתייחסים לאי כאל ערש התרבות המערבית. על חשיבותה של התרבות המינואית בדברי ימי העולם, אין צורך להכביר. כאן נולדה אירופה, אהובתו של זאוס, כאן נולד זאוס עצמו, מכאן שלט המלך מינוֹס על מזרח הים התיכון ועל יוון, לכאן שלחה אתונה, מדי שנה בשנה, סירה שחורת מפרשים, עמוסה בקורבנות אנושיים.

בין מדריכי המטיילים הרבים אמליץ על שניים בלתי שגרתיים, שניהם כתובים על ידי ניקוס קזנצקיס: "חירות או מוות" ו"זורבה היווני", שראוי יותר להיקרא "זורבה הכרתי". סופר דגול זה מחבב את המקום ויושביו, אך איננו נרתע מלייסר אותם בעקרבים. קזנצקיס, בפיו של זורבה, מיטיב לתאר את הווי האי: "הבט שם, מאחורי הגנים, בעמק. כפר יפה, אדון. מכל טוב יש בו - חרובים, פול, תבואה, שמן, יין. ושם למטה, בחול, הירקות הבכירים שבכל כרתים - מלפפונים, עגבניות, חצילים ואבטיחים".

על ארקליון הבירה, על המוזיאון הארכיאולוגי המצוין שלה, על רת'ימנו וכמובן על ארמונו של קנוסוס, אכתוב בפעם אחרת. רשימה זו מוקדשת למערב כרתים דווקא. זהו מחוז חפצם של הרפתקנים ורומנטיקנים, אלו שקצה נפשם באתרי התיירות ובגלי הנופשים. אלו הכמהים לאווירה של פעם, לניחוח ששרד מימי ביזנטיון.

כאניה

כאניה (Chania) היא היפה בערי כרתים ובסיס נהדר לטיול במערב האי. העיר נבנתה על ידי הוונציאנים ב-1252 על חורבות העיר המינואית קידוניה. במהלך השנים ביצרו התושבים את עירם כנגד התקפות שודדי הים, דבר שהוסיף לה חן רב.

מטיילים רבים מגיעים היישר לכאניה ומבלים כאן את מרבית חופשתם. מכאן יוצאים אל ההרים הלבנים ואל קניון סאמאריה. העיר החדשה היא חסרת ייחוד. מומלץ להתרכז בנמל ובסבך הסמטאות שסביבו, על הבתים האיטלקיים, גגות הרעפים האדמדמים, מרפסות העץ העות'מאניות, מגדלי הכנסיות וצריחי המסגדים הפזורים בהם.

כאניה. בסיס לטיולים במערב האי (צילום: רון פלד)

הנמל, בו צולם הסרט "זורבה היווני" הוא מקום ציורי להפליא. זוהי פנטזיה יוונית, רומנטית, עם בתים צבעוניים, שמראם הרעוע רק מוסיף להם חן, בתי קפה ומסעדות קטנות לאוהבים. גם גלי התיירים שהגיעו בשנים האחרונות לא הצליחו לפגוע בנשמתו הים תיכונית המעורבת של המקום, ספק יווני, ספק תורכי, ספק איטלקי. מטפסים על מגדל התצפית הוונציאני שבצדו המערבי של הנמל, משתכרים מהמראה, ממשיכים אל מסגד היניצ'רים רב הכיפות וממשיכים אל המגדלור שבקצה שובר הגלים הארוך.

בקצה העיר, לכיוון חצי האי אקרוטירי (Akrotiri) משקיף על הים קברו של אלפתריוס ונזילוס, מראשי ההתקוממות של 1897, אשר הביאה לגירוש התורכים מהאי ולימים ראש ממשלת יוון. וונזילוס הלאומן, מחדש החזון של "יוון הגדולה", הוביל את צבאו לסיפוח נתחים מבולגריה ומתורכיה וגם ל"קטסטרופה של סמירנה", דהיינו, גירוש היוונים מאסיה הקטנה.

טיול רכוב במערב כרתים

זהו סיבוב מרתק, היוצא מכאניה ושב לכאניה, שניתן לבצע ביומיים ברכב שכור: נסיעה מערבה לקולימפארי (Kolimpari). מעט צפונה לכפר, לכיוון חצי האי Rodopos, נמצא מנזר Moni Panagias. משם, נסיעה של 20 ק"מ מערבה אל Kastelli Kissamou. מכאן, יוצא מדי יום, שייט סביב חצי האי השמם גמבוסה (Gramvoussa), שבקצה הצפוני-מערבי של כרתים. אלו למעשה שני חצאי איים המזדקרים אל תוך הים האיגאי.

גמבוסה היא פינה משובבת נפש ואיננה מתויירת בצפיפות כמו מרבית חלקיו של האי. מקום אידיאלי לזוגות נאהבים או למשפחות שאינן נרתעות משעה הליכה בכל כיוון ומנסיעת ציוד ומים על הגב. אפשר להגיע אליו ברכב או בספינה מהעיירה קיסמוס (Kissamos). הנוסעים ברכבם מגיעים אל הכפר קליוואני (Kalyviani), הנמצא בפתחו של חצי האי גמבוסה. משם נמשכת דרך עפר, על צדו המזרחי של המצוק עד לחניון מאולתר ומשם בעלייה קצרה עד לקו הרכס (שמש קופחת בקיץ).

מנקודה זו נשקף נופו המבטיח של גמבוסה: חולות לבנים הנדירים למדי ביוון, איונים קטנים המבצבצים מול קו החוף, לגונות כחולות, מים שגוניהם נעים בין כחול עמוק לתורכיז בהתאם לעומק. במפרץ ניתן להשתזף בשמש, אך עדיף לחסות מפניה, בצל שלמרגלות סלעי הגיר. בשעות השפל ניתן לטייל רגלית בין האיים שבמפרץ.

חולות לבנים וגווני טורקיז במים (צילום: גילי חסקין)

התחנה הבאה היא הכפר פלאטנוס (Platanos) שבחוף המערבי. מהכפר גולשים אל מפרץ ליבדי (Livadi) המוקף כרמי זיתים וחופים חוליים. בסוף הדרך מגיעים לפלסארנה (Flasarna) - אחד מאתרי החוף היפים של כרתים ובו שרידי נמל עתיק, שהתרוממות האי הרחיקה אותו מן הים. במקום טברנות, וחדרים ללינה.

חזרה לציר ונסיעה דרומה, בדרך נפאה, ממזרח לים. לא לשכוח עצירה לתצפית (ו"גזלן") ב-Amigdalokefali. בכפר היפה Kefali, שווה לעצור לשתייה ולשוטטות קצרה, ומשם לפנות לכיוון דרום-מזרח עד לפנייה למנזר היפהפה (בעיקר מבחוץ) כיסוקאליסטה (Chrissokalitsa) וממנו אל אלפוניסי Elafonissi.

אלפוניסי הוא חוף נחמד, ממנו יוצאים בהליכה במי אפסיים אל האיון שממול. החוף שם חולי, אך לדאבוני הרב מלוכלך. המשך נסיעה לאתר הנופש פלאוכורה (Paleochora), זהו מרכז תיירותי גדול, שנראה ענק בהשוואה לשממה של מערב כרתים, אך לטעמי מקום משגע. טיפוס על המבצר לתצפית. אמליץ להפליג מכאן לכפר החוף המתוייר יחסית סוייה (Sougia), ולצאת לטיול רגלי בן שעה מערבה, אל המעגן העתיק ליסוס (Lissos) ואל שרידי מקדש אסקלפיוס (אל הרפואה).

כרתים בהפסקת צהריים (צילום: גילי חסקין)

ההרים הלבנים

ההרים הלבנים, "לֶפְקָה אורִי", הם פראיים ושוממים ומהווים את שיאו של הטיול בכרתים. המערות והנקיקים אפופי סיפורי גבורה - לכאן נמלטו המורדים בשלטון העות'מאני בעוד החיילים התורכים פורעים בנשארים בכפרים. באזור אפשרויות רבות לטיולים רגליים.

ניתן לצאת לטיול טבע יפהפה ולא קשה, בקניון הגיה איריני (Hagia Irini), הנמצא במרחק של שעה נסיעה מפליאוכורה או כאניה. כשעה הליכה בקניון, הלוך ושוב, או להמשיך עד לנקודת הסיום בכפר מוני (Moni), הנמצא במרחק של שלוש שעות הליכה מהגיה איריני.

טיול אלטרנטיבי, קשה קצת יותר, הוא קניון אימברוס (Imbros). ההליכה בו אורכת כארבע שעות. היציאה מכאניה, לכיוון חורה ספקיוןHora Sfakion) ). הכפר אימברוס (Imbros) מהווה נקודת מוצא להליכה בקניון אימברוס. המסלול הקצר מסתיים בכפר Komitades. אפשר להמשיך מעט הלאה, עד לקפיטריה שמעל לירידה לקניון, שם מוכרים Pitasfaki, מעיין פיתה של האזור.

טיול המשלב תצפית נהדרת, הליכה בקניון וכפר דייגים ציורי הוא קניון ארדין. מחורה ספקיו נוסעים מערבה, בדרך המטפסת גבוה עד לכפר Andopolis, ממנו אפשר לרדת דרך קניון ה-Aradin עד ללוטרו. העייפים, או אלו שזמנם דחוק, יכולים להסתפק בתצפית מופלאה על המפרץ של לוטרו, מ-Agia Ekaterini, 800 מ' דרומה (בעלייה) מאנדופוליס.

שייט ללוטרו - כדאי מאד לשוט מהנמל הזעיר של הכפר חורה ספקיון אל הכפר הקסום Loutro. ההפלגה אורכת כחצי שעה. חזרה לחורה ספקיון בספינה, או, עדיף, הליכה בת כשעה וחצי – שעתיים ברגל, לאורך החוף, בנתיב המסומן על ידי ה-E4 (שביל מסומן להולכי רגל החוצה את אירופה כולה). השביל עובר דרך מפרץ מדהים, נביעות מן הסלע וכו'. בדרך עוצרים בחוף יפה ולידו מעיין. כשמו כן הוא: Fresh Water Beach.

קניון סאמאריה - כמעט כל מטייל רואה לעצמו חובה נעימה לבקר בקניון, שהיוונים טוענים בלהט כי הוא העמוק ביותר באירופה. זהו אחד המקומות הבודדים באי שניצל מידם הקשה של החוטבים, וניתן למצוא בו עצים מרשימים ועתיקים. קניון סאמאריה הוא אטרקציה המושכת אלפי מטיילים בשנה, וההלצה אומרת שפלא הוא שהסלעים טרם נשחקו עד תומם בנעליהם. מומלץ בחום להימנע מהטיול בחודשי הקיץ ההומים.

קסם יווני, ים, שמש והווי דייגים (צילום: אופיר הכהן)

היה היתה בקתה אחת

אלטרנטיבה מקורית ואטרקטיבית יותר היא נסיעה בג'יפ (או ברגל) ממגרש החנייה. לייתר דיוק ק"מ לפניו - בדרך עפר המטפסת מזרחה אל בקתת קלרגי (Kallergi), הנראית כלקוחה מתוך גלויה של נוף אלפיני. אפשר ללכת רגלית מהבקתה אל הקניון (ירידה בשביל תלול), או לבקש "הקפצה" ברכבם (בתשלום), לשער הכניסה הרשמי.

הבקתה, הנמצאת בגובה של 1,680 מ' מעל פני הים מאוישת על ידי צוות קבוע ומהווה נקודת מוצא נהדרת לטיול בקניון גופא ובהרים הלבנים סביב. כך למשל, אפשר לצאת לטיול רגלי בן יום אל פסגת גינגילוס (Gingilos), המתנשא לגובה של 2,080 מ' מעל פני הים.

הלילה בבקתה היה עבורי חוויה בלתי נשכחת. התעוררתי מסיבה כלשהי בין אשמורת שנייה לשלישית, ובמקום להמשיך לישון גררתי את עצמי, עטוף בשמיכה אל המרפסת. חשתי צינה הררית נעימה והתבוננתי בצלליות השחורות של העצים ובשמים זרועי הכוכבים. הרהרתי בים הזיתים של האי, בגלים הירוקים כסופים, כמו טוניקה רומאית המתבדרת ברוח.

חשבתי על הגזעים המבוקעים שכבר ראו הכל. הם חוו את המושלים התורכים, את הצי המצרי המובס ואת אניות המלחמה ששלחה אירופה. הם שמעו פעמונים, קריאות מואזין וחצוצרות החיילים היוצאים לקרב. מי יודע, אולי תחת צילם חנו ארבעת האדמירלים שבאו לגרש מכאן את מוחמד עלי ובדרך טעמו מיופייה של בּוּבּוּלִינָה. חלומותיי נדחקו מפני אלת השחר שהפציעה מולי באצבעות ורודות ואט אט נחשפו לנגד עיני המצוקים התלולים המעיקים על קניון סאמאריה.