על דרך המלך: בעקבות דוד בשפלת יהודה
כמעט כל מקום ברחבי ארץ ישראל שבו דרכו רגליכם, נזכר כבר בעבר, באחד הסיפורים שבתנ"ך. סדרת כתבות חדשה בשיתוף מוסד יד בן צבי מנסה למצוא את הקשר בין האירועים של אז והנופים של היום. בפרק הראשון: בעקבות דוד המלך בשפלת יהודה
הסיור בעקבות דוד המלך מתחיל ביער חרובית שבחבל עדולם. נשאיר את הרכב בחניון של תל צפית, במקום בו מסומנים שבילי הליכה המובילים לראשו, ונטפס אליו באחת משני שבילים. הירוק, עולה על התל ממזרח; השחור, העולה על התל מכיוון מערב.
"תל צפית" (בערבית, תל-א-צאפי) זוהה בוודאות כמקום בו שכנה העיר הפלישתית גת, לאחר שנים ארוכות בהן היה הנושא נתון במחלוקת מחקרית. לראשונה הגיע דוד לביתו שלח אכיש מלך גת במנוסתו מפני שאול. המתח בין השניים גבר מאוד לאחר ניצחונו הגדול של דוד על גליית. בלי בושה ביקש דוד מחסה, כשידו אוחזת עדיין בחרב גליית אויבו. בימינו, היינו מכנים זאת חוצפה ישראלית.
תל צפית. כאן שכנה העיר הפלישתית גת (צילום: גילי סופר)
אבל לא הייתה זו הפעם היחידה בה נאלץ למצוא מחסה מפני שאול. גם מאוחר יותר רדף שאול אחרי דוד, ששוב נמלט אל אכיש, בליווי גדוד נאמן המונה שש מאות איש, וגם שתי נשותיו. "ויקם דוד ושש מאות איש אשר עמו אל אכיש בן מעוך מלך גת" (שמואל א' כ"ו, 2-4).
בקיצור, במקום שבו אנחנו עומדים ומרגישים בבית, כך הרגיש גם דוד ככל הנראה. לימים, כאשר כונן את ממלכתו הוא השאיר את גת כעיר פלישתית עצמאית (ככל הנראה, כתודה לסיוע שקיבל מהמלך אכיש). יתרה מזאת, בצבאו של דוד ובצבאו, שרת גדוד שכירים, בראשו עמד איתי הגיתי.
בתל צפית זוהו חרסים רבים שהעידו על יישוב רצוף ומסודר במקום, החל מראשית האלף ה-2 לפנה"ס ועד שלהי התקופה הרומית. רציפות היישוב אמנם בטלה בימי הביניים, אך בתקופה הצלבנית הוקמה במקום המצודה שנקרא "המשמר הלבן" (בלאנש גארד).
על שרידיה של המצודה נבנה כפר ערבי, שננטש בימי מבצע "ההר" באוקטובר 1948. על התל ניתן להבחין בקטעים שנחפרו ובשרידי המצודה. בשל מחשופי המצוקים הלבנים של סלעי הקרטון האופייניים לגבעות השפלה, יש להניח שתושבי האתר לתולדותיו, אספו את מי הגשמים לתוך בורות וניצלו בארות בהם מי תהום גבוהים, באפיקו של נחל האלה.
הקרב הקטן
בשלב זה נשוב אל הרכב, ונצא בדרך בה נכנסנו אל כביש 383. נפנה מזרחה, ובשלט המכוון אל פארק בריטניה נפנה ימינה (דרומה). נעקוב אחר השילוט עד לחניון שלרגלי תל עזקה.
נטפס (רגלית) על התל, ובדרכנו, נוכל לקרוא על האבנים המוצבות לאורך השביל, את סיפור המערכה בין דוד וגליית. בעמק שלרגלי התל הזה ניצבו דוד וגליית במרחק פסע זה מזה, כמו שני אקדחונים המחכים לראות מי ישלוף ראשון. דוד הוציא את הקלע במהירות, וכמאמר השיר, קולע לגליית בול בפוני. הענק הפלישתי התנדנד, יחד עם כל כובד המשקל שהוא נושא על גופו, "לבוש ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחשת... ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל" (שמואל א' יז5-7), והתרסק על הטרשים הללו. חתיכת היסטוריה.
סיפור המערכה בין דוד והפלישתי (צילום: תיירות יואב יהודה)
נחזור לזמננו, תל עזקה משקיף מזרחה מגובה 347 מ' מעל פני הים. לרגלינו קטעים מעמק האלה: למטה משמאל נראה את מושב זכריה בו נושבו עם קום המדינה עולים מכורדיסטן.
מולנו, בצידו השמאלי של העמק, משתרע קיבוץ "נתיב הל"ה", שנוסד ב-1949 ע" יוצאי פלמ"ח ונושא את זכרם של 35 חללי מחלקת ההר שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. בקו האופק גם אפשר להבחין בחלק מיישובי גוש עציון שהוקמו מחדש לאחר מלחמת ששת הימים. בתצפית מערבה (ובמיוחד ביום צלול) רואים קטע רחב של השפלה הנמוכה (תל צפית, בו היינו לפני כן) ומישור החוף, מחולות אשקלון עד שולי גוש דן. מעניין אם דוד, כשעמד על הגבעה והסתכל סביבו חלם שיחלפו 3,000 שנה עד שתהיה כאן שוב, סוג של מלכות ישראלית, כמו שהוא עצמו כונן.
בתקופת המקרא הייתה עזקה עיר בנחלת יהודה, ונמנתה עם הערים המבוצרות בימיו של רחבעם (בנו של שלמה) מלך יהודה. במסע סנחריב אל ממלכת יהודה, בשלהי המאה השמינית לפנה"ס, מתוארת עזקה: "אשר כמו קן-נשר, שוכנת על גבי רכס הר, כמו פגיונות ברזל ללא ספור הנישאים לשמים". במסעו של נבוכדנצאר מלך בבל, בראשית המאה ה-6 לפנה"ס נזכרת עזקה יחד עם לכיש, כערי המבצר האחרונות שעמדו מול הכובש הבבלי. כך הוזכרה עזקה במכתבי לכיש (מן הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שנחשפו בשער לכיש ב-1938).
חפירה שערכו הארכיאולוגים בליס ומקאליסטר תל בראשית המאה ה-20 כוסתה בהוראת השלטון העות'מאני, ועל כן לא רואים בראשו שרידים, למעט במעט משרידי הביצורים מן התקופה המקראית בשוליו.
הקרב הגדול
נתכנס בחזרה אל הרכב ונחזור לכביש 383. ניסע מזרחה עד צומת עזקה (בסמוך למושב זכריה) ונפנה דרומה לכביש 38 (בית שמש-בית גוברין). לאחר כק"מ נפנה מזרחה (שמאלה) אל כביש 375, ולאחר כ-2.5 ק"מ נבחין בדרך עפר ונחנה לרגלי תל שוכה.
דוד מנצח את גליית (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
שוכה נמנית בין יישובי נחלת יהודה. בסמוך לתל עמד כפר ערבי קטן, שנקרא שוויכה וננטש במלחמת השחרור. ספר שמואל מספר לנו כי הפלישתים נאספו למערכה "בין שוכה ובין עזקה באפס דמים" (שמואל א' יז' 2-4).
הביטו למטה ודמיינו לעצמכם את צבא ישראל בראשות שאול ודוד ניצבים מחד, ומצד שני, נערך הצבא הפלישתי. בהינתן האות הם יוצאים לקרב הדמים: חרבות מחודדות, מגנים כבדי משקל, חיילים צועקים, מתבוססים בדמם. בסופו של יום, ישראל מביסה את הפלישתים, כפי ששרו הנשים המשחקות "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (שמואל, י"ח 7).
נעלה אל הגבעה ונתצפת אל קיבוץ נתיב הל"ה הסמוך ואל הר יהודה הנמצא ממזרח, מעבר לגבעות השפלה. בראש התל מעט חורבות ויש להשגיח שלא למעוד אל בורות מים (מן העבר) שאינם תמיד מכוסים כראוי והצמחייה הצפופה מסתירה אותם מן העין. נוכל לרדת מן התל לכוון דרום ולחזור עם הדרך שלרגליו אל הרכב.
איך מגיעים
ליער חרובית - נוסעים על כביש 383 ופונים לכיוון מזרח בצומת ראם, או לכיוון מערב בצומת עזקה. פונים דרומה בשלט המפנה אל היער וממשיכים עד תחנת המיתוג. ממנה בדרך סלולה חוצים את אפיק נחל האלה.
הכותב הוא רכז הדרכה וסיורים במוסד יד בן צבי
לפנייה לכתב/ת 
