הכינו את המדפים

בחרתי להמליץ על ספרים שאני חוזר וקורא בהם. ספרים שאם אנשים ילמדו במובן העמוק לקרוא אותם אז הם גם יוכלו לחזור ולקרוא בהם, והם כולם ספרים יהודים, במובן זה שנכתבו על ידי יהודים. מה שמאחד את הספרים האלה הוא שאצלי הם עומדים הכי קרוב על המדף, כך שאני יכול למשוך אותם בקלות. חמישה זה סד קשה.

מסכת סנהדרין מהתלמוד הבבלי

הפרק שמעניין אותי נקרא בן סורר ומורה. מה שחשוב בו זה שעור נפלא, או התבוננות מופלאה במניפולציה האינטלקטואלית של חז"ל ובמאמץ שלהם לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זו דרך שבה הם מתמודדים עם התרבות. ישנו פסוק שאומר איך צריך להתנהג עם נער שמתפרע, ולפי הפסוק צריך להרוג אותו. הם כמובן לא רוצים, אבל הם לא יכולים לשלול את הפסוק, אז הם עושים מניפולציות אדירות, איך לא להרוג אותו ולא לשלול את הפסוק. המניפולציה האינטלקטואלית האדירה הזאת, איך שומרים על דבר מסוים ויחד עם זה לא מתוכננים להוציא אותו לפועל, זה בעיני שיעור מרתק על איך בני אדם יוצאים מסבך.

"מכאן ומכאן" מאת י"ח ברנר

זה רומן שאני מאוד אוהב וחושב שכדאי שיהיה בבית. היופי ברומן הזה הוא היושר הפנימי והבחירות, התבוננות יחד עם אמפתיה גדולה לגבי הקיום היהודי בעת החדשה. בחינה אכזרית אבל ללא איבה, אלא עם אמפתיה גדולה מאוד. זה רומן נפלא עם סיום אפיפני שהוא אולי הסיום הכי יפה בספרות העברית.

"תמול שלשום" מאת ש"י עגנון

אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים

ובכל פעם אני טועם בו איזה דבר חדש. גם הוא עוסק במפגש של האדם היהודי, אבל הפעם עם החילוניות וארץ ישראל. לטעמי הוא רומן שנכתב ברוח הקודש:  יפה ומדויק כל כך.

"ספר הבדיחה והחידוד" מאת אלתר דרויאנוב

ההומור היהודי, האירוניה העצמית, הלגלוג, בת השחוק גם בשעות הכי קשות והכי מסובכות מראים, לפחות לי, כמה החברה הישראלית הלכה והתרחקה מהיחוד היהודי שלה. ספר נפלא בארבעה כרכים.

"מכתב לאבא" מאת פרנץ קפקא

ראה עכשיו אור בתרגום חדש שטרם הספקתי לקרוא. אדם מבוגר שולח את עיניו הצעירות אל העבר, ביושר. ללא בוטות אבל עם התאכזרות עצמית הוא מדבר אל דמות משמעותית בחייו שהביאה אותו אל העולם ויחד עם זה גם אמללה אותו. בעיני זו יצירת מופת. עבור כל אחד שהוא בן או בת להורים. סבך היחסים - הכעס והאהבה, המשיכה והדחייה - אני חושב שהוא מתאר את זה באופן בלתי רגיל בספר.

• עוד ספרים על הסכין