להציל את נפגעי חפציבה?
כשקבלן קטן פושט רגל, המדינה לא מסייעת לנפגעים, ובצדק. מדוע שונה דין נפגעי חפציבה?
רוב רוכשי הדירות מחברת חפציבה השקיעו את כל כספם בדירה על הנייר וברוב המקרים אף לקחו הלוואות בהיקף של מאות אלפי שקלים, אותן הם יצטרכו להחזיר במשך שני העשורים הבאים, גם אם לא יקבלו את דירתם. רוכשי הדירות, אשר בתמימותם לא עמדו על זכותם לקבל ערבות בנקאית שתבטיח אותם בדיוק מפני מקרה של פשיטת רגל, נפגעו על-ידי הגורל באופן אכזרי ביותר.
יתכן שהמחשבה שמדובר בחברת בנייה גדולה וותיקה סייעה להחלטה לוותר על הערבות ולחסוך כמה אלפי שקלים, יתכן שהקונים, או לפחות חלקם, פשוט נפלו בפח שטמן להם מנכ"ל החברה. כך או כך, לאדם הממוצע בישראל הפסד כספי בהיקף של דירה הוא אסון כלכלי שלא ברור שיוכל להשתקם ממנו אי-פעם.
ובכן, האם לא תפקידה של מדינת הרווחה לפרוש רשת בטחון ולהציל את אזרחיה שהגורל התאכזר אליהם? הרי הרעיון העומד מאחורי מדינת הרווחה הוא הביטוח ההדדי, מי ששפר עליו גורלו מסייע למי שהגורל התאכזר אליו. מי שהכנסתו גבוהה מסייע לנכה, למובטל ולקשיש שהכנסתם נמוכה. האם לא ראוי גם לסייע למי שאיבד את כל רכושו?
וברוח משנתו של הפילוסוף ג'ון רולס, על כל אזרח להעמיד את עצמו מאחורי מסך אי-הידיעה לגבי מקומו בחברה (או בתרגום המקובל, אך הפחות מוצלח, "מסך הבערות") ולשאול את עצמו באיזו מדיניות רווחה היה תומך אם היה מקבל את מקומו בחברה בהגרלה: יתכן והיה שייך לאילו שגורלם שפר, אבל יתכן שהיה מוצא את עצמו בקבוצת מוכי הגורל, ובפרט אותה קבוצה של נפגעי חפציבה, שיתכן ויפסידו את ביתם. האם מאחורי מסך אי-הידיעה לא היה כל אדם סביר מעדיף שהממשלה תטיל מס נוסף על כלל הציבור, במטרה לחלץ את נפגעי חפציבה? מס בהיקף נמוך מאוד לכל אזרח, אבל משמעותי מאוד לכל נפגע?
אבל המציאות מעט יותר מורכבת. הרי לא יעלה על הדעת שהצדק נמצא עם נפגעי חפציבה רק משום שרצה המקרה ומדובר בחברת בנייה גדולה שקרסה. הרי קורבנות של פשיטת רגל של קבלן קטן סובלים לא פחות למרות שאינם מגיעים לתודעה התקשורתית ולדיונים בוועדות הכנסת. כלומר, ברגע שנפריד את שיקולי הצדק משיקולי הפופולאריות של חברי הכנסת והממשלה, ברור שסיוע לנפגעי פשיטות רגל חייב להיעשות באופן כללי וללא הפליה. דין נפגע מפשיטת רגל של חברה קטנה כדין נפגע מחברה גדולה, ובמילים אחרות, מדינה צריכה להיות מנוהלת על-פי מדיניות ולא באופן אקראי לגופו של מקרה או מצוקה.
השאלה הרלוונטית היא האם הכנסת צריכה לחוקק חוק שעל-פיו מדינת ישראל מעניקה ערבות לנפגעי פשיטות רגל? והתשובה לשאלה זו שלילית. חוק כזה לא רק יחלץ נפגעים הוא גם ייצר נפגעים נוספים, רבים מכפי שאפשר בכלל לממן. חוק כזה יעודד לא רק הסרת אחריות, גם מצד הלקוחות וגם מצד הקבלנים (ויצרנים אחרים), אלא גם יעודד קנוניות נגד הציבור. הלקוח יקבל הנחה גדולה (מאוד), הקבלן יגנוב את הכסף, ומשלם המיסים יממן את הדירה. כאשר פשיטת רגל הופכת לחלופה אטרקטיבית, הפעילות הכלכלית הסדירה פשוט תגיע לקיצה.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית בכיר במרכז שלם
לפנייה לכתב/ת 
