האם היהדות מאמינה בכישוף?
שאלה:
האם היהדות מאמינה בכישוף? (דנה)
תשובה:
התורה אסרה כישוף, אך נחלקו המפרשים אם איסור זה הוא תוצאה של העובדה שהכישוף הוא שטויות והתורה רוצה להרחיק אותנו משטויות, או שמא הכישוף הוא כח קיים שהתורה מזהירה מלהשתמש בו. השיטה הראשונה היא שיטת הרמב"ם, והשיטה השניה היא שיטת הרמב"ן.
לקוראים בתנ"ך ובתלמודים, קשה להשתחרר מהרושם שפשטות המקראות, המדרשים ואגדות התלמוד קרובים יותר לשיטת הרמב"ן מאשר לדעת הרמב"ם. כמובן שאין בכך הוכחה חותכת, מכיוון שהרמב"ם יטען שיש לפרש הכל בצורת משלים ואלגוריות, אולם בכל זאת נוצר הרושם שחז"ל התייחסו לכישוף כאל מציאות. הגאון מוילנא (הגר"א) בביאורו לשולחן ערוך (יו"ד קעט ס"ק יג) פסק נגד הרמב"ם.
מה הבעיה בכישוף?
כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹ קֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:
כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹ קֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹ קֶיךָ: (דברים יג)
על כישוף ורמאות - לפי הרמב"ם
יש להתרחק מהבלים ושטויות, ומוטלת על החברה החובה להגן על חלושי הדעת שבה מנפילה בפח של כל מיני מוכרי הזיות ותקוות שוא. כשם שהחברה אוסרת מסחר בסמים, ולא מותירה זאת לבחירה החופשית של כל אחד, כך מוטל על החברה לאסור מוכרי "סמים רוחניים" – כשפים. תקוות לפתרונות קסם , העלולים להפיל את אלו שקשה להם ההתמודדות בדרכים הארוכות והמפותלות של החיים, העשויים להעביר אנשים לעולמות דמיוניים ולגרום להם לכלות את כספם, זמנם ומרצם בחיפושים חסרי תוחלת. יש חשש שאנשים אלו יהיו טרף קל לשקרנים המצטיירים כמכשפים ומנצלים בציניות אכזרית את המצוקות של הנזקקים להם.
על כישוף ומציאות - לפי רמב"ן
האדם והעולם נמצאים בנקודת איזון עדינה מאד בין הטוב והרע, כוחות הבניה וכוחות ההרס. גם העולם הרוחני מצוי באיזון עדין זה. כוחותיו הרוחניים של האדם והכוחות הגנוזים בעולם עשויים להביא את האדם לתפארתו, אך גם לרשע, שפיכות דמים ואסונות. התורה קבעה את הדרכים בהם מותר לעשות שימוש בכוחות הרוחניים המצויים בעולם, ואסרה את השימוש בכל הכוחות האחרים. שימוש בכוחות רוחניים בדרכים האסורות מוביל להתחזקות הרשע באדם ובחברה, ובסופו של דבר להרס.
לשתי השיטות גם יחד
היהדות היא דת של עבודה ולא של פתרונות אינסטנט. האשליה שניתן לפתור את בעיות האדם והעולם בהרף עין ולחש קסם היא מסוכנת. יש ניסים ביהדות, אבל אסור לסמוך על הנס. לעיתים ה' מחליט להתערב בהיסטוריה ולחולל נס, אבל התערבות כזו אינה מובטחת.
שימושים פרקטיים לכשפים
ההלכה בענייני רפואות בכשפים נטתה להתיחסות אמפירית. כאשר נבחן קמיע או כישוף מסוים, והוכחה יעילותו הרפואית בריפוי מחלה, הותר להעזר בו בתנאי שאינו כרוך בפולחן או בקשר עם עבודה זרה. כך פסק השולחן ערוך בהלכות שבת : יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת, ואין בו משום דרכי האמורי. וכן בכל דבר שהוא משום רפואה ... . אבל כל לחש, מותר. ולא אסרו אלא באותם שבדקן ואינם מועילים. (שולחן ערוך אורח חיים סימן שא סעיף כז ).
כלומר – מבחינה רפואית, כל עוד לא מדובר בעבודת אלילים, הבדיקה היא האם זה עובד או לא. בימי קדם, ביצת החרגול ומסמר הצלוב נחשבו לסגולות שתועלתן הרפואית הוכחה, ולכן התירו אותם בין בשבת ובין בחול. כמובן ש"הוכחה" הינה מה שנחשב להוכחה קבילה בכל דור, ובדור שלנו הוכחה בעניין זה היא מחקר מבוקר המצביע על שונות מובהקת סטטיסטית מקבוצת הביקורת.
האם נאסר כישוף לגויים?
בפסוקים הנ"ל, מובהר שההתנגדות לכישוף הוא עניין שבין ה' לבינינו, ועיקרו בשאיפה שנלך בתמימות עם ה'. עם זאת לא ברור האם גם עונשם של הגויים שגורשו מהארץ היה בגלל כל הדברים שנזכרו שם או רק בגלל חלקם. בעקבות שאלה זו, נחלקו חכמים האם מותר הכישוף לבני נח. חכמים סוברים שהכישוף לא נאסר , ר' שמעון ור' יוסי סוברים שגם לבני נח אסור לכשף (סנהדרין נו עמוד ב). הפוסקים הקדמונים לא הכריעו בשאלה זו, ככל הנראה אף מכשף גוי לא טרח לברר אצלם והשאלה לא נדרשה למעשה. מתשובות של פוסקי דורנו (החזון אי"ש בזרעים סימן א א , ו"יביע אומר" חלק ה' יו"ד סימן יד) נראה שדעתם להכריע כחכמים. לפי זה, אם יש גוי באנגליה המעוניין לעסוק בכשפים, לא נוכל לאסור זאת.
בדומה לכך גם העירו המפרשים בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קעט סעיף א) שבניגוד לדעת הזהר, האוסר כל פניה למכשפים גויים גם בדברים שהוכחה תועלתם, המתירים לרפא חולים באמצעים אלו יש להם על מי לסמוך.
עדיין לא ידוע לי על כישוף שתועלתו הרפואית הוכחה במחקרים מבוקרים בזמננו, ובכל המקרים שנתקלתי באופן אישי בשאלות מסוג זה הפעולה היחידה של הכישוף הייתה על חשבון הבנק של הלקוח, אבל כמובן ש"לא ראינו" אינה ראיה, ואם במקום כלשהו בעולם עוסק מכשף גוי טוב לב בהצלת אנשים ממוות מידי כל מיני גורמים שאין להזכיר את שמם, לא נבקש לשרוף אותו בכיכר העיר. (משיב: הרב דרור ברמה)
