ישראלים ופלסטינים יחד - נגד זיהום המים בשומרון

תנועת המשאיות בסביבות הכפר דיר בלוט נמשכת בלי הפסקה ברוב שעות היום. סמוך לכפר שבשטחי הרשות הפלסטינית, דרומית מזרחית לכפר קאסם, פועלת מטמנת אשפה בלתי חוקית, ומשאיות בעלות לוחית זיהוי צהובה נראות יוצאות ובאות ממנה ללא שום פיקוח.

כ-4,800 טונות של אשפה מוטמנות מדי יום בשטחי הגדה - מחציתה מקורה בישראל. אך רק פחות מ-2,000 טונות מסך כל האשפה המוזרמת לשטחים נטמנת באופן חוקי במטמנות מורשות. את השאר טומנים קבלנים, בעלי משאיות וגורמים אחרים במטמנות בלתי חוקיות. בכל שטחי הגדה ניתן לראות, לעתים מטרים ספורים מכביש חוצה שומרון, שטחים עצומים שהוסבו למטמנות מאולתרות.

לעיתים שורפים המטמינים את האשפה. השריפה משחררת לאוויר רעלים כגון אמוניה ודיאוקסין המסוכנים לבריאות. לעיתים נשארת האשפה מונחת בשטח, מחלחלת לקרקע ומזהמת את מי התהום של אקוויפר ההר, שמהווה כ-40 אחוז מסך מקורות המים השפירים של ישראל. על פי דו"ח שפורסם על ידי עמותת "ידידי כדור הארץ במזרח התיכון", מדובר בחומרים כמו כלוריד וארסניק ומתכות כבדות כגון כספית.

מטמנת אשפה בלתי חוקית בשומרון (צילום: תמר דרסלר)

"מעל 450 מטמנות אשפה בלתי חוקיות קיימות כיום בשטחי יהודה ושומרון", אומר יצחק מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות סביבה שומרון. "קיומן של מטמנות בלתי מטופלות מסכן באופן משמעותי את מי אקוויפר ההר, אחד משלושת מקורות המים העיקריים של ישראל, ומקור המים העיקרי של התושבים הפלסטינים באזור. אם לא ינקטו צעדים משמעותיים לשיפור המצב, אנו עלולים לסבול מנזק עצום ואולי בלתי הפיך", מזהיר מאיר.

חברות בנייה וקבלני פינוי אשפה משתמשים בשטחי הגדה הסמוכים לקו התפר כאתרי פינוי פסולת, וחוסכים בכך עשרות ואף מאות אלפי שקלים מדי יום. כדי להטמין אשפה באתר מאושר בישראל נדרש תשלום של 50 שקלים מינימום לכל טון אשפה, ועוד עשרה שקלים כהיטל הטמנה. בשטחי הגדה ניתן להיפטר מהפסולת בחינם, או תמורת סכום פעוט של 50 שקלים למשאית, המשולמים ישירות לבעל השטח הפלסטיני הזקוק למזומנים. כשמדובר במשאיות ענק - שהקטנה בהן נושאת 16 טון אשפה - ברור כי האפשרות להיפטר מהאשפה בשטחי הרשות ולחסוך את העלויות הגבוהות קורצת מאוד.

בעבר אפשרה ישראל לרשויות המקומיות הפלסטיניות להטמין אשפה חינם על מנת למנוע פגיעה באקוויפר. יוזמות כאלו עדיין מתקיימות בחלקים מסוימים בגדה אך מתברר כי אין זה מספיק. רשויות פלסטיניות שאינן זוכות לגישה לאתר מסודר, נאלצות לשפוך את האשפה באתרים בלתי מוסדרים ומטופלים, או לשרוף אותה.

הסכנה: זיהום המי התהום 

לדברי שלמה דרור, דובר משרד הביטחון, גם המשרד מודאג מנושא האשפה ומשקיע משאבים למאבק בתופעת המטמנות הבלתי חוקיות. "נפת ג'נין לדוגמא היו 60 מטמנות, והצלחנו לסגור רבות מהן ולהשאיר רק שש. כעת אנחנו פועלים על מנת שרק מטמנה אחת תישאר פעילה. כולנו חיים באותו אזור, ישראלים ופלסטינים כאחד, וכולנו סובלים בסופו של דבר מהמצב" הוסיף.

ג'מיל מטור, מנהל הרשות לאיכות הסביבה ברשות הפלסטינית מסכים כי הנושא צריך להדאיג את שני העמים. "משמח אותי לראות את שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני באזור ג'נין", הוא אומר. "הבעיה המרכזית שנגרמת מפיזור אשפה באופן בלתי חוקי היא הזיהום שנוצר ומחלחל לקרקע, עד למאגרי המים החיוניים כל כך. הזיהום מסוכן מאד, חיינו תלויים במים האלה".

המטמנות שלנו מזהמות הכול - אויר, אדמה ותוצרת חקלאית. גם יתושים וזבובים נמשכים לאתרים אלו", מוסיף מטור. לדבריו, לעיתים מנועים רשויות האכיפה הפלסטיניות מלתפוס את העבריינים בשל ההגבלות הצבאיות על תנועה בגדה. תוכניות חדשות בשיתוף תורמים גרמנים והבנק העולמי יסייעו למטור לבנות מטמנות חדשות בסטנדרטים בינלאומיים. "אין ספק שיהיה זה צעד חשוב בדרך למניעת הטמנת אשפה בלתי חוקית. במקרה הזה האחריות מוטלת על כתפי ישראלים ופלסטינים כאחד".

יצחק מאיר מסכים, ומציין כי ניתן בהחלט לשלב אכיפה ופעילות נגד עברייני האשפה עם המחסומים הקיימים כבר בשטחי הגדה. למרות שלפני כשנה וחצי הופסק התאום בין הרשויות הפלסטיניות והישראליות, עם העלייה לשלטון של ממשלת חמאס, ממשיך מאיר, תושב ההתנחלות עפרה, לקיים דיאלוג עם עמיתיו הפלסטינים במאבק נגד המטמנות הבלתי חוקיות, ושובר בכך לא מעט מהסטיגמות המקובלות לגבי מתנחלים בגדה.

שני הצדדים מסכימים כי במקרה זה, חייבים לשכוח מהפוליטיקה ולוודא שלא ייגרם נזק לאקוויפר הרר. מאיר ומטור אמרו שהם מקווים שישראל תשכיל לראות את החשיבות של הנושא, מעבר לביורוקרטיה ולפוליטיקה. "המחיר שנדרש על מנת להיפטר מאשפה ממריץ קבלני פינוי למצוא דרכים חלופיות זולות", אומר מאיר. "אנו זקוקים בדחיפות לאכיפה מוגברת בשטחי יהודה ושומרון, ולקנסות מוגברים. רק כך נוכל למנוע מעבריינים להרוס את הסביבה ואת מקורות המים שלנו".