שתף קטע נבחר
 

להיפרד משנה של כמעט, לקבל שנה של בדיוק

רציתי לומר לכם תודה על התגובות, על הפרגון, על הביקורת, על הקטילות. לרווקים ורווקות, ואולי בעצם גם לנשואים, היה נחמד אילו ניתן היה לקחת כמוסת "אחרי החגים" ולהתעורר ב-5 באוקטובר. בינתיים אאחל לכולנו אהבה

הכרנו לפני חודשיים, בשבת. אני זוכרת את הרגע כאילו זה היה היום. קמתי בבוקר, וגיליתי שמישהי שידכה בינינו, בלי כוונה טובה.

 

זה הזמן לספר שהגעתי לערוץ יחסים משום שמישהי גנבה רשימה שלי מאתר אחר ושלחה אותה לעורכת. כלומר, שודכנו בטעות. במקרה או שלא, הטעות השתלמה לי. אולי גם לכם? ואם טרם הבנתם, הרומן החדש שלי הוא איתכם, קוראים וקוראות, טוקבקיסטים וטוקבקיסטיות, יקרים ויקרות.

 

איך שהזמן טס. כשכתבתי את הרשימה הראשונה שלי, על גברים שלא בנויים לקשר, הפצצתם אותי בקרוב ל-200 תגובות. הצטיירתם לי כמו המון זועם, קהל נושא לפידים ושמן רותח. חלק מהנשים הסכימו והתמוגגו, חלק מהגברים נלחצו. בחור אחד כתב לי אימייל שגם הוא בעל התכונות המוזכרות, ושזה לא אומר שהוא לא בנוי לקשר. אני חושבת שהוא קצת נלחץ. עניתי לו שאני מאמינה שכל אחד מהטיפוסים המוזכרים יכול להיות בקשר, אם הוא רק רוצה. אני חושבת שהוא נרגע, וגם אני מאז נרגעתי. כתבתי את הרשימה ההיא בשעת זעם על בחור שיצאתי איתו, בחור שלא היה בנוי לקשר. הדברים נכתבו לאחר ניסוי וטעייה, מתוך כוונה אמיתית לסייע למי שנמצאת בקשר עם בחור כזה לצאת ממנו, או לא אליו להיכנס בכלל.

 

ברשימות הבאות חשפתי עוד פרטים קטנים על חיי. כמה מוזרה העובדה שאני כותבת רשימה במטבח. על השולחן מונח הלפטופ שלי, לידו עומדים בשורה שלושה סוגי קורנפלקס. כן, מבין כל הסירים והכלים, אני כותבת, שולחת לעורכת, וכשזה מגיע אליכם זה כמו קסם.

 

פרסמתי רשימות שלי בעבר, אבל פה זו חוויה אחרת, פועמת, מלאת יצרים. אתם מגיבים בשמחה, בזעם, בכאב, בזלזול. אתם קהל שלא אוהב שמסבנים אותו. רובכם רגישים לשקרים, צביעות, הכללות. קהל אינטליגנטי, דעתני, מוכן לשלוף, לתקוף במהירות. לא תמיד אני מסוגלת לקרוא את כל התגובות, כי יש ביניהן כאלה ממש קטלניות. אבל אל דאגה, החברים שלי מעדכנים אותי גם לגביהן. אני כותבת בשמי האמיתי, ואני מודה שאני מעדיפה התייחסות עניינית עם שם המגיב, כדי שהדיאלוג יהיה שווה, כדי שבקרב המילולי נשחק משחק הוגן. אבל עם הזמן אתם מחשלים אותי.

 

לקראת השנה החדשה, רציתי לומר לכם תודה. תודה על התגובות, על הפרגון, על הביקורת, על הקטילות. תודה מיוחדת לטוקבקיסטית שכתבה לי בשלבי שלבים איך ללכת על עקבים, כי אני הרי לא יודעת. זה היה טוקבק כובש, מקסים ומתחשב. תודה למי שכתב שאני נאיבית. צדקת, אבל לא דייקת. אני סוּפר נאיבית, וגם סוּפר צינית. תודה לדתל"ש, שכתב לי שהבאתי כבוד למגזר. תודה לי' הרגיש, שכותב לי באימייל מידי שבוע ביקורת עניינית וחכמה, ואמר בכנות, שעדיין לא הצליח לבנות את הקלסתרון שלי מהרשימות שלי.

 

ממה שאני שומעת בשטח, הטוקבקיסטים גונבים את ההצגה. השבוע קיבלתי אימייל מפרו, מבחור שקורא את הטורים באמצע טיול. אני יודעת שכל מי שקורא את הרשימות מתעניין בהן, אבל רבים מאוד מתעניינים לא פחות, אם לא יותר, בתגובות שנכתבות בעקבותיהן.

 

אני כותבת ושולחת, כמו מסר בתוך בקבוק

לפי חוקי הפיזיקה, כל עצם שנמצא בסמוך לעצם אחר משפיע עליו. אני מניחה שגם פה אנחנו מושפעים אחד מהשני. חלק מהרשימות שלי מבוססות על רעיונות שאני מקבלת באמצע הלילה; אני יכולה להתעורר לכתוב כמה נקודות ולחזור לישון. בבוקר אני כותבת ושולחת, כמו מסר בתוך בקבוק.

 

עברו חודשיים, אנחנו רק בתחילת הקשר. נכתב כל כך הרבה, בזמן מועט. בסך הכל טוב לי איתכם. אולי בהמשך הקשר יתפתח, ומי יודע, אולי אפילו אכיר לכם את ההורים שלי.

 

בינתיים אני רוצה לספר לכם על השנה שהיתה לי, אני קוראת לה "שנת הכמעט". זו היתה שנה בה כמעט מצאתי את הנשמה התאומה שלי, בראשונה בחיי. הייתי בטוחה שמצאתי את האחד, וטעיתי. זו היתה שנה בה כמעט התפטרתי מהעבודה, שנה בה כמעט טסתי לחברי הטוב בסן פרנסיסקו. זו היתה שנה בה כמעט זכיתי בתחרות כתיבה, שנה שכמעט עברתי דירה.

 

לכן החלטתי שבמקום להתבאס, אני מכריזה בזאת על השנה החדשה הבאה עלינו לטובה כעל "שנת הבדיוק" - שנה בה אני מוצאת את הנשמה התאומה שלי, שנה בה אני עוברת לבית שיש בו דשא ועצים ירוקים, שנה בה אני זוכה בתחרות כתיבה.


"שנה טובה" אלקטרונית מתוך הגלריה של J-cards

 

 

בינתיים אני רוצה לאחל לכם "שנת בדיוק" מוצלחת. שהאהבה תמצא את כל מי שמחפש אותה ומוכן לה באמת. שנה בה נפסיק לצאת עם מי שלא מתאים. שאף אחד לא ייקח את הלב שלנו וייעלם. שהגברים יפסיקו "לפרק" בחורות. שנת איחוי הלב למי ששברו לו, ושנת הבליינד-דייט האחרון.

 

אני מאמינה שרוב הרווקים והרווקות, אילו היינו יכולים לקחת את כמוסת "אחרי החגים" ולהתעורר ב-5 באוקטובר, היינו נוטלים אותה מיד, ללא היסוס (הנשואים שבינינו אולי היו לוקחים שתי כמוסות כאלה בבת אחת).

 

אבל זה החג וזה אנחנו, זה שלנו, ואין לאן לברוח. לכל מי שיביט בערב ראש השנה על שולחן החג ויראה את האחיינים, את המשפחה, את המולת החג, ובתוך כל זה ימצא את עצמו בתחושת בדידות - אני מאחלת בשנה הבאה להגיע להורים לא רק עם מתנה, אלא עם אהוב או אהובה. שבשנה הבאה כבר יישב לצידכם מי שאתם באמת רוצים אוהבים, ואוהב אתכם.

 

"תכלה לשנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אמן.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שהאהבה תמצא את כל מי שמחפש אותה ומוכן לה באמת
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים