פלופונז: יש חיים אחרי השריפה
הקיץ האחרון לא עשה טוב לחצי האי הפלופונזי. במשך שבועות בערו היערות, וכילו חלק ניכר משטחו. ועדיין, עומדים בו על תילן מבצרים ונציאנים ועות'מאנים, מערות נטיפים וגם כפרים מנומנמים, בהם מתגוררים תושבים משופמים שנראים כמו נלקחו הישר מן הגלויות. גילי חסקין לוקח אתכם לסיור בחצי-אי יווני אסלי
זהו למעשה ליבה של יוון, שעד ראשית המאה ה-20 עדיין לא נכללו בה המחוזות הצפוניים השייכים לה כיום. בפלפונז התרחשו מרבית האירועים המיתולוגיים ובו פרחה התרבות המיקנית במאה ה-15 לפני הספירה.
בלבו של האזור הצחיח הזה, בעמק לָקוֹני, צמחה ספרטה, שנודעה בתרבות המיליטנטית שהתפתחה בה, ועם השנים הפכה לשם נרדף בכול הקשור לחינוך קשוח, לניקיון מוגזם ולתקשורת המקמצת במילים.
כפר מנומנם בפלפונז (צילום: גילי חסקין)
הפלופונז הוא למעשה גרעינה של יוון הקדומה, שאין בה מקום המרוחק יותר מ-50 ק"מ מן הים. לימים שימש הפלופונז כבירתה הזמנית של ממלכת ביזנטיון והיה ראש גשר עבור ונציה, שיורדי הים שבה בנו בו את מצודותיהם והתנחלו בו בתמורה לשרותי הספנות שהעניקו לצלבנים.
כאן גם התפתחה תעשיית המשי, שניסתה, בלא הצלחה יתרה, להתחרות בזו הסינית, וזהו המקום שבו ניגף הצי העות'מאני ב-1572 ואיבד את שליטתו בים לטובת הברית הקתולית הקדושה.
בפלפונז השתוללה מלחמת העצמאות היוונית בשנות ה-20 של המאה ה-19, וכאן, ניגף הצי של מוחמד עלי המצרי בפני הציים המשוכללים והגדולים יותר של אירופה. כאן לחמו הפרטיזנים היוונים כנגד הנאצים ותושבים רבים הוכיחו, הלכה למעשה את אמונתם בסיסמא היוונית רבת השנים: "חרות או מוות".
זהו אזור המשלב אתרים מיקנים, קלאסיים וביזנטיים, מצודות ונציאניות ועות'מאניות, מפרצים יפהפיים, כפרים מנומנמים, יערות אלון ודולב, אשור ואשוח, מערות נטיפים, מוזיקת "רֶמְבָּטיקָה" (בערים), ודימוטיקה (בכפרים) בעיקר בליווי קלרינו. יש בפלפונמ תושבים משופמים שדומה וזה עתה הגיחו מהגלויות הנמכרות לתיירים, והרבה הרבה מן הרוח היוונית הגאה.
השריפה הגדולה
קיץ 2007 לא עשה טוב ליוון בכלל, ולפלופונז בפרט. במשך שבועות בערו היערות, הרוח החמה ליבתה את הלהבות ולשונות האש כילו כל חלקה טובה. דומה היה שרוחו של הליוס, אל השמש, רעה במיוחד.65% משטחה של יוון היה מיוער. היערות נתפשים כמשאב לאומי, גם כשמדובר באדמה פראית. מישהו רצה לפגוע ביער פגיעה קשה. מי עשה זאת? יוון הרשמית מאשימה את התורכים, האלבנים, הפליטים ושאר שכנים חורשי רע, מבלי לשאול איזו תועלת תצמח הם משריפת היער.
יוון בוערת. קיץ 2007 (צילום: רויטרס)
הלשונות הרעים רומזים שמי שיכול להרוויח במקרה כזה הינם דווקא בעלי הקרקעות המיוערות, שאדמתם תהפוך לאדמת מרעה ובעתיד יוכלו לבנות עליה. האם זו אשמה מוכחת? חלילה, אבל בפלטיאות, למרגלות עצי הדולב, פרצופים מקומטים מחליפים רמיזות רבות משמעות.
מי שורף את יוון לדעת? ספק אם נדע, בינתיים, ניתן לטייל בכול מקום, אבל הכסות הירוקה, שגאוות יוון עליה, שלמת היער נכחדה והתחלפה לה בשחור מכוער. יחלפו שנים עד שיוון תחזור למה שהיתה פעם.
להלן, מסלול של טיול מעגלי בן 10-8. ניתן להגיע לפלופונז בנסיעה מאתונה, דרך התעלה הקורינטית, או בשייט, דרך האי הידרה (Hydra) שבמפרץ הסרוני.
מיקנה (Mykeines)
השריד הארכיאולוגי החשוב ביותר בארגוליס - חצי האי המפריד בין המפרץ הסרוני למפרץ הארגולי. שרידים גדולים אלו, מרשימים וקודרים מעט, הם מה שנותר מאחת הערים החשובות ביותר בתקופה המיקנית (1200-1550 לפנה"ס), שעל שמה נקראה העיר.
עיר מיקנה, "עתירת הזהב", המוזכרת בסיפורי הוֹמֶרוֹס, הציתה את דמיונם של חוקרים ורומנטיקנים. אחד מהם, הנריך שליימן, חשף בחורבותיה ממצאים מרשימים. שיא הביקור באתר הוא החומות העבות ("קיקלופיות"), שער האריות המפורסם וקברי המלכים.
כאן חשף שליימן את תגליתו המדהימה: שלדיהם של מלכי מיקנה ובני משפחותיהם, כשפניהם מכוסות במסיכות-מוות עשויות זהב. אחד הקברים, ששמו הוא "אוצר אטראוס" קיבל בטעות את הכינוי: "קבר אגממנון", למרות ששוכניו נטמנו כאן כ-400 שנה טרם מלחמת טרויה.
האתר נמצא כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לכפר המודרני מיקנה. ביתו של שליימן, בקצה הכפר, הפך למלון קטן (Belle Helene).
נפפליון (Nafplion)
זוהי אחת היפות והרומנטיות בערי יוון, בירת המחוז ארגוליס, אשר שימשה כנמל חשוב מאז תקופת הברונזה. בתיה האלגנטיים בנויים על חצי אי צר ומצוקי בראשו של מפרץ ארגוליס ומשמרים את אווירת המאה ה-19. משני צדי רחובותיה הצרים בנויים בתים ונציאניים וארמונות קטנים בסגנון ניאו-קלאסי.
מיקומה של העיר הוא כה חשוב מבחינה אסטרטגית, עד שנבנו במצוק שמעליה שלושה מבצרים. היפה שבהם מתנשא בהדר מעל העיר - המצודה הוונציאנית פלמידי (Palamidi). מן המצודה נשקף נוף מרהיב של העיר, מפרץ ארגוליס מעברה האחד ורכס הפארנון מעברה האחר.
נפפליון. שלושה מבצרים במצוק שמעליה (צילום: גילי חסקין)
לאחר שיוון קיבלה את עצמאותה, שימשה נפפליון, לזמן קצר, כבירת המדינה, אך לאחר ההתנקשות בקאפודיטריאס, ראש הממשלה הראשון של יוון, הורחקה נפפליון מאור הזרקורים והפכה להיות מקום מושבם של רומנטיקנים. זהו מקום קסום, בעיקר בערבי הקיץ, עת כיכר העיר וסמטאותיה נקיות מכל רבב, והומות תיירים ומקומיים.
אפידאוורוס (Epidavros)
אחד האתרים היפים ביוון. נמצאת על החוף המזרחי של ארגוליס, 30 ק"מ מזרחית לנפפליון. הנרי מילר כתב בספרו The Colossus of Morussi: "מיקנה מקופלת בתוך עצמה, אך אפידאורוס פתוחה, חשופה ומוקדשת לרוח".
עיקר פרסומה של אפידוורוס בא לה מתוך פולחנו של אָסְקְלֶפּיוּס, אל הרפואה, שנולד כאן והעיר שימשה לו מרכז ויעד לעולי רגל. האתר זכה לחשיבות פאן-הֵלֵנית (כלל יוונית), החל מהמאה ה-4 לפנה"ס.
בין המבנים החשובים שנבנו במקום, היה גם אסקלפיון (אחד מ-300 מרכזים רפואיים -מקדשים, שהוקמו לכבודו של אָסְקְלֶפּיוּס. פולחן שנעלם עם התקדמות הנצרות ליוון). בלבו של המקדש, שהיה מוקף חומה, ניצב פסלו של האל. סביב המקדש, התקבצו חשוכי מרפא, כדי לבקש נסים, אך עם הזמן החלו לנהור למקום גם רופאים והוא קיבל צביון הם של בית חולים.
אשה מקומית קשת יום (צילום: גילי חסקין)
משני צדי הדרך הקדושה שהובילה למקדש ניצבו קברים. בדרך למקדש עברו עולי הרגל על פני לוח אבן, שבו נחקק: "כשאתה נכנס לבית האל, שבו ניחוחות עשבים, עלייך להיות טהור". מחוץ לתחום מקדש אסקלפיוס, ניצבו בנייני האכסון לעולי הרגל וכן גימנסיון, פאלסטרה (חצר לאימוני ספורט), אצטדיון ותיאטרון עצום. המרכז הרפואי כלל: לבירינט לטיפול בהלם; חדרי ניתוח; חדרי הבראה. בנוסף לשרידי המקדש כדאי לבקר גם בתוֹלוֹס, מבנה מעוגל ששרידיו בצפון מערב המקדש, והוא נחשב לאחד מהבניינים היפים ביוון: 26 עמודים חיצוניים בעלי כותרות דוריות ו-14 עמודים פנימיים בעלי כותרות קורינטיות; מעשה ידיו של הפסל הנודע פוליקלייטוס. לא ברור למה התולוס שימש, אך הוא נחשב לחלון הראווה של אפידאורוס, מפואר במבנהו ובפסליו.
התיאטרון נבנה במאה ה-4 לפנה"ס, והיו בו 14,000 מקומות ואקוסטיקה יוצאת דופן. נחשב לתאטרון היווני השמור ביותר בעולם. עד היום מובילים כאן מורי דרך יווניים קבוצות של תיירים, מטילים מטבע ומשמיעים את ההד לאוזניהם המשתאות. מדי שנה, מתקיים במקום פסטיבל אפידאורוס למחולות, בין ה26- ביולי ל-30 באוגוסט.
מיסטרס (Mistras)
מיסטרס הינה "קפסולה של זמן", שמורה היסטורית השומרת על צביונה מימי הביניים. כנסיות מעוגלות בעלות כמה צירי סימטריה, בתי אבן מקוריים ברעפים, סמטאות מרוצפות וחצרות מגודרות בהן גדלים בוסתנים.
העיר, הנמצאת בשיפולי הר טייגטוס, 7 ק"מ מערבית לחורבותיה של ספרטי (Sparti) - אשר ממנה לא שרד כמעט דבר - הייתה בירתה של ממלכה ביזנטית עצמאית.
בכנסיות מיסטרס תמשיחי קיר (פרסקות) שימי הפליאולוגים, השושלת הביזנטית האחרונה (מאות 13 ו-14), אשר רובם נשתמרו בכנסיות אפנטיקו, פאנאאסה ופריבלפטוס והם מפורסמים בתולדות האמנות הביזנטית. הם מדגימים את התחייה הביזנטית מימי הפליאולוגים, תוך שילוב יסודות מסורתיים וחידושים בפרספקטיבה ובתנועתיות.
מיסטרס. הבירה הביזנטית בלב הפלפונז (צילום: גילי חסקין)
העיר הביזנטית התקיימה גם לאחר שקונסטנטינופול נפלה בידי הלטינים. הפראנקים, לאחר שכבשו את ספרטה ב-1248, הקימו כאן עיר חדשה ומבוצרת בשם מיזתרה (ביוונית: גבינת עזים). הצלבני גיום דה וילארדואן בנה כאן את מבצר מיסטרס ב-1249 והעיר המבוצרת התאימה יותר למציאות החדשה.
ב-1259 חזרו הביזנטים לאזור, שבו את המלך הפרנקי ואת אציליו, וקבעו בעיר החדשה את בירת המחוז (דספוטיה). זו הייתה אחד המרכזים החשובים של מיכאל ה-8 פליאולוגוס, קיסר ביזנטיון. עד מהרה אוכלס המקום על ידי תושבי המישורים שנמלטו אליה מאימת הפולשים הסלאביים.
בעוד האימפריה הולכת ושוקעת במקומות אחרים, שגשגה מיסטרס תחת שלטון הרודנים, עד שהרודן האחרון דימיטריוס, נכנע לעות'מאניים. במאה האחרונה לקיום הביזנטי, הייתה העיר למרכז אמנותי ומדעי. מיסטרס משמרת חיים של עיר שנשלטה על ידי נסיך יווני, שנישא לשתי נשים ממערב אירופה, ושמשה כמפגש בין ביזנטיון לתרבות המערבית.
מחר: גילי חסקין ממשיך את סיורו בפלפונז ומבקר, בין היתר, באתר ההיסטורי אולימפיה, בכפר המהמם ביופיו ואטיה, בעיר הנמל מונומווסיה ועוד.
- מהודו ועוד עולם - כל הכתבות של גילי חסקין
- לאתר הבית של גילי חסקין - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
