איך עושה דתל"ש

עם פריחת עונת הדתל"שים ועם ההתקוטטות החרדית-חילונית בעקבות פטירתו של העיתונאי ישראל סגל, חרדי לשעבר, הבה נצא לסיור קצר במרבצי הלשון של העולם הדתי. הדתיים כל-כך מתקשים להשלים עם העובדה שבניהם עוזבים פה ושם לעולם החילוני, שהם פשוט לא מוצאים את המילה המדויקת לתאר את התופעה. הנה סקירה קצרצרה לביטויים הנפוצים ביותר. אמור לי מהו הביטוי שבחרת ואומר לך מי אתה. חג שמחת-תורה שמח לכולם, גם למי שהורידו, פרשו, התפקרו, התחלנו, פרקו, יצאו ועזבו.

הוריד את הכיפה

הביטוי העדין ביותר להגדרת מישהו שהפסיק להיות דתי: "שמעת? שמעון הוריד את הכיפה. אבל נראה לי שזה רק לתקופת הצבא...". להוריד את הכיפה זה כביכול תיאור טכני שנועד להצביע על שינוי עמוק יותר בקרב מסיר הכיפה, אבל בלי להודות בכך בפה מלא. היתה לו כיפה על הראש והוא הוריד אותה. זה הכל. הביטוי בשימוש אצל דתיים-לאומיים בלבד. הכיפה היא הסממן הבולט ביותר ובלעדיו הדתי הופך בקלות לדתל"ש בעיני סביבתו.

שנה ופרש

ביטוי מקובל יותר בעולם הישיבות ואצל החרדים. אחד שלמד תורה ובכל זאת עזב את התורה והמצוות, עליו אמרו חז"ל "שנה ופרש – קשה מכולם". דוגמה: "מה שכואב אצלו שהיו בטוחים שייצא ממנו משהו, אבל דווקא הוא שנה ופרש". הביטוי משמש לאזהרה מפני חילוני בעל רקע דתי לשעבר, ויש בו גם מידה של הערכה וחשש כלפי אויב מסוכן.

התפקר

ביטוי גנאי לדתי-לשעבר. מקובל אצל חרדים כלפי החרדל"ש (חרדי לשעבר). עם כוונה מפורשת לכך שהאיש בחר בדרך של הפקר והפקרות. "ראית את הבן של מוישה? נוסע בשבת, השם ירחם. ממש התפקר". דתיים משתמשים בו בעצימות נמוכה בגלל החומרה שבו ובכתיבה מוסיפים בדרך כלל מרכאות כדי להפחית ממידת הגנאי שבו. השימוש המילולי ב"התפקר" אצל דתיים הוא חלק מהגזמה ואפילו עם מידה של הומור: "זוכר את איציק שלמד איתנו בישיבה? פגשתי אותו ברחוב, ככה בלי כיפה, עם עגיל באוזן. התפקר הבחור".

התחלן

ביטוי שירד מגדולתו אם כי עדיין משתמשים ב"התחלנות" או ב"תהליך החילון". משמש יותר אנשי אקדמיה ופחות בשפת הדיבור היומיומית. "החברה הדתית תמיד ידעה תופעות של התחלנות".

פרק עול תורה ומצוות

ביטוי של עולם הישיבות. אחיו של "שנה ופרש" אבל מתאים גם למי שלא היה תלמיד חכם קודם לכן. מייחס לאיש חוסר יכולת לעמוד בעומס ובאתגר של שמירת מצוות ובחירה בנהנתנות. "נו, היה לו קשה עם התפילה מוקדם בבוקר ועם כל הלימודים אז בסוף הוא פרק עול תורה ומצוות, המפונק".

חזר בשאלה

המצאה חילונית של העשור האחרון ומתייחסת לכל הדתל"שים והחרדים לשעבר שעזבו את הדת. מופיע גם בוורסיה של "יצא בשאלה" ו"יצא לשאלה". כולם ביטויים אפולוגטיים שבאים לתת משקל נגד ל"חוזר בתשובה" הקליט והפופולארי.

חזר/יצא בשאלה נועד לומר שתהליך עזיבת הדת בא בעקבות חיפוש אינטלקטואלי ורוחני והעלאת ספקנות בריאה כנגד הדת והעולם הדתי. נמצא בשימוש גם בקרב דתיים ונפוץ מאוד בתקשורת החילונית. מופיע בעיתונות עדיין בתוך מרכאות כדי להדגיש שמדובר בביטוי שעוד לא השתרש לגמרי בשפה: "נער בן 16 ש'חזר בשאלה' הוכה על ידי שכניו".

עזב את הדת

לא בדיוק ביטוי, אבל משמש את מי שמעדיף שפה ניטראלית ולא לחלק ציונים לדתל"ש, אלא רק לתאר עובדה יבשה. "בגיל 21 עזב יוסי את הדת ועבר לגור בתל אביב". ויש מעדיפים: "הפסיק להיות דתי".