40 שנה לחרטום ול-242
למרות שלושת הלאווים של חרטום, ישראל אימצה את החלטה 242 כבר לפני 40 שנה. לקראת המפגש בנובמבר צריך לדרוש מהליגה הערבית ליישר קו
לפני 40 שנה פחות 40 יום הסתיימה ועידת הפסגה של הליגה הערבית, אשר התכנסה בבירת סודן כדי לדון במדיניות כלל-ערבית לאור תוצאותיה של מלחמת ששת הימים. סעיף מספר 3 בהצהרת הסיכום קבע את שלושת הלאווים המפורסמים של חרטום: לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל, ולא למשא ומתן עם ישראל. היה בכך מעין מבוא להכרזתו של נאצר: "מה שנלקח בכוח – יוחזר בכוח".
באותו זמן קיבלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות את החלטה 242 לקידום שלום במזרח התיכון. סעיפיה החשובים של ההחלטה קראו להכרה הדדית, פינוי הכוחות הישראלים "מטריטוריות שנכבשו", ו"הסדר צודק של בעיית הפליטים". ניסוחים רשמיים אינם נקבעים באקראי. ישראל נקראה לפנות כוחותיה מ"טריטוריות" ולא מ"כל הטריטוריות" או אפילו מ"הטריטוריות", למרות שאלה היו הניסוחים המועדפים על ידי מדינות ערב וברית המועצות. בניגוד לעמדתן, גם לא הוזכרה בסעיף החלטת האסיפה הכללית של האומות המאוחדות 194 הקוראת לאפשר לפליטים לחזור לבתיהם (החלטה עליה מבססים הערבים את המכונה "זכות השיבה").
מאז ועד היום, כל היוזמות והתוכניות המדיניות (הלא-ערביות) בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, למן שליחות יארינג ועד למפת הדרכים, התבססו על החלטה זו. אך, למה כל זה חשוב עכשיו? בגלל החלטת הליגה הערבית מהשנה ו"המפגש הבינלאומי" הצפוי בנובמבר.
במשך 35 שנה לא קיבלה הליגה הערבית את החלטה 242, אפילו לא אחרי שמדינות העימות עשו זאת, ואף לא ב"תוכנית השלום" של המלך פאהד הסעודי מ-1981. רק כאשר אימצה הליגה את עיקריה של היוזמה הסעודית ב- 2002, דובר – בפעם הראשונה - על מימוש החלטה 242 ועל שלום עם ישראל. ברם, בסעיפים האופרטיביים חרגו מדינות ערב מניסוח ההחלטה ותבעו נסיגה "מכל הטריטוריות" ופתרון לבעיית הפליטים "בהסכמה בהתאם להחלטה 194." בכך נטשה, אמנם, הליגה הערבית את "שלושת הלאווים", אבל עדיין לא קיבלה באמת את ניסוחי 242. למרות זאת, כאשר בחודש מרץ השנה אישרה הליגה הערבית מחדש את החלטתה מ-2002, קולות בישראל גם ממרכז המפה הפוליטית קראו לקבל אותה "כבסיס למשא ומתן".
לאחרונה מדובר רבות על "אינטרס משותף" של ישראל ו"המדינות הסוניות המתונות" לנוכח התגברות האיום האירני. כמו כן קיימת שאיפה לעודד ליווי וגיבוי כלל-ערבי למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בכלל ולמפגש הבינלאומי בנובמבר בפרט. לאור זאת נקראה ישראל בעבר לקבל את מסמך הליגה הערבית כלשונו, והיא נקראת כעת לוותר במשא ומתן עם הפלסטינים גם כדי לצרף את סעודיה למפגש, כנציגה הבכירה של הליגה הערבית והמדינות המתונות.
יתכן שכדאי לעשות זאת, אך ישראל צריכה גם לדרוש תמורה: אמנם אין לצפות מהליגה לשנות את החלטתה הרשמית ולוותר במפורש ובמוצהר על מה שמכונה "זכות השיבה" או על התביעה לקווי 1967. ברם, ניתן וצריך לדרוש ממנה להסתפק ב"מימוש החלטה 242" לקראת המפגש בנובמבר. בכל מקרה, אסור לישראל לחרוג מניסוח זה גם במחיר 'ויתור' על שילוב הליגה במשא ומתן.
למרות שלושת הלאווים של חרטום, ישראל אימצה את ההחלטה כבר לפני 40 שנה. אחרי 35 שנות סרבנות ועוד 5 שנים של ריקוד על שתי חתונות יש לדרוש מהערבים ליישר קו עם הקהילה הבינלאומית. הגיע הזמן.
ד"ר רוני ברט הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר רוני ברט
מומלצים
