'את יום ההולדת לבן חגגנו בקבר - להם אין ראיות'
כשנה לאחר ששכל את בנו ברכיבה על אופניים, נדהם מוטי פנקס מתל-אביב להתבשר כי התיק נסגר. "בן אדם הרג בן אדם אחר, לא עמד למשפט ולא הוגשה אפילו תביעה. הם איבדו את הרגישות"
"בישראל אדם יכול להרוג אדם אחר, ולא להגיע אפילו לבית-המשפט. המסר הוא שהכל מותר". מוטי פנקס מתל-אביב אומר את הדברים בכאב רב ובזעם של מי ששכל את בנו בנסיבות טרגיות, ונדהם מטיפול רשויות המדינה. בנובמבר אשתקד יצא בנו של מוטי, ליר (15) לרכיבה על אופניו. כשהגיע לצומת הרחובות דה-וינצ'י וקפלן פגע בו אוטובוס, והוא מת במקום.
האסון שפקד את משפחת פנקס ואופן הטיפול בו מלמד כי בה בעת שמיליוני שקלים מושקעים מדי שנה במסעות הסברה ובתשדירים בעניין הזהירות בדרכים, לרשויות המדינה יש עוד דרך ארוכה לצעוד ולהתקדם בעניין הטיפול המשפטי במעורבים בקטל בדרכים. בחודש מאי קיבלה משפחת פנקס מכתב רשמי ממשטרת ישראל, חתום בידי ראש מפלג החקירות באגף התנועה במשטרת תל-אביב. במכתב הודיעה המשטרה כי סגרה את התיק מחוסר ראיות, וכי הנהג הפוגע לא יועמד לדין. ההורים המופתעים הגישו ערעור, אך עד היום לא התקבלה תגובה.
האב מוטי לא מוכן לוותר, וסיפר ל-ynet על הרגע שבו קיבל עם רעייתו את המכתב מהמשטרה. "הרגשתי זילות לחיי הילד. אני מרגיש את אוזלת היד של המערכת המשפטית ושל המשטרה, שלא הצליחו עם כל כוח האדם, המיכשור, המעבדות ועדי הראייה שהיו להם לאסוף הכל יחד, לבנות תיק ולהעמיד לדין את הנהג שהרג ילד בן 15.
"מדובר בילד שרכב עם אופניו על המדרכה וחצה את הכביש באור ירוק. ליר חצה את הכביש במעבר חציה, ורצה לפנות ימינה. לנהג היה תמרור אזהרה צהוב מהבהב והוא לא ראה את ליר, עלה עליו עם הגלגלים הקדמיים והאחוריים וגרר את האופניים שנתפסו לו בפגוש. הנהג המשיך לנסוע 30 מטר קדימה, עד שאנשים צעקו ודפקו לו על האוטובוס. רק אז הוא שם לב. אין ספק שהיה טרוד במשהו אחר.
מוטי פנקס אוחז בתמונת בנו, ליר ז"ל (צילום: ירון ברנר)
"המשטרה לא הצליחה להרים את התיק לרמה כזאת שתוגש תביעה", ממשיך האב לספר בזעם את אשר על לבו. "בנאדם הרג בנאדם אחר, לא עמד למשפט ולא הוגשה אפילו תביעה. על דברים קטנים כמו לעבור קו לבן ולדבר בסלולרי אנשים מגיעים לבית-משפט. אמר לי חוקר במאמר מוסגר שיש מקרה וחצי כזה ביום. הם לא קוראים לזה 'הרוג'. אני מרגיש שהם איבדו את הרגישות. החוקר קורא לזה תיק.
"אנחנו שולחים ילדים על אופניים, הם גם לא חוזרים הביתה לעולם, וגם לא יעמידו לדין את הנהג. אני רוצה שהמקרה יישמע בכל הארץ. כל החברים של ליר לומדים לנהוג, ואני שואל מהו מוסר ההשכל שהם הולכים איתו כשהם עולים על הרכב? שהכל מותר? שאפשר להרוג ולצאת בלי עונש? מהי מידת הזהירות שיקדישו? אין לי בעיה שהנהג יועמד לדין וייצא זכאי, אבל המקרה חייב להישמע בבית-משפט. ששופט בישראל יחליט.
"שאלתי את החוקר: 'לא מעליב אותך שאחרי שהשקעתם משאבים וזמן, ואחרי שלחתם ראיות למעבדות, הולכים וגונזים את התיק?' החוקר אפילו לא ענה. איבדו את הרגישות לחיי אדם. החוקר לא רואה אותי כאב כואב, אלא כעוד תיק שנסגר".
מעבר לתדהמה מצעדהּ של המשטרה, מתמודדים בני המשפחה עם האבל הכבד. "המשפטים הנדושים שהחיים משתנים מתחילים מחדש. אף פעם לא ידעתי שגעגוע יכול להיות מתורגם לכאב פיזי ממשי, ושחלל עצום של ילד יכול ממש לגרום כאבים בלתי מוסברים. את יום ההולדת של ליר חגגנו מעל קברו.
"חברים שלו קיבלו צו ראשון, ואף פעם לא נראה אותו מתגייס, מתחתן ומביא ילדים לעולם. אמרנו תמיד שהוא יהיה גבוה, אך לעולם לא נוכל לראות אותו גבוה. הכל נעצר. יש לי עוד שני ילדים. בכל פעם שהם יוצאים מהבית אני מתפוצץ אבל לא אומר מלה, כדי שלא יהיו להם משקעים".
דובר משרד המשפטים מסר בתגובה לדברים: "התיק נבחן בימים אלה בפרקליטות, בעקבות ערר שהגישה המשפחה".
לפנייה לכתב/ת 
