בביתו במדבר
מי שלא היה ולא חווה, גם לא יצליח לתפוס את המרחבים האינסופיים של המדבר המערבי, את דיונות הענק, פטריות הקירטון שפוסלו על ידי המים והרוח, ואת נאות המדבר המסתוריות. גילי חסקין מעביר אתכם בלב הישימון המאיים
המדבר המערבי הוא מקום אחר, שונה בתכלית מכל מה שהכרתם. מי שלא היה ראה וחווה - לא יבין. המרחבים האין סופיים, חציית דיונות ענקיות (שחלקן מתנשאות ל-100 מ' גובה אנכי), פטריות קירטון מרהיבות שפוסלו על ידי שליחיו המעודנים של הטבע (מים ורוח), נאות מדבר מרתקות ומסתוריות ולילות קסומים תחת שמי מדבר הסהרה - הגדול והמרשים במדבריות תבל.
מצרים היא לא רק נילוס
אכן, מצרים היא קודם כל ובעיקר עמק הנילוס. ארץ זו מושכת מיליוני תיירים מדי שנה שנוהרים אל הניגוד המטורף שבין הכחול המתפתל של הנילוס, הרצועה הירוקה שמשני צידיו ושכיות החמדה שנבנו משני הגדות. ארץ החיים במזרח וארץ המתים במערב. במקום בו שוקעת השמש שוכנים דיירי השאול ולכבודם בנו המלכים היכלות מוות מפוארים וחצבו קברים שצבעיהם בוהקים עד היום. מקדשי המזרח הם המקום בו עבדו לאלוהיהם.
נאה בלב המדבר (צילומים: באדיבות אקו טיולי מדבר)
עמק הנילוס הוא אמנם טיול מופלא, אבל מצרים היא יותר מכך: יש בה את אלכסנדריה הים תיכונית, את חופי ים סוף ובעיקר את המדבר. המדבר המזרחי, שמבנהו הרי גרניט, דומה במידת מה לחצי האי סיני.
המדבר המערבי שונה בתכלית. הוא ברובו רבדים גירניים בוהקים בלבן, ללא גשם כמעט ומשום כך ללא גאיות. זוהי שממה רבת הוד שחד גוניותה מופרע לעתים קרובות על ידי פינות חמד מעוררות השתאות.
המדבר המערבי של מצרים הינו קצהו של הסהרה, שהנוסעים הקדמונים כינוהו ים החולות. הגדול במדבריות תבל, ששטחו כשטחה של ארצות הברית וחולקות אותו 11 מדינות. המדבר שבמשך שנים שימש חיץ בין אירופה לבין אפריקה, שניצב כחומה בפני הסוחרים שחמדו את זהבה של היבשת השחורה ולא הצליחו לעמוד בפני חומת השממה, עד שבאו הערבים, רכובים על גבי גמליהם והצליחו לחצות את המדבר בדרך למחוזות העושר והעבדים.
צפונותיו של המדבר המערבי לא היו מוכרות עד לפני מספר שנים. עבור הישראלים למשל, הצטמצם הידע על המדבר לאל-עלמיין, עיירה קטנה היושבת בשולי המעבר הצר שבין שקע קטרה הטובעני לבין החולות. נתיב צר שבו התחוללו במלחמת העולם השנייה קרבות עזים, שם נעצרה התקדמותו של רומל, המצביא הגרמני שכונה "שועל המדבר".
הישימון. מלא עצמה ויופי
במדבר המערבי יש הרבה יותר מאשר לוחות גיר וים של חול. יש בו תצורות נהדרות שהרוח פסלה באבן החול; יש בו מליחות, שהטבע פיסל בהן ביד אמן; שדות של בולבוסים, (כינוי לכדורי אבן גיר שבלבם גוש גדול של קוורץ), מישורים מכוסים באבני צור, מערות נטיפים, ואפילו לווייתנים. לא חיים כמובן, אלא מאובנים.
יש במדבר עצים מאובנים שתחמוצות ברזל חלחלו אליהם והחליפו את הרקמות החיות; יש בו נאות מדבר, אבל אמיתיות. לא נאות מדבר "לייט" כמו עין גדי שלנו, שמגיעים אליה בכביש נוח, ברכב ממוזג אוויר, בשעה של נסיעה מירושלים. אלא מחוז של כיסופים, יעד לשיירות ולחולמים.
נאה דורש, נאה מקיים
נאות המדבר של מצרים הנן איים ירוקים בים חדגוני של סלעים וחולות, שהביקור בהם הינו פרס למאמץ ארוך של נהיגה, בתנאים קשים. כל נאה כזאת ולא משנה כרגע אם זו "בחריה", "דח'לה" או "פרפרה" (הממוקמות כ-500 ק"מ מדרום-מערב לקהיר), היא מצרים בזעיר אנפיין, עם דקלים, שדות מעובדים כגני ירק, פלחים לבושיי עבאיות, רווקים המרימים את המים מהתעלות בעזרת סאקיה (שיטה מסורתית להעלאת מים מבארות בעזרת בעל חיים) ואפילו שרידים עתיקים של התיישבות אנושית.
הנעימה שבין נאות המדבר היא פרפרה, שהיא גם הקטנה והפחות מפותחת שבהן. הנאה נמצאת על רכס קטן עליו בנוי כפר החומר (קצר פרפרה), המוקף בוסתנים וניזון ממעיינות חמים. בנאה יושבים בדווים משבטי התרבין, המזיינה והחשיבה, שכבר מזמן הפכו ליושבי קבע.
הר משאר. סלע גירני שנותר זקור לאחר הבלייה
התיירות, גם אם מגיעה במשורה, נתנה את אותותיה על נאות המדבר. כך קמו להם בתי מלון אכסניות ונאת המדבר של "בחריה", שנמצאת בתוך מכתש ענק, מתהדרת בדיסקו בלב המדבר. כאן אפשר לקטוע את תלאות המסע ולהתמכר לקצת פינוקים.
אל תראו מן המדבר
אולם נאת המדבר, מרעננת ככל שתהיה, היא יוצא הדופן ולא המעניין. היא הדובדבן בעוגה שלא תמיד מרוחה בקצפת. האמת היא, שספק אם יש בייחוד האקזוטי של הנאות, כדי לפצות על תלאות הדרך. מי שייסע לכאן בכביש, במיוחד עבור הנאות, חזקה עליו שיתאכזב מעט. מי ייהנה, מי שישכיל מלהוציא את המיטב מן הדרך. העיקר הוא הישימון, שבניגוד לתדמיתו, הוא מלא עצמה ויופי.
בין נאות המדבר משתרעים להם "המדבר השחור ו"המדבר הלבן" עתיר היופי. זה הלבן, כשמו כן הוא, ערוצים קדומים שכוסו בחול לבן; ואילו השחור, כולו אבן חול צבעונית, שם הפליא הטבע לצייר ציורים פסיכודליים בשלל גווני אדום וצהוב.
מי שישכיל, יוציא את המיטב מן הדרך
אנשים רבים יראים מן המדבר. המקרא מונה במדבר פורענויות רבות, שיש בהן סכנה רבה לאדם - רעב, צמא, חיות רעות. הוא משמש שם נרדף למקום רע: "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למוטת שם אנחנו ובעירנו (במדבר, כ', 5).
כמה מנביאי ישראל מזכירים את המדבר כשעת זיכוך לאומה, בשחר תולדותיה. הושע וירמיהו ממשילים את ישראל לאשת נעוריו של האלוהים, שהלכה אחריו בארץ לא זרועה: "לכן הנה אנוכי מפתיה והלכתייה המדבר ודברתי על לבה" (הושע, ב', 16), "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע, ט', " 10), או, "אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות" (הושע, י"ב, 5).
המערב הקרוב
אולם אין לנו בארצנו הקטנטונת חוויה אמיתית של מדבר, גם לא מקום אמיתי כדי להימלט אליו מאסופת הבטון והמלט. אכן אין לנו ברירה. לתוך הארץ הקטנה הזאת נדחקים 7 מיליון בני אדם ויחד עמם חקלאות והתיישבות, תעשייה וצבא, דברים שאין ציונות בלעדיהם, אך הלב, לעתים רוצה הרבה יותר. מה נותר למטייל לעשות?
האם תלאות הדרך משתלמות? ישפטו הקוראים
מתברר שיש. הוא איננו חייב להמריא אל מדבר טקלה מקאן הנורא שבאסיה התיכונה וגם לא לחצות את צפונה של מכסיקו, כפי ראה במערבונים. הוא יכול לחצות את הגבול לטאבה אשר במצרים, תוך 5 שעות לכל היותר, להיות בקהיר וכבר למחרת לצאת מערבה, עם ריח של הרפתקה באוויר.
אפשר לנוע בין נאות המדבר ברכב רגיל, אך במקרה שלנו הדרך האי העיקר. לשם כך נוסעים בג'יפים, בדרכים קשות-עבירות לעתים, כשאנו מובלים בידם האמונות של הישאם, איש תיירות מצרי שלפני 14 שנה הציץ לראשונה במדבר, טעם מטעמו והשתכר.
- מהודו ועד עולם - כל הכתבות של גילי חסקין
- לאתר של גילי חסקין - לחצו כאן
- כיתבו לגילי חסקין
לפנייה לכתב/ת 
