הולנד: סוגרים את הים - חלק ב'
פרוייקט הדלתא במחוז זילאנד הפך את הדייגים לתיירנים ואת אזורי החקלאות לאתרי תיירות. מיכל בן ארי ממשיכה את הטיול במזרח הולנד, ומגלה שלמרות כל הפלאים ההנדסיים, המדינה עדיין לא יכולה לנוח על זרי הדפנה. כתבה שנייה בסדרה
מתפעמים מעוצמתו של הסכר
בדומה לנעשה בימת זאודר, גם המיזם השאפתני השני, "פרוייקט הדלתא", הואץ בעקבות אסון טבע - השיטפון הגדול בשנת 1953. בליל ה-31 בינואר של אותה השנה גרמו סופה עזה וגאות גבוהה לצונאמי, אשר פרץ את הסוללות והסכרים שהיו באזור, והביאו להצפתם של שטחים רבים, במיוחד פולדרים באזור זילאנד.
1,835 תושבים נספו ועוד 70,000 איש פונו מביתם. פרוייקט הדלתא אמור להבטיח את ביטחונם של תושבי האיזור ולדאוג לכך שמקרה כזה לא ישנה.
כוונתם המקורית של מתכנני הפרוייקט הייתה לחסום את כל הכניסות לשפכי הנהרות, כפי שנעשה בצפון הולנד. ואכן, בתחילת הפרוייקט, נסכרו מספר מפרצי ים והפכו לאגמי מים מתוקים. המצב החדש חיסל את תעשיית הדיג במקום והפך, גם שם, את הכפרים לכפרי תיירות וספורט מים.
משנות השישים ואילך, חלחלה המודעות האקולוגית לחברה ההולנדית, והוחלט לא להמשיך בתהליך שהיה גורם, בסופו של דבר, להפרת המאזן האקולוגי באזור. תחת זאת, הושאר מפרץ אוסטרסכלדה פתוח לים, ובמקום הוקמו מנעלים (סכרים ננעלים) ניידים באורך 3 קילומטר אשר ניתנים לסגירה בעת סופה עזה.
פרוייקט המבטיח את שלומם של התושבים. הדלתא (צילומים: מיכל בן ארי)
באחד המנעלים, המחבר בין האי נורד בפלאנד לאי סקובן דאופלאנד, נמצא מרכז המבקרים דלתא אקספו, המוקדש לפרוייקט ייבוש הדלתא. במרכז ניתן לשוט אל נקודת התצפית מעל שערי הענק שחוסמים את הים, להתוודע דרך תערוכה היסטורית לכל תהליך הקמת הדלתא, וללמוד על השפעת השטפונות ותוצאותיהם. כל זאת במסגרת פארק מים (Deltapark Neeltje Jans) ובו מגלשות ומשחקי מים, תצוגת דולפינים וכלבי ים ועוד.
אם כל רצונכם הוא להתרשם מהסכר הענק, אינכם חייבים להיכנס למרכז המבקרים. על האי המלאכותי, משכנו של המרכז, ישנן כמה נקודות תצפית מהן ניתן להתפעם מעוצמתו של הסכר ולהרגיש מקרוב את הרוח האדירה הנושבת באיזור.
עיירה עם עבר של שודדי ים
מחוז זילאנד עצמו מורכב משלושה איים השוכנים בתוך דלתא אדירת מימדים, אליה מתנקזים מימיהם של הריין, הסכלדה והמאס. המחוז הוא חקלאי ברובו והנסיעה בו היא חדגונית למדי - שטחים נרחבים שטוחים וירוקים, מים מכל עבר. באיזשהו שלב הירוק כבר מתחיל לעייף. מזל שבתווך משובצות ערים ועיירות עתיקות בעלות אווירה ימית וניחוח של העידן בו שלטה הולנד בימים.
מתוק במיוחד הוא הכפר פיירה (veere), הנושא אף הוא בתואר "כפר דייגים לשעבר". גם תושביו הפכו מדייגים לתיירנים עת נחסמה הגישה לים בשל
פרוייקט הדלתא. אבל אין צורך לדאוג לדייגי פיירה - נמל הדייגים שלהם הוסב לנמל יאכטות הומה וססגוני.
ביום בו ביקרנו בכפר ירד גשם, אך הוא לא מנע מאיתנו להתהלך ברחובות שובי הלב של הכפר ולהתפעל מיופים של הבניינים העתיקים - רובם נבנו בתחילת המאה ה-16, והם מעידים על עושרו של המקום, שמקורו בזיכיון לשיווק צמר סקוטי.
ברחוב הראשי חנויות חמודות ומספר בתי קפה. לא תוכלו לפספס את בניין העירייה הישן, מבנה גותי עם שלל פסלים ומגדל פעמונים, ואת הקאמפפיירסה טורן - מגדל ההגנה של הכפר המוצב על קו המים. במקום גם שני בתים סקוטיים מפוארים המשמשים כמוזיאון של תעשיית הדיג באזור.
כדאי לבקר גם בעיירה פליסינגן (Vlissingen), עיירה עם עבר מפואר של שודדי ים, בעלת מרכז עתיק עם בתים צבעוניים מצועצעים ונמל ראשי מעניין.
העיירה שמתעוררת לחיים בקיץ
בירת האזור היא מידלבורך (Middelburg). מדריכי התיירות ממליצים לבקר בה בימי חמישי שבהם פועל השוק בו "מתקבצים רבים מתושבי זילאנד בבגדים מסורתיים". אני, למען האמת, לא נתקלתי באף הולנדי לבוש בבגדים מסורתיים וגם כיכר השוק לא היתה מרשימה במיוחד, למעט דוכני הדגים המסורתיים הטעימים לחיך ובניין העירייה בעל החזית הגותית המקושט בפסלי נסיכים.
לעומת זאת, אם משוטטים ברחובות הקטנים העוטפים את הכיכר ניתן לחוות את יופיה של העיר, להתפעל מהמבנים המלבבים מימי הביניים וגם להגיע, כמונו, בטעות, לשוק צדדי קטן של עתיקות.
רובה של העיר, אגב, נהרס על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, אך העיר עברה תהליך שיקום ושיחזור.
ההנאה הגדולה בזילאנד היא להכנס לקצב הרגוע של המקום, לשוטט בין הכפרים הקטנים, עם הבתים והגינות המטופחות, עם הכנסייה, ועם הרחוב הראשי החינני בו מספר חנויות ומסעדות. תענוג להגיע אל עיירות ימי ביניימיות בהן ניצבת הכנסייה סביב כיכר גדולה ומסביבה משורגים 'רחובות הולנדיים' עם חנויות.
זילאנד אמנם נמצאת כמעט בסוף העולם, או ליתר דיוק, סוף הולנד, אבל בתקופת הקיץ המחוז הומה בנופשים, בעיקר תיירות פנים. בחורף האזור פרוץ לרוחות עזות והוא מתרוקן לגמרי, או כפי שתיארה זו מלצרית חביבה בפיצריה קטנה והומה "בחורף העיירה כולה הולכת לישון ומתעוררת רק בקיץ הבא".
ולמרות כל הכתוב לעיל, הולנד עדיין איננה יכולה עדיין לנוח על זרי הדפנה ההנדסיים שלה. כדור הארץ המתחמם מביא להפשרה מואצת של קרחונים ושלגים בהרי האלפים, ולעלייה בכמות המשקעים, מה שמעורר חשש להצפה מכיוון הנהרות.
בנוסף, כתוצאה מהפשרת הקרחונים בגרינלנד, עלול גובה פני הים באוקיינוסים לעלות (ההערכה מדברת על 17 ס"מ עד מטר שלם עד סוף המאה). אם נוסיף למצב גם תופעות של הקצנה במזג אוויר, הרי שהולנד עומדת בפני סכנה ממשית של הרס הסכרים והצפות על ידי סופות אלימות. אבל אפשר לסמוך על ההולנדים - הם, כצפוי, כבר נערכים לנושא.
בכתבה השלישית והאחרונה: מיכל בן ארי מתוודעת לתרבות הפנאי של ההולנדים, ויוצאת לקמפינג, לשלל שוקי עתיקות וגם לוונציה של הולנד.