הריון: מה עושים כשמגיעים לחודש העשירי?
למה ההריון נמשך מעבר לשבוע ה-40, מתי צריך לרוץ לבית החולים, איך בוחרים את סוג הזירוז והאם צריך באמת לדאוג?
כ-10% מההריונות נמשכים לאחר השבוע ה-42 ומכונים "הריון עודף". כ-4% מההריונות יעברו גם את השבוע ה-43. הריון עודף טומן בחובו סכנות לא מעטות לאם ולעובר. הקפדה על הנחיות הרופא הגינקולוג וביקורות חוזרות בבית החולים החל מהשבוע ה-41 יעזרו לצלוח גם את ההריון העודף בשלום.
"הריון במועד נחשב משבוע 38 עד 42", מסביר פרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "סורוקה", "התארכות ההריון נחשבת לאחר שבוע 42 או 294 ימים מאז מועד הווסת האחרונה".
קביעת המועד המדויק מהווה בעיה שהגינקולוגים נתקלים בה לא מעט. "האימות הטוב ביותר הוא זה של האולטרא-סאונד בשליש הראשון להריון, שבו נמדד האורך של העובר", מסביר פרופ' ויז'ניצר, "בעיה זו נראית לא אחת בחדרי לידה, כשמגיע חשד להריון עודף, ומתברר שגיל ההריון אינו מאומת".
העובר במצוקה
למה ההריון באמת מתארך? לא ברור, ממש כפי שלא ידוע מדוע חלק מהנשים יולדות טרם זמנן. תצפיות בהריונות שבהם גדל עובר ללא מוח גילו כי ההריונות נמשכים מעבר למועד, מה שעשוי להצביע על כך שלמוחו של העובר תפקיד במועד הלידה. תצפיות אחרות גילו כי בהריונות מעבר למועד קיים חסר של אנזים בשילייה בשם "סולפטאז".
בהריונות הנמשכים מעבר למועד קיים שיעור תמותת עוברים שהולכת וגדלה, פי 2 ויותר בהשוואה להריונות המסתיימים בשבוע ה-40. סיכון התמותה עולה עד פי 4 מעבר לשבוע ה-42. הריון עודף כולל גם גדילת יתר של העובר, מעל 4 ק"ג, ומכאן שיעור גבוה יותר של פרע כתפיים (כשהראש יוצא והכתפיים נכלאות).
עובר במשקל גבוה מגדיל גם את השכיחות של מים מקוניאליים (צואת העובר במי השפיר המעידה על מצוקה עוברית), ומכאן הסכנה לשאיפת המים המקוניאליים לריאותיו של היילוד ולפגיעה בריאותיו. עובר גדול מגביר את הסיכויים להיוולד בניתוח קיסרי, למצוקת העובר ולכמות דימומים גדולה של האם לאחר הלידה.
מעקב הריון עודף
בחדרי לידה שונים קיימים פרוטוקולים שונים לגבי זירוז לידה בהריונות עודפים. ברוב בתי החולים בישראל עוקבים בצורה דקדקנית אחר האישה ההרה מעבר לשבוע ה-41. לאחר 41 וחצי שבועות מתחילים בתהליך של זירוז הלידה.האישה ההרה מופנית בפעם הראשונה לבית החולים בשבוע ה-40, שם תבוצע הערכה ראשונית של ההריון. אם כל הממצאים תקינים, מוזמנת האישה שוב בשבוע ה-41, ומרגע זה ואילך תבוצע הערכה מחודשת אחת ליומיים.
לאחר השבוע ה-41 יתבצע מעקב הריון עודף (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
ההערכה כוללת את הסימנים החיוניים של האישה ההרה (לחץ דם, חלבון בשתן שיכולים להעיד על רעלת הריון), בדיקת הבטן, מוניטור עוברי ופרופיל ביו-פיזיקלי. מדובר בבדיקה המבוצעת תחת בקרה של אולטרא-סאונד המודד את כמות מי השפיר, תנועות הנשימה, תנועות העובר וטונוס (מתח השרירים). כל מדד כזה מקבל ניקוד 0 עד 2, כשפרופיל תקין לחלוטין הוא 10 מתוך 10. בהמשך עוברת האישה גם בדיקה וגינלית לבדיקת מחיקה ופתיחת צוואר הרחם.
אם אחת הבדיקות אינה תקינה, ובהתאם לשבוע ההריון, מחליטים האם להתחיל בתהליך זירוז לידה. לרוב מחליטים לזרז כל לידה המתקרבת אל השבוע ה-42 להריון, גם אם כל הבדיקות תקינות.
זירוז: תהליך מתמשך
זירוז לידה מתבצע באחד משני האופנים - מכני או תרופתי. זירוז מכני - מוחדר קטטר ובקצהו בלון המנפח ומרחיב את צוואר הרחם. זירוז תרופתי מתבצע באמצעות פרוסטגלנדינים הניתנים במשחה ומרככים את צוואר הרחם, או באמצעות מתן ההורמון אוקסיטוצין דרך הווריד לגרימת צירים.
סוג הזירוז נבחר לפי התנאים הצוואריים: אם צוואר הרחם איננו בשל, עדיף לרככו ולהכינו באמצעות מתן פרוסטגלנדינים, או הרחבה מכנית של הצוואר. אם ישנה פתיחה ומחיקה של הצוואר, ניתן להוסיף את זירוז הלידה שכולל את האוקסיטוצין.
"הזירוז הוא תהליך שאורך בין יום עד כמה ימים, ואינו מתרחש מעכשיו לעכשיו כפי שנשים רבות מצפות", מסביר פרופ' ויז'ניצר, "התהליך דורש פיקוח רפואי (בדיקת צירים, דופק לב עובר לבדיקת תגובתו לזירוז ובדיקת צוואר הרחם) ולכן הזירוז נעשה תוך כדי אישפוז. לעיתים נדירות מכריזים על כשלון בזירוז, ואז הדרך ללידה היא של פקיעת שק מי השפיר כניסיון אחרון או ניתוח קיסרי".
