מצילים חיים: עזרה ראשונה לפעוטות ולילדים

האם תדעו מה לעשות כשהילד חס וחלילה יתמוטט לידכם, ידמם או יפרכס? אף שפעולות העזרה הראשונה פשוטות מאוד ומצילות חיים, נגזר דינם של רוב הנפגעים, משום שלא קיבלו בו במקום עזרה ראשונה עד להגעת צוות האמבולנס.הדבר חמור במיוחד בהתחשב בעובדה שילדים פגועים נוטים להתאושש מהר מאוד, וסיוע מהיר ובזמן בפירוש מציל חיים. לכן אנו מציגים בפניכם מדריך מקוצר לעזרה ראשונה, ושלא תגידו שלא ידעתם.

מצב פתאומי של ירידה בחימצון המוח המתבטא בחולשת שרירים כללית ואיבוד היכולת לעמוד ומלווה בחוסר הכרה. הנפגע מתעורר כמה  שניות או דקות לאחר נפילתו. הנפילה עצמה, אף שהיא מרתיעה, היא תגובת הגנה של הגוף המבקש להזרים כמה שיותר דם מחומצן לרקמת המוח.

הגורמים לעילפון רבים: פחד, כאב, התרגשות, שמחה, בהלה, מראה דם, קימה מהירה, לחץ דם נמוך, עמידה ממושכת, או כתוצאה ממחלה – הפרעות בקצב הלב, דימום חריף ועוד.

הטיפול:

1. השכיבו את הנפגע כשרגליו מורמות (למשל על כיסא).

2. שחררו ממנו בגדים לוחצים המקשים על נשימתו.

3. הטו את ראשו לאחור למניעת חסימה על ידי הלשון.

4. אם ההכרה לא שבה מייד עם השכבתו, בידקו נשימה, ואם הוא לא נושם - התחילו בהחייאה.

5. הזעיקו צוות מד"א בחיוג 101.

הנחשים הארסיים בארץ הם: צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון והפתן השחור. ברוב זמנם מסתתרים הנחשים מתחת סלעים או מאחורי סלעים. רוב פעילותם מתקיימת באביב בשעות הערב המוקדמות. לרוב הם לא תוקפים בני אדם, אלא מתגוננים. טרם התקיפה, עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.

הנחש מכיש באמצעות נשיכה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות. רוב הנפגעים נבהלים, מחווירים, וסובלים מהזעה מרובה ואף עשויים להגיע למצב של איבוד הכרה.

הטיפול:

1. הרגיעו את הנפגע והשכיבו אותו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.

2. אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.

3. הזעיקו בדחיפות צוות מד"א אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר, הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.

4. אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש. אין לקרר את איזור ההכשה, שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק.

5. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.

בדרך כלל עקיצות  אינן מהוות סכנה אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באיזור הצוואר. הסימנים לעקיצות פשוטים: אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצרי נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ הדם.

הטיפול:

1. אם התגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין וקירור מקום העקיצה.

2. אם הילד מאבד את הכרתו, ייתכן שיש צורך להתחיל בהחייאה.

מחלה שנובעת מבעיית איזון כמות הסוכר בדם. הלבלב בגופנו אחראי על הפרשתו של ההורמון "אינסולין". הורמון זה אחראי על הכנסת הסוכר מהדם אל התאים. מחלת הסכרת מתחלקת לשני מצבים עיקריים: חוסר סוכר בדם – היפוגליקמיה, ועודף סוכר בדם – היפרגליקמיה.

הנפוץ מבין השניים הוא מצב ההיפוגליקמיה. מצב זה מתפתח במהירות ועלול לקרות בשל החסרת ארוחה, נטילת מנת יתר של אינסולין או ביצוע מאמץ גופני יוצא דופן. חולה המצוי בהיפוגליקמיה יחוש תחילה חולשה, הזעה, רעב או צמא. אלו יידרדרו במהירות לאי שקט או חוסר הכרה.

אם האירוע קורה ומזוהה בתחילתו (היינו, החולה בהכרה מלאה), ניתן לתת לו משקה ממותק או כפית ריבה, דבש או שוקולד. אם החולה מחוסר הכרה - יש להתחיל בהחייאה. בכל מקרה בו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפוגליקמיה יש להזעיק את מד"א.

מצב ההיפרגליקמיה (עודף סוכר) הוא הפחות נפוץ מבין השניים וגם התפתחותו היא איטית יותר ויכולה לנבוע מהחמצת מנת אינסולין או אכילת כמות סוכרים גדולה. חולה זה יחוש בדרך כל צמא ורעב, חולשה, פניו יאדימו וריח אצטון ינדוף מפיו. הטיפול בחולה זה כרוך במתן אינסולין ונוזלים ואורך כיממה (בערך) בבית החולים. בכל מקרה שבו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפרגליקמיה, יש להזעיק את מד"א.

פרכוס הוא מצב שבו החולה מאבד את הכרתו ומתכווץ בכל גופו. תופעה זו יכולה לנבוע מכמה גורמים, וביניהם מחלת הנפילה (אפילפסיה), חבלת ראש עזה, חום גבוה וכדומה. הסיבה המוכרת יותר באוכלוסיה היא מחלת האפילפסיה, שבה קצר חשמלי במוח המתחיל ממוקד כלשהו, שולח זרמים דרך מערכת העצבים המרכזית וגורם לגוף להתכווץ ללא שליטה.

קיימים כמה סוגי התקף אפילפסיה: התקף קל – אינו מלווה בהתכווצויות, אלא באבדן הכרה שקט לכמה שניות והתעוררות המלווה באובדן זיכרון. ההתקף מסוכן בעיקר בעת נהיגה או בהפעלת מכונות. התקף גדול – ההתקף המוכר הכולל אובדן הכרה, התכווצויות כלליות, הפרשות, אי שליטה על הסוגרים (הטלת שתן וצואה ללא שליטה) ונמשך לרוב עד שתי דקות. התקף מתמשך – ההתקף המסוכן מכולם הכולל כמה התקפים גדולים רצופים.

הסכנות בפרכוסים בכלל ובאפילפסיה בפרט הן: חנק, פגיעה עצמית בשל הרעידות והחבטות העזות מגופים דוממים בסביבת החולה, ונזק מוחי בהתקף ממושך בשל אי אספקת חמצן למוח.

הטיפול:

1. שימרו על נתיב אוויר פתוח – הטו את ראש הנפגע לאחור והשגיחו עליו

2. רפדו את ראשו והרחיקו עצמים מסביבת החולה.

3. אין לנסות לרסן את ההתכווצויות.

4. בכל מקרה שבו אדם חש ברע או מאבד את הכרתו, יש להזעיק את מד"א ללא עיכוב.

תופעה מוכרת ונפוצה בקרב תינוקות רבים. מראהו של תינוק מתכווץ מעורר חרדה בקרבם של הורים רבים, צעירים כמנוסים, אולם ניתן להתמודד עם המצב במיוחד כשישנם הכלים המתאימים.

הטיפול מתחיל במניעה: יש להבהיל תינוק חולה לטיפול רפואי בהקדם אצל רופא הילדים המטפל או חדר המיון, ובהתאם להנחיותיו לתת תרופות להורדת החום. אם הגיע המצב לכדי פרכוס, יש לפעול על מנת להפסיק את הפרכוס.

הטיפול:

תחילה הפשיטו את התינוק והניחו עליו מגבות רטובות בטמפרטורה פושרת (ניתן ועדיף במידת האפשר להכניס את התינוק לאמבטיה פושרת ובעדיפות מתחת לזרם מים). יש להשגיח על מצב הכרתו של התינוק. אם איבד הכרה, יש לפתוח בהחייאה. בכל מקרה של פרכוס או איבוד הכרה יש להזעיק צוות מד"א.

אם הילד מפרכס - יש להזעיק את מד"א (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם הכלבת, מחלה נגיפית, עלולה להביא למות האדם הננשך זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באיזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.

מחלת הכלבת מתחילה בכמה ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון וכאבי שרירים. תוך כמה ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול ומוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.

הטיפול:

1. נקו היטב את הפצע במים וסבון.

2. חטאו את האיזור וחיבשו את הפצע בתחבושת סטרילית.

3. יש להעביר את הכלב הנושך להסגר שיקבע האם נדבק בכלבת.

4. יש לפנות את הנפגע ללשכת הבריאות המקומית של משרד הבריאות, שם יינתן חיסון נגד כלבת במידת הצורך.

דימום מהאף (אפיסטקסיס) השכיח בעיקר אצל ילדים, נגרם לרוב על ידי פציעה של כלי דם בעקבות חיטוט, חבלה, בעיות בקרישת דם או שינויים חדים במזג האוויר. אצל מבוגרים, הדימום מתרחש גם בעקבות עלייה בלחץ הדם.

הטיפול:

בניגוד לאמונה הרווחת, אין להטות את הראש אחורה ולבלוע את הדם. הטייה אחורה לא תפסיק את זרימת הדם. זאת ועוד: הדם עלול להגיע אל מערכת הנשימה, להיקרש שם ולגרום לחנק. לפיכך יש ללחוץ על צידי האף מעל הנחיריים למשך כעשר דקות, כשהראש מוטה מעט קדימה. עם הפסקת הדימום, מומלץ לגשת לרופא אף אוזן גרון לבירור סיבת הדימום ולטיפול בכלי הדם הפגוע באף.

מצב שבו אדם שוקע בניגוד לרצונו אל מתחת פני המים או כל נוזל אחר. הטביעה נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: טביעה יבשה וטביעה רטובה. בשני המקרים המוות נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. המונחים טביעה יבשה או רטובה מתייחסים לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לאו.

מצב שבו אין שאיפת נוזל לריאות נוצר עקב מנגנון הגנה (הפועל במקרה זה לרעת הנפגע) שבו נחסם פתחו של קנה הנשימה בגלל שאיפת נוזל לריאות. בהמשך בשל חוסר באספקת החמצן לגופו, יאבד החולה את הכרתו דבר שיוביל לרפיון שרירים ובעקבותיו פתיחת מכסה הקנה וכניסתם של מים לתוך הראות (מה שהופך את הטביעה לרטובה).

הטיפול:

1. אין לנסות להוציא מים מריאותיו של החולה.

2. יש להתחיל בפעולות החייאה ולהזעיק את מד"א ללא עיכוב.

3. בכל מקרה של טביעה או כמעט טביעה, יש לפנות את הנפגע לבית החולים מאחר שייתכנו תופעות מאוחרות המסכנות את חייו של החולה.

פגיעה בעור בשל חום גבוה, קור עז, מגע עם חומרים כימיים או התחשמלות. מידת הכוויות מחולקת לפי הפגיעה בשכבות העור השונות ואחוזי הגוף. כוויה דרגה א' פוגמת בשכבה החיצונית של העור (האפידרמיס) וגורמת לאדמומיות של העור וכאב עז. כוויה דרגה ב' פוגמת באפידרמיס ובחלק מהשכבה הפנימית יותר של העור (דרמיס). היא גורמת לצבע עור ורוד ולכאב עז ביותר. כוויה דרגה ג' פוגמת בכל שכבות העור עד עומק העצם. בכוויה זו העור הופך שחור.

הכוויה אינה מכאיבה בשל פגיעה בקצוות העצב. שלוש הסכנות העיקריות כתוצאה מכוויות הן איבוד חום, איבוד נוזלים, וזיהום. לפיכך נדרש פינוי מהיר לבית החולים. עד לפינוי יש לכבות את האש, להזעיק צוות מד"א, להרטיב את איזור הכוויה בכוויות מסוג א' או ב' באמצעות מים זורמים או סטריליים. אם הנפגע מחוסר הכרה, יש להתחיל בפעולות החייאה בהתאם לצורך. זיכרו: אין להשתמש במשחות ביניהם, לבן, ביצים, משחות שיניים או מרכיבים אחרים שעלולים לזהם את איזור הכוויה.

התייבשות מוגדרת כעליית חום הגוף בעקבות מזג אוויר חם או מאמץ גופני רב הגורמים להזעה מרובה. ההזעה מביאה לאיבוד נוזלים. בעקבות איבוד הנוזלים אמור להתעורר מנגנון הצימאון המתריע מפני אובדן הנוזלים, אולם הוא "מתעורר לחיים" מאוחר יחסית, כשמאגרי הנוזלים בגוף כבר מדולדלים למדי. מכאן החשיבות הרבה להקפיד על שתייה מרובה, במיוחד במזג אוויר חם ובעת פעילות מאומצת.

הטיפול:

1. כבר כשהילד מתחיל להקיא או לשלשל, הוסיפו לו תמיסת אלקטרוליטים (דוגמת אלקטרו-רייס או מינרלי) המכילים מלחים וסוכרים. אלה ימנעו פגיעה חמורה.

2. הקפידו על שתייה מרובה במנות קטנות. מנות שתייה גדולות מדי יגרמו לילד להמשיך להקיא.

3. אם הילד נפגע מהתייבשות כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת, יש לחדול מכל פעילות, להקפיד על מנוחה מוחלטת, להעביר את הנפגע למקום מוצל וקריר, להרבות בשתיה ולהזעיק צוות מד"א.

מצב מסכן חיים העלול לגרום למוות. מרבית מקרי ההתחשמלות יכולים להימנע בקלות רבה על ידי השגחה פשוטה. הגורמים להתחשמלות יכולים להיות מגוונים, החל ממכת ברק וכלה בהתחשמלות מזרם החשמל בבית.

זרם חשמל החודר לגוף האדם עלול לגרום פגיעות רבות שאת חלקן אפילו לא נראה בעין בלתי מזוינת. הזרם לרוב גורם לפצע כניסה, באיזור שבו נוצר מגע עם זרם החשמל, ולפצע יציאה, באיזור שבו הסתיים מסלול הזרם מחדירתו לגוף ועד יציאתו.

החשמל יעשה את המסלול הקצר ביותר, אך עם זאת ההרסני ביותר שיכול לעבור עד ליציאתו מהגוף, תוך יצירת כוויות חשמל באיזור כניסת הזרם לגוף. כוויות אלה נראות כ"חור חרוך" בנקודות המגע עם הזרם החשמלי (בדרך כלל ביד הנפגע) עד לכוויה דומה בכף רגלו של הנפגע באתר היציאה של הזרם מן הגוף. בין הנזקים שייתכנו במקרי התחשמלות ישנם שברים מפושטים וכוויות ועד להפרעות קשות בקצב הלב, נזק מוחי קשה, ונזק לאיברים אחרים כמו הכליות.

הטיפול:

1. הקפידו על בטיחות: נתקו את זרם החשמל הכללי במידת האפשר, הרחיקו הנפגע מזרם החשמל על ידי שימוש באמצעים מבודדים (מקל, עץ, גומי, פלסטיק)

2. הזעיקו עזרת מד"א בטלפון 101 – מיסרו פרטים בבירור: טלפון, כתובת, ושם.

3. אם הנפגע מחוסר הכרה התחילו בהחייאה.

עוד דברים שכל הורה צריך לדעת.