מושיק, תוריד חולצה!
מושיק ליפץ הצטרף לריאליטי שמקדש את המניפולציה, אבל שואף להעביר מסר של הגינות ויושרה. המנהיג הלא רשמי של "סבאנה", שאוטוטו סוגר יובל, משלים חסכי חומוס שצבר באי, והודף במבוכה בחורות שדורשות שיתפשט ברחוב. ראיון
אז מה, נראה ששום דבר לא הפר את שלוותך בקאריביים, מושיק.
"אני נוטה להסכים איתך" הוא עונה. "הקטע המנטלי, הפיזי והחברתי ממש לא היה לי קשה. במבט לאחור, הקטע שבאמת היה קשה הוא כל התיחמונים והשקרים. זה לא העולם שאני מגיע ממנו. בעולם שאני חי בו היום - פיך וליבך שווים. זה בא מהחינוך בבית, מהצבא, מהאישה הילדים והעבודה. אני לא תמים, אני בא מהביזנס, אבל כנראה שנשאר לי האמון באנשים".
מושיק. פטריוט של המדינה וגם תושב סביון (צילום: תמיר וולף)
ככה זה בריאליטי. לא סיפרו לך?
"אין לי תלונות על שום דבר, אבל אני חושב שראוי שאנשים יתקדמו בדרך ישרה, וזה משהו שלדעתי חשוב להדגיש גם בתוכנית כזאת. הרי כמעט כל הילדים פה, חברים של הילדים הצעירים שלי, צופים ב'הישרדות'".
איזה מסר אתה מעביר?
"שאפשר להיות ישר ואמיתי ולא תחמן ולא שקרן ולא צבוע ולהגיע למעלה".
אבל בטח יש אחרים, פחות ישרים שהגיעו למעלה.
"נכון, אבל הליהוק היה בבואה של המדינה שלנו. אז אם תשאלי אותי האם המדינה הולכת אחורה? אני לא יודע. אני פטריוט של המדינה" .
ערכים כמו ציונות, יושר דרך והגינות מתקשרים באופן טבעי עם "הישרדות", כמובן רק חבל רק שאף אחד לא סיפר את זה לשאר המשתתפים בריאליטי. במיוחד לא לבניו הערמומיים של שבט ג'יבארו, שבו שררה אווירה שונה לחלוטין מזו שהיתה ב"סבאנה", לדבריו של מושיק, איש העסקים, במקור מבני ברק וכיום תושב סביון. "אבל גם לשבט שלנו בהתחלה היו בעיות חברתיות", הוא מבהיר. "עזבי את
התרומה הפיזית. לדעתי הדבר החשוב שעשיתי הוא הגיבוש החברתי. זה שהם לא מתלהמים ולא מרימים את הקול ולא מקניטים. והנהגתי עבודת צוות - זה נראה לי קטע חשוב במיוחד".
היושר הזה פעל נגדך?
"בסופו של דבר זה משחק. מי שמסתכל עלי - הייתי מאוד דינאמי במשחק, קשוב, לא נרדמתי בשמירה. אבל יש בו גם וקטורים שלא תלויים בנו".
מסוכן להתבלט?
"אני אגיד לך מה הבת שלי אמרה לי כשהיא שלחה אותי לתוכנית. אבא, תטוס ב-30% מהיכולת שלך. אל תתבלט. ניסיתי, אבל לא היתה לי ברירה. מישהו היה חייב לדאוג למחסה, להנהיג. בהתחלה 'סבאנה' התלהמו במשימות כמו בג'יבארו והיה צריך להוריד אותם לקרקע. כמובן שבסופו של דבר זה סימן אותי. הבת שלי אמרה שבכל 14 העונות בארצות הברית, לא היה מנצח מהפרופיל שלי. אז מה עדיף? אבל זה היה נר לרגלי, שמושיק שבבית יהיה מושיק שבאי".
הרגשת שחיפשו מנהיג?
"כל הזמן רצו שאהיה מנהיג, שאכריע יותר, אבל גילו שגם בשקט יש הרבה עוצמה. אמנם שתקתי אבל הרגישו אותי, השבט התנהל סביבי".
היה שוני מהותי בין צעירים למבוגרים באי?
"כשהייתי באי, בשלב מסוים הייתי בחור בן 27. לא רק מבחינת היכולות הפיזיות, אלא גם מנטלית. לי יש אישה ושלושה ילדים, להם יש כלב. אז הם כל היום מדברים על הכלב שלהם ואני שיתפתי איתם פעולה. לך תסביר להם שיש לך ילדים, צרות, עסק, שיש לך עובדים שצריך לדאוג להם".
יצרת חברויות?
"אני בקשר עם הרבה אנשים טובים מהמשתתפים ומההפקה. צומת נטוורקינג של החבר'ה".
מושיק ואלכס. לך תסביר לצעירים שיש לך עסק, ילדים (צילום: תמיר וולף)
מחכה לג'ודו
ליפץ הוא אב לשלושה, בגילאים 20, 18 והצעיר בן 15. לתוכנית הוא הגיע בזכות בתו האמצעית, כשזו ראתה פרומו וניסתה להירשם בעצמה. מכיוון שהיתה צעירה מידי, החליטה לשלוח נציגות בוגרת של המשפחה. "זה היה ברור לה שאתקבל למרות שזה בכלל לא היה ברור, כמו שברור היה לה שאני אזכה, וזה בטח ובטח לא ברור".
למה הכי התגעגעת באי?
"התגעגעתי לאישה ולילדים. הנהגתי לעצמי נוהג בו בערב, הייתי עושה סיבוב בבית במחשבות שלי, מחבק את כולם ואז נרדם. במהלך היום השתדלתי לא לדבר על זה. זה לא עניין שהחבר'ה הצעירים יותר היו מבינים".
ואיזה הרגל חסר לך?
"אחרי המשפחה – התגעגעתי לג'ודו. יש לי חגורה שחורה ואני מתאמן לפחות ארבע חמש פעמים בשבוע".
הרעב הציק?
"לומדים להסתדר עם זה. כבר עברתי פעם אחת בחיים תקופה שלא היה לי אוכל. זה היה במלחמת לבנון הראשונה. הייתי בכוח שהגיע מהים, והמון זמן לא היה לנו מה לאכול".
למה אתה הכי מתגעגע עכשיו?
"אני הכי מתגעגע לנדנדות"
ולאננסים?
"ממש לא. לא יכול לראות אננסים יותר".
מה הדבר הראשון שטרפת כשהגעת לארץ?
"חומוס! הרבה חומוס. זה כל מה שרציתי. ואת האוכל של אשתי. התגעגעתי לארוחות שישי עם המשפחה".
כמו שאר משתתפי הסדרה, זוכה מושיק לנתח פרסום הולך וגדל. ב"הישרדות" הוא מבוגר בין אפרוחים, שכבר הספיקו לדרוס רגל בעולם הדוגמנות. אבל תלפיות גופו, מורשתו הצבאית, תהילתו הפיננסית ומראה הצבר של מושיק הפכו אותו לפוסטר-מן של "הישרדות".
"אני בכל מקום. הדמות שלי הופיעה אצל אלי יצפאן" אומר מושיק, שלא פורח מפרסום אבל לא נמלט ממנו. "כשהייתי בחו"ל התקשרו אלי מהעבודה ואמרו לי שהם רואים בעיתון דמות של אהוד ברק עם הגוף שלי והפרצוף שלו. והיתה תמונה דומה בכדורגל - ראו את ניר לוי עם הגוף שלי והפרצוף שלו ולמעלה כיתוב 'האם הוא ישרוד את הליגה'? אני לא אתנגד לעשות משהו עכשיו עם הפרסום הזה, אבל אני ממש לא שוקע בזה. אני מבין שאלה חמש דקות של תהילה ושעוד חצי שנה אף אחד לא יזכור מי אני".
תעשה פרסומות?
"אומרים שאין מנעול שהכסף לא פותח אותו, אבל בינתיים אין לי מחשבות כאלה. היו לי הזדמנויות להתפרסם בעבר, אבל כל החיים שלי ברחתי מזה".
ברחוב בטח מזהים אותך.
"האמת, יש קטע שהרבה נשים בנות שלושים פלוס צועקות לי 'מושיק! תוריד את החולצה!', וכשאני אומר לך את זה אני מסמיק. אני ביישן נורא ובאותו רגע בא לי לברוח משם. זה יותר מביך מאשר מחמיא".
יש לך אג'נדת חיים מאוד ברורה. עלו בך אספירציות פוליטיות?
"אני חבר מועצה בסביון אבל אין לי כוונות ללכת לפוליטיקה. אני פעיל בעיקר בתחום החינוך, ויותר קל לי לתרום כסף מאשר לפנות ארבע-חמש שעות בשבוע, אבל מי שעושה – יש לו מספיק זמן. מי שלא עושה אף פעם אין לו זמן".
ואתה חושב שראוי שמישהו שגר בסביון יזכה בסכום כסף כה גדול?
"עבור ספורטאי הפרס הוא עצם הזכייה. לא הפרס עצמו".
