ביטול פוליסה שלא בידיעת המבוטח – אינו תקף

אדם רוכש פוליסת ביטוח, כדי להבטיח את עצמו ואת יקיריו, מפני התוצאות הכלכליות של אסון שעלול להתרגש עליו.

תקופת הביטוח היא ארוכה. לעיתים נמשכת עד יום מותו של המבוטח.

במשך כל אותה תקופה, המבוטח משלם לחברת הביטוח שלו, מדי חודש, פרמיות ממיטב כספו. במהלך זמן כה ארוך נגרמות גם תקלות. המבוטח מחליף בנק ושוכח להעביר את הוראת הקבע לחשבונו החדש. המבוטח עלול גם להיקלע לקשיים כספיים חולפים.

כדי להבטיח שחברת הביטוח לא תנצל לרעה את אי תשלום הפרמיות, יצר חוק חוזה הביטוח הפרדה מוחלטת בין חובת המבוטח לשלם פרמיות לבין זכותו לקבלת תגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח.

החוק אוסר על חברות הביטוח לסרב לשלם תגמולי ביטוח בטענה שהמבוטח לא שילם פרמיות. חוזה הביטוח תקף גם אם המבוטח איחר בתשלום הפרמיות, גם אם המבוטח שילם פרמיות חלקיות ואפילו המבוטח לא שילם תשלום אחד של פרמיה.

אולם החוק לא הותיר את חברות הביטוח חסרות אונים מול מצב זה. סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, מקנה לחברות הביטוח את הזכות לבטל את פוליסת הביטוח כאשר המבוטח אינו משלם להן פרמיות. אולם זאת אך ורק אם הביטול ייכנס לתוקפו בטרם קרה מקרה הביטוח.

לא זו אף זו: חברת ביטוח המבקשת לבטל פוליסה חייבת לנקוט בדווקנות ובאדיקות בשני צעדים משפטיים. הצעד הראשון הוא, הגשת דרישה בכתב למבוטח כי ישלם את הפרמיה שבפיגור תוך 15 יום. רק אם המבוטח לא נענה לדרישה, אז ורק אז, רשאית חברת הביטוח להתקדם בצעד השני. כעת עליה להגיש הודעה בכתב למבוטח כי הפוליסה תתבטל תוך 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן.

בכך ביקשה הכנסת למנוע מצב בו ימצא עצמו המבוטח חשוף לסיכונים, בלא הגנה ביטוחית, מבלי שיקבל התראה נאותה קודם לכן.

היכן הבעיה?

אכן, התחכמו חברות הביטוח עם שופטי ישראל, החוק מחייב בשני צעדי ביטול, אך יש לפרש את החוק כך שהוא מחייב אותנו רק לשגר את מכתבי ההתראה. אין הוא מחייב אותנו לוודא כי המבוטח קיבל אותן. למרבה הצער, רבים משופטינו קיבלו את עמדת חברות הביטוח. חלק מהשופטים אפילו נימקו זאת ברצון לחסוך מחברות הביטוח הוצאות, תוך התעלמות מהנזק העלול להיגרם לצרכן המבוטח.

בימים אלה נתן השופט אברהם אליקים, מבית משפט השלום בחיפה, פסק דין המסמן מגמה חדשה בתחום זה.

מועדי ראמי רכש ביטוח לרכבו בחברת הראל. הרכב עבר תאונה ונגרם לו אובדן מוחלט. משבא ראמי לקבל את תגמולי הביטוח נדהם לשמוע כי הראל ביטלה את הפוליסה שלושה חודשים לפני התאונה.

השופט אליקים מנתח את הוראות החוק ולומד מהן כי המחוקק ייחס חשיבות רבה ביותר לזכותו של המבוטח לקבל שתי הודעות ושתי אורכות לפירעון חובו. ההודעות חייבות להיות בכתב. בין ההודעה הראשונה לבין ההודעה השנייה חייבים לחלוף 15 יום.

בין ההודעה השנייה לבין מועד ביטול הפוליסה חייבים לחלוף עוד 21 יום. כל אותם 36 ימים נועדו לאפשר למבוטח לפרוע את חובו בטרם יועמד במצב של העדר כיסוי ביטוחי.

אולם מה הרבותא בכל אלה אם ההודעות וההתראות לא יימסרו בפועל למבוטח, מקשה השופט. נוכח תכליתו של חוק חוזה הביטוח כחוק צרכני הבא להגן על זכויותיו של המבוטח מפני כוחן העדיף של חברות הביטוח, יש לשים את הדגש על המצאת המכתבים לידי המבוטח.

במלים אחרות, חברת הביטוח יכולה לשלוח את ההודעה בדואר רגיל, בדואר רשום, בפקס, על ידי שליח, או בכל דרך אחרת ובלבד שתוודא ותשמור בידיה הוכחות כי ההתראות נתקבלו בפועל אצל המבוטח.

הראל הציגה את שיטת הפעולה שלה, לפיה מכתבי ההתראות נשלחים באופן אוטומטי על ידי המחשב. המכתב הראשון נשלח אוטומטית בידי המחשב. הראל לא שמרה תיעוד על שליחתו. לגבי המכתב השני, כאן היה בידי הראל אישור על משלוח בדואר רשום אולם לא אישור על מסירתו למבוטח.

המחשבים המתוחכמים של חברת הראל לא הרשימו את השופט אליקים. נהפוך הוא. חברת הראל, קובע השופט אליקים, "משועבדת" למחשב המזהה פיגור ופולט אוטומטית מכתבי התראה אפילו בטרם חלפו מועדי ההתראות הקובעים החוק. זאת תוך התעלמות מהעובדה כי המחוקק ביקש להדגיש כי בצד השני נמצא "אדם בשר ודם" שהפקיד את בטחונו ובטחון רכושו בידי חברת הביטוח. המבוטח אינו בבחינת עוד שורה או מען ברשימת הכתובות של המחשב.

בבית המשפט, מדגיש השופט, על חברת הביטוח להוכיח לא רק כי שתי ההתראות נשלחו, אלא כי שתיהן הגיעו לידיעתו של המבוטח. זו "משימה כמעט בלתי אפשרית למי שבוחר לשלוח מכתבים בדואר רגיל ומשימה קשה למי שבוחר להשתעבד למשלוח אוטומטי באמצעות מחשב הנמצא בחברה חיצונית כאשר לא נשמר תיעוד באשר לאישור מסירת הדואר להבדיל ממשלוחו".

בידי חברת הראל לא היו אם כן הוכחות לכך שמכתבי ההתראה אכן הגיעו לתעודתם. בכך לא עמדה בדרישות החוק, פסק השופט אליקים. השופט חייב את הראל בתשלום מלוא תגמולי הביטוח.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח