חטא ההיבריס הצה"לי

בשנים האחרונות ולמעשה מאז מלחמת ששת הימים, אני שואלת עצמי לעתים קרובות מי עליון על העליון. האם אלוהים עליון על צה"ל, או צה"ל עליון על ראשי המטה הכללי, כעליון על אלוהים.

בעוד דור מפקדי מלחמת העצמאות היו ישירים, ראשונים בין שווים, רחבי לב שעדיין רוח הפלמ"ח וההגנה נשבה סביבם, עדים אנו עתה למין יוהרה, "היבריס" מהסוג שכל אלי העולם סלדו ממנה.

שנים רבות היינו עדים בישיבות ממשלה או ועדות כנסת לקבלת החלטות בנוסח: הצבא אמר! הצבא דורש! זה כורח צבאי! ידוע היטב מה היה יחס הצבא ונציגיו בציבור לתופעה לפיה רמטכ"ל השתתף בישיבות ממשלה כמעט דרך קבע מאז 1984 (ממשלות פרס שמיר ואף אחריהן), כיצד הוגשו תכניות לביצוע התקפות, פיגועים וכדומה "נגד אויבינו" מבלי להסביר מה עלולה להיות תגובת השרשרת וכיצד מתכוננים להגיב על תגובה א' או תגובה ב'. הם, הצבא, כבר יודעים הכל, ערכו הכל, ומה לשרים ההדיוטות להכביר בשאלות? מה עוד שרוממות הצבא היתה לא רק בגרונם של מפקדיו אלא של כל הציונים הפטריוטים הטובים כולם.

אין פלא איפוא שכאשר הוחלט על מלחמת לבנון השנייה רק מועטים התנגדו לה. הנה אפילו איש רודף שלום כסופר א.ב יהושע הכריז בצהלה: "סוף סוף מלחמה צודקת".

האמנם ראש ממשלה (אזרח) ושר ביטחון (אזרח) יכלו לערער על ביטחונו של הרמטכ"ל, על שיקול דעתו של מי שהוכרז כגאון? לפקפק במוכנות הצבא כאשר שאול מופז, שהיה שר ביטחון ורמטכ"ל יושב בקבינט ומאשר את תוכניותיו של הרמטכ"ל דן חלוץ?

והאם מופז ידע מה מצב הצבא? משה יעלון – ידע או לא ידע? מה עשו שני גיבורים אלה לצה"ל מאז שנת 2000? האמנם צרבו את תודעת הפלסטינים או שמא צרבו את תודעתנו, ואילו את הצבא שילחו להתעלל בפלסטינים, לגזול אדמתם ומימיהם, להפוך כל כפר וכל עיר למחנה מעצר ולחסל אנשים מהשמיים בלא ראיות ובלא משפט, ואנו מדינה שאין בה עונש מוות. 

הם לבטח צרבו את תודעתנו ואת תודעת חברי הכנסת והשרים. היהירות, ההתנשאות ועכשיו צדקנות היתר עושים את העבודה. האם אהוד אולמרט ועמיר פרץ יכלו לתחקר את "מפקדי-העל", לבדוק אותם? האם בצאת העם להפגזת המוני הלבנונים והריסת דרום לבנון מישהו מהעיתונאים הצדקנים ומהח"כים דורשי עריפת הראשים – צעק "עצור"? פיזור פצצות מצרר לא הפריע לאיש אצלנו, פצצות שהורגות עד היום, כי לצה"ל מותר הכל, כל עוד הזוועה נעשית על גופם ורכושם של הגויים, כל עוד צה"ל מנצח.

והנה, אבוי, בא הכשל. כשל בפיקוד, כשל בקביעת מטרות, כשל באין תרועת ניצחון, וצה"ל צריך הרי ניצחון. ואז באה ההצעה להפעיל חיל רגלים. האם הרמטכ"ל ידע את מצבו של החיל, האם הפיקוד ידע? יש הטוענים שראש הממשלה הוא והוא בלבד חייב היה לדעת ועל כן עליו לשלם בראשו.

כל הגנרלים שיושבים בממשלתו: פטורים. כל חכמי ועדת החוץ והביטחון: פטורים. משה יעלון מטיף לכולנו מוסר ועדיין מסלף עובדות באומרו שערפאת הוא הוא שיזם את האינתיפאדה השנייה – "הוא יזם מלחמה" – הוא ולא ההסדר בין אהוד ברק לאריק שרון לצורך עליה עם חמושים רבים להר הבית.

עם המאבק הפוליטי באה הצדקנות. לא המלחמה כולה היתה טעות, שהרי הכל צהלו לקראתה, לא היא היתה בזבוז כוח אדם, חיילים ונשק, אלא רק ההחלטה שבאה לתקן את הכישלון, החלטה שבאה בלחץ הצבא, אבל הוא ומפקדיו "טהורים". גם חברי הממשלה בהם מספר לא מבוטל של גנרלים, כולם צדיקים! רק אשם אחד יש: אהוד אולמרט. נסלק אותו והכל יחזור לתיקונו. הצבא שוב יהיה גדול מאלוהים, האבל יהפוך לאבל יחיד, איש בכאבו ישא, חיילי המילואים שהינם היחידים שנשאו בעול וגילו הקרבה אין קץ, יישארו ממורמרים, מאוכזבים ואין מפצה אותם על גודל הקורבן. הפיצוי שהם מחכים לו, ראשו של ראש הממשלה, הוא מסוג הקורבנות שהעלו הורים חרדים למולך באותם ימים רחוקים בהיסטוריה, ואולי לא כל כך רחוקים.