תתחילו לשחק במקום לעבוד: משחקים בעבודה

"אצלנו לא משחקים בעבודה".

- מרכזנית במשרד פרסום, שלפי טון דיבורה החמצמץ ניכר שהיא דוברת אמת.

סדר יום העבודה של רובנו נראה כך: אנחנו גוררים את עצמנו מהמיטה בקושי רב, מתארגנים ונוסעים למשרד המכוער שבו אנחנו מבלים את מרבית שעות היום; בעבודה אנחנו מנסים להתחמק מטלפי ההנהלה ומחפשים דרכים להעביר שמונה עד עשר שעות באותו הכיסא בלי לשקוע בתרדמת; ועל כל דקה שהצלחנו להעביר בהפסקת סיגריה, בשיחת חולין או בגלישה באינטרנט אנחנו משלמים בתמהיל רעיל של תחושות אשמה ואימה. מובן שיש אנשים שקמים בכל בוקר לעבודה בשירה וברינה, אבל הבה לא ניתן להיפים הללו לטשטש את המציאות התעסוקתית העגומה של רוב האנושות.

אין טעם להעמיד פנים שהמשרד הוא מקום שכיף לבוא אליו (את זה תשמרו לשיחת ההערכה השנתית עם הממונה עליכם, לצד חיוך אידיוטי‭.(‬ אבל נכון שאם כל מקום עבודה היה מציב אי שם בסבך מסדרונותיו איזו קונסולת Playstation או שולחן ביליארד, ואולי גם מאיץ בעובדים לא להשאיר אותם מיותמים, היו השעות שם קצת יותר נסבלות? הרי גם בעבודה צריך להתבטל.

ומכיוון ש"כי זה מגניב‭"!‬ אינו טיעון שישכנע את מחלקת משאבי אנוש לרכוש משחקים, תמיד אפשר לגייס טיעונים כמו "זה מגביר את התפוקה‭,"‬ "זה מסייע במציאת פתרונות יצירתיים" ו"זה גורם לעובדים לאהוב את הבוס‭."‬

"אני בהחלט ממליצה לכל ארגון לדאוג למשחקים לעובדים שלו‭,"‬ אומרת היועצת הארגונית אתי בן זיו, לשעבר יו"ר האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני. "משחקים הם לא בזבוז זמן, יש להם כוחות ריפוי של ממש. כשתקועים הם יכולים לשחרר, כשאין אנרגיה הם מביאים אנרגיה, וכשמצוברחים הם מביאים שמחה.

"האפשרות לשחק בעבודה חשובה לבריאות הפיזית, כי העובד קם מהכיסא ומפעיל את הגוף. והיא חשובה גם לבריאות הנפשית, כי היא נותנת לעובדים תחושה של אוטונומיה, שהם לא רק כפיפים של מישהו, שהם יכולים להיות מרוכזים קצת בעצמם ולא רק במטלות. אני ממליצה לחשוב על בטלה כעניין פורה ויצירתי, ולא כמשהו ששורף כסף. מי שדורש מעובדיו לשבת כל היום ליד המחשב הופך אותם לבודדים מאוד, מופנמים, לא יכולים לבטא את כל האני שלהם‭."‬

אבל מה אם לבוס לא אכפת שנהיה בודדים ומופנמים? איך נשכנע אותו שחדר משחקים בעבודה הוא מנוע מוצלח לרווחיות שלו?

"הרבה פעמים קורה שכשעוזבים מטלה ועושים משהו לגמרי אחר, פתאום עולה רעיון חדש, כי תוך כדי משחק המוח ממשיך לעבוד על המטלות. משחקים מעוררים פתרונות יצירתיים, כי הם הרבה פעמים מושכים אותנו לכיוון החלק הילדי שלנו, חלק עם פחות עכבות, בעל דמיון, שמשתף פעולה עם אחרים. זה פתח לחדשנות ארגונית. עובדים מאושרים ובריאים הם עובדים בעלי תפוקה גבוהה יותר, שנשחקים פחות ונשארים בעבודה‭."‬

בגוגל זה עובד

אם המניפסט הזה לא נשמע מספיק משכנע, הגיעה העת לשלוף את התותחים הכבדים: בגוגל עושים את זה, ולא מפסיקים להרוויח. החזון של מגלשות וקורקינטים במשרד נשמע הזוי ואוטופי, אבל דוגמאות מהשטח עשויות לשכנע כל מנהל כי מדובר ברעיון ברהשגה, שגם יכול להביא אותו לעמוד השער של מיטב העיתונים הכלכליים.

גוגל היא כמובן הדוגמה הראשונה שעולה לראש, בעיקר בגלל המהלך היחצ"ני מעורר ההשתאות שגרם לתקשורת להתעסק בגודל מגרשי הכדורעף שלהם ובמספר משחקי המחשב שהם מציעים לעובדים - במקום בסוגיות כמו שעות העבודה הארוכות או הפרת פרטיות הגולשים שלהם, נניח.

מי שיעיף מבט על מתחם גוגלפלקס בעמק הסיליקון ימצא קומפלקס משרדים שנראה כמו גן ילדים איכותי, עם מגרשי משחקים, קורקינטים, משחקי ארקייד ושולחנות ביליארד; במשרדים בניו יורק יש עמדות של המשחק הפופולרי ‭,"Guitar Hero"‬ ציוד ג'אגלינג וחדר לגו; ובישראל המשרדים באים קומפלט עם Playstation, כורסת עיסוי וסגוויי (אולי משום שעובדים הלוקים במחלת היאפים מתקשים לצלוח מסדרון של 20 מטר‭.(‬ גוגל, אגב, לא לבד: יותר ויותר חברות מחליטות לקדש את זכותם של עובדיהן לזמן בטלה איכותי, ולעזאזל הדעה הקדומה.

בישראל: רק מועטות

למרבה הצער, בישראל רק חברות מעטות מאפשרות לעובדים לשחק במשרד רשמית, ובכך מאלצות אותם לצרוך את מנת הבטלה שלהם באופן פיראטי ולשכלל את המבט הנורא-עסוק שלהם בעודם צופים בסרטונים של ילדים משליכים חתולים לבריכות.

ברשימת הזהב של החברות הישראליות שהבינו את חשיבותם של המשחקים ניתן למצוא בעיקר חברות הייטק ואינטרנט. בחברת צ'קפוינט יש שולחן הוקי אוויר, באינקרדימייל פינה עם קונסולות משחקים, בתדיראן-טלקום חדר פינג פונג, בנטוויז'ן כדורגל שולחן, בקודאק ישראל יש חצר עם משחקי כושר ושולחנות פינג פונג, ובקונקטור — "אינקובטור ישראלי לסטראטאפים" — ניתן למצוא סקייטבורד ארוך במיוחד וגומחת גולף.

מחברות פרסום ניתן היה לצפות ליותר קריאייטיביות משחקית, אבל דגימה של היצע השעשועים בכמה מהן הנחילה אכזבה. בולטת לטובה אידיאולוג'יק, חברת פרסום באינטרנט, שמשרדיה ברמת גן מציעים לעובדים פינת בטלה עם פופים וקונסולות Playstation ונינטנדו ‭,Wii‬ כמו גם שולחן ישיבות שהוא למעשה לוח מונופול ענקי.

"נורא קשה לשבת כל היום מול המחשב ולעבוד בלחץ‭,"‬ אומרת אורלי זכאי, אחראית משאבי אנוש ורווחה בחברה. "צריך לשבור את השגרה מדי פעם כדי לחדד את המוח ולהירגע, והמשחקים הם בדיוק הדרך. אנחנו מעודדים את זה כי אנחנו סומכים על האנשים, הם אנשים יצירתיים שחייבים קצת הפסקה ושעשוע. אני לא יכולה להגיד בוודאות שעלה פה רעיון לקמפיין בעקבות משחק ב-Playstation, אבל אני מניחה שכן‭."‬

"תעבוד תעבוד תעבוד"

סקטור נוסף הבולט בז'אנר הלמהלעזאזל-אני-לא-עובדת-שם הוא חברות שמייצרות משחקים, שעובדיהן נאלצים, בלית ברירה ממש, לשחק במוצרים כחלק מתהליך הפיתוח. אחת החברות הללו היא אב טיפוס פטנטים מבני עטרות, שמתכננת משחקי מחשב וצעצועים.

"כשאנחנו מפתחים צעצוע, אנחנו חייבים להוציא דו"ח שמפרט כמה שעות שיחקו בו בתהליך הפיתוח וכמה אנשים ניסו אותו, ולכן גם העובדים משחקים תוך כדי פיתוח‭,"‬ אומר מאיר גיטליס, מנהל החברה. "אני הייתי קובע בחוק שמקומות עבודה חייבים להציע ספורט ומשחקים לעובדים שלהם. הגישה היום היא גישה עתיקה, שאומרת 'תעבוד, תעבוד, תעבוד' כמו תרנגולת שיושבת בלול ומטילה ביצים, וזו גישה מוטעית".

"אדם שמשחק או פעיל פיזית, גם אם זה בא על חשבון שעות עבודה, התפוקה שלו גבוהה יותר. הוא יצירתי יותר, ואיכות העבודה שלו משתפרת בעשרות אחוזים. זה יחסוך למדינה ימי אשפוז, כי הרבה מחלות נובעות מישיבה ארוכה בלי הפסקה, מסטרס ומחוסר הנאה בשעות העבודה‭."‬

אז אולי באמת יהיו מעסיקים שישתכנעו לספק משחקים לעובדים רק בגלל ההשפעה המבורכת על התפוקה, היעילות והתכונה האנושית הנדירה שזכתה לכינוי "לחשוב מחוץ לקופסה‭."‬

אין כל פסול באימוץ הרטוריקה הזו, אם זה מה שיביא לכם את שולחן ההוקי אוויר להפסקות הצהריים. והבוקר. ואחר הצהריים. כעת עליכם רק להיזהר משני פחים אחרונים: הראשון – שהבוס יחליט שמשחקים זה חשוב ולכן ייאלץ אתכם לצאת לימי גיבוש משרדיים, שבהם תלמדו עבודת צוות ושנאה תהומית בעודכם מנווטים במדבר ללא מימיות (זכרו: פעילות כפויה אינה בטלה‭.(‬ והשני – שהבוס יביא משחקים כמלכודת דבש שתגרום לכם להישאר שעות ארוכות יותר במשרד (בשביל זה יש לכם Playstation בבית).