מי עני?

לפני כשלושה שבועות פרסם צוות שהוקם על ידי ראש הממשלה, בראשות פרופסור שלמה יצחקי, את המלצותיו בעניין מדדי עוני נוספים. ההמלצות זכו לביקורת נוקבת. כותבים רבים טענו שמדידה שונה תאפשר הצגת שיעורי עוני נמוכים כתחליף לעשייה אמיתית לצמצמו.

כחבר בצוות אנסה להתמודד עם ביקורת זו. מדד העוני הקיים ימשיך, בהתאם להמלצת הצוות, לשמש כמדד המרכזי, כך שלא ניתן יהיה להעלים את העוני על ידי שינוי צורת המדידה. עם זאת, ריבוי נתונים אכן עלול לעתים לטשטש את התמונה. לכן הצוות המליץ בעיקר על פרסום נתונים נוספים על העניים, שרובם אינו "מדד עוני" נוסף. למשל פרסום השינויים ברמת החיים של העניים ולא רק שיעורם, או פרסום שיעור העניים שלא רק הכנסתם נמוכה אלא גם שרמת חייהם, הנמדדת על פי תצרוכתם, מציבה אותם מתחת לקו העוני.

האמת העגומה

מדדים אלו מספקים לציבור ולמקבלי ההחלטות נתונים חשובים על ההשלכות של מהלכי מדיניות ועל מגמות במצבם של העניים. לדוגמה, הכבדה בנטל המס על המעמד הבינוני והנמוך פוגעת ברמת החיים של העניים, אבל יכולה לצמצם את שיעור העוני. קו העוני, המבוסס על ההכנסה החציונית - הכנסתו (אחרי מס) של משק הבית הנמצא באמצע התפלגות ההכנסה, יורד כאשר מכבידים את הנטל על מעמד הביניים. התוצאה, למרבה האירוניה, יכולה לבוא לידי ביטוי דווקא בירידה בשיעור העוני. פרסום הנתונים הנוספים יחשוף את האמת העגומה.

יתרה מזו, כאשר מסתפקים במדד עוני יחיד, ובפרט זה הקיים, ניתן בקלות לקיים מדיניות לצמצום העוני מבלי לסייע לעניים, בכוונה תחילה או בטעות. למשל, ניתן לסייע למשפחות שנמצאות רק מעט מתחת לקו העוני, ובעלות כספית נמוכה להעבירם מעליו. בו בזמן להזניח דווקא את העניים שהכנסתם רחוקה מקו העוני. הנתונים הנוספים יחשפו את המניפולציה. באופן דומה, צמצום תקציבי בריאות, חינוך והטבות נוספות שהציבור, ובפרט העניים, נהנים מהם, לא יבוא לידי ביטוי במדד העוני הקיים שמבוסס על הכנסה כספית בלבד. כתוצאה, ניתן להקטין את העוני על ידי צמצום בשירותים שהעניים מקבלים והגדלת הקצבאות ללא כל שיפור אמיתי במצבם - אולי אף הרעה. יישום ההמלצה לפרסם מדד המשקף גם את הוצאות הרווחה של הממשלה ימנע מניפולציות מסוג זה.

המלצה נוספת בעלת חשיבות רבה היא עריכת סקרים ארוכי טווח. המדד הקיים אינו מבחין בין עני לרגע (למשל סטודנט שעובד בהיקף נמוך באופן זמני) או עני כרוני (למשל חסר השכלה מבוגר בעל כושר השתכרות נמוך). ברור שמדיניות ראויה צריכה דווקא להתמקד בסיוע למקרים הקשים, שעוניים פרמננטי (גם אם הטיפול בהם קשה יותר). לכן חשוב לדעת מה חלקם של העניים שנמצאים לאורך זמן מתחת לקו העוני, בהשוואה לאילו שביקרו באזור לזמן קצר, והאם שיעורם עולה או יורד לאורך זמן.

השקר והאיוולת

חלק מהעיתונאים וכותבי טורי הדעות לא הסתפקו בספקולציה שהדו"ח יקל על הממשלה להסתיר את העוני והוסיפו השמצות הזויות. על פי אחת הכותרות "הוועדה קבעה שהעניים אשמים בעוניים", אף שהצוות לא עסק בשאלת הסיבות לעוני אלא רק במדידתו. באופן דומה פורסם באחד העיתונים שעל פי המלצות הוועדה "יש לפרסם את רשימת העניים שהוצאותיהם הכספיות עולות על הכנסותיהם, כדי למנוע מעצמאים שהכנסותיהם נובעות משוק ההון ליהנות מקצבאות ביטוח לאומי" - שילוב של שקר גס ואיוולת. שקר כיוון שהמלצה כזו פשוט לא קיימת; ההמלצה, כפי שציינתי קודם, היא לפרסם את שיעור העניים שעל פי תצרוכתם רמת חייהם ממקמת אותם מעל קו העוני, ובוודאי לא לפרסם רשימות. איוולת (או בורות), משום שהגדרת מדדי עוני נועדה לקבלת תמונה על המגמות בהיקפי העוני ועומקו, ואין כל קשר בין הימצאות מעל או מתחת לקו העוני לבין זכאות לקצבאות והטבות כלשהן.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם