איי לופוטן: היהלום שבכתר הסקנדינבי

השם "סקנדינביה" הינו כינוי כללי לשלוש ארצות צפון אירופה - דנמרק, שבדיה ונורבגיה, ובמובן הרחב יותר, נכללות בה איסלנד ופינלנד. תושבי חבל ארץ זה היו ידועים במשך מאות בשנים בשם "נורמנים" (Northmen, אנשי הצפון), או ויקינגים (Vikings, אנשי המפרץ). זהו עם עתיק, אשר מופיע גם בכתבי היסטוריונים רומאים (אם כי מעולם לא היה נתון תחת השפעת רומי).

הנורבגים, השבדים והדנים הם צאצאיהם של הוויקינגים שיצאו למסעות של תגליות וכיבושים. הם גילו את גרינלנד, והגיעו עד לווינלנד שבצפון אמריקה. בחיפושם אחר נחלה, הם שלחו זרועות אל אנגליה (ויליאם הכובש), אל צרפת (נורמנדי), אל סיציליה ואל רוסיה. המוצא המשותף של שלושת העמים השוכנים היום בשלוש מדינות הצפון, יצר מכנה משותף ולו אספקטים רבים: חברתיים, תרבותיים, היסטוריים, כלכליים, וכמובן גיאוגרפיים.

מבחינה תיירותית, נורבגיה היא היהלום שבכתר הסקנדינבי - היא לטעמי הארץ עם הנופים היפים ביותר באירופה. בזכות ההרים, הקרחונים ובעיקר הפיורדים: מפרצים מזוגזגים באורך כולל של 20,000 ק"מ, אשר נוצרו מנסיגתם של הקרחונים אל הים. אלו לשונות ים ארוכות החודרות עמוק לתוך היבשה ומכניסות צבע כחול עמוק, כצבע עיניהם של הוויקינגים, לתוך שפע הירק של היערות, המהווים את התגשמות חלומה של הקרן הקיימת.

צפיפות האוכלוסין בנורבגיה היא רק 10 אנשים לקמ"ר, דבר שהופך אותה למקום אידיאלי לנופש ולטיולי טבע. הטיול ה"קלאסי" בסקנדינביה כולל את קופנהגן בדנמרק, שטוקהולם בשבדיה, ואת אוסלו, ברגן ואזור הפיורדים בנורבגיה, התופסים את החלק הארי של הטיול.

למי שזמנו מוגבל ואינו רוצה להתרוצץ, אמליץ כאן על טיול אחד, על מקום אחד, שיש בו כמעט מכל מה שהטבע הנורבגי יכול לספק:  איי לופוטן.

ללא היסוס - איי לופוטן (צילומים: גילי חסקין) 

איי לופוטן

איי לופוטן (Lofoten) הם שרשרת של איים קטנים, הרריים ומיוערים, המשתרעים לאורך 150 ק"מ, מכיוון צפון מזרח לדרום מערב, ומופרדים מהיבשת על ידי פיורד ווסטפיורד (Vestfjord), שכשמו כן הוא, רחב ידיים (80 ק"מ). בין איי לופוטן לאיי ווסטרולן (Vestralen) שמצפונם, מפריד מיצר הארפטסונד, שרוחבו 1-3 ק"מ. זהו מיצר הידוע לשימצה משום סערות החורף המתחוללות בו ועם זאת מהווה מוקד למשיכה למבקרים בשל מפרציו היפים.

בלופוטן, ארבעה איים מרכזיים: Moskenes ,Vestvågøy ,Austvågøy, ו- Flakstad , ו-Flakstadoy; שייחד עם שבעה איים בגודל בינוני, הסמוכים אליהם, נראים מרחוק כגוש אחד גדול. האיים העיקריים, מוקפים במאות איונים סביב סביב וכאמור, הם מחורצים מאד, בדומה לחוף הנורבגי, על ידי פיורדים ומפרצים. שטחם הכולל של האיים הוא 1,214 קמ"ר ומספר תושביהם 80,000. רובם ככולם חיים ביישובים קטנים שמספר תושביהם אינו עולה על כמה מאות.

אם הייתי צריך להצביע על מקום אחד בלבד לביקור בנורבגיה, הייתי מצביע, ללא היסוס, על איי לופוטן. אלו הם איים סמוכים לחוף, קלים לגישה, ברכב, במטוס או בספינה, ויכולים להוות מדגם מייצג ומשופר של כל הטוב שבנורבגיה: הרים מושלגים, צוקים נשגבים המזדקרים בתלילות מעל הים, שלל פרחים, להקות ענק של ציפורים, כפרים יפיפיים והווי של דייגים.

במקרים רבים, מתנשאת מעל למים חומת סלע בגובה 1,000 מטר מעל פני המים המכונה "חומת לופוטן". הקרחונים שגלשו כאן, מספר פעמים, בעידן הגיאולוגי האחרון, החליקו את הצוקים והעניקו להם מראה חלק ומשוייף להפליא. ההרים נראים פראיים עוד יותר מהאלפים, עם פסגות מחודדות ומושלגות ועמקי קרחונים רבים, שקורעים בחומת ההרים, פתחים ומעברים רבים. מכל עבר, לעתים בגובה רב, נראים מפלי מים, הזורמים בשצף קצף ונופלים ברעש רב ומפזרים ענני רסס לכל עבר. הנוף היפהפה הזה, הוא גם טבע קשה מאין כמוהו. הים מכאן וההרים מכאן ועמקים קטנים, שדומה וצרים מלהכיל גם את האוכלוסיה הדלילה. האוכלוסיה יושבת סביב הגדולים שבמפרצים. במקומות רבים הקרקע חמוצה וטובענית, והתושבים עובדים קשה כדי להוציא את לחמם מן הארץ; ליתר דיוק, מן הים.

עם החי בנופיו

הכפרים הינם אטרקציה לא פחותה מזו של ההרים שמסביבם. אלו פניני ארכיטקטורה של בתי עץ צבעוניים, הבנויים סביב ובתוך לשונות הים, החבויים בין הצוקים הקרחים ושולחים אצבעות עץ לתוך המים. דוגמא נפלאה לעם החי בנופיו. בכל כפר כמעט, נראים מתקני ענק בנויי עץ, להמלחת דגים ובכפרים הגדולים קיימים מפעלים להקפאת דגים ולשימורם, לייצור שמן דגים וקמח דגים.

התחבורה בין היישובים, מתנהלת בעיקר באמצעות סירות. במקרים מסויימים מדובר במעבורות המפליגות במועדים קבועים ובמקרים רבים יש להמתין בשלווה כדרך הנורבגים: לשבת על הרציף מכורבלים במעיל, להתבונן בשמים המאפירים ובשחפים הנאבקים על שאריות דגים המושלכות למים, למצוץ קוביית סוכר אגב לגימת קפה מר ללא חלב, ולהרגיש כיצד השלווה הזאת נספגת.

ממתינים למעבורת וסופגים את השלווה

מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים המגיע מים ברנץ, בחודשים ינואר-מרץ ומביא עמו אל ווסטפיורד, עשרות אלפי דגי קוד בקלה. זהו דג גדול למדי (אורך 50-100 ס"מ), שוכן קרקעית, חי בעומק בינוני וניזון מטרף. דגים אילו גדלים בים ברנץ ובהגיעם לבגרות מינית, בגיל 7-10 הם נודדים לכאן ומושכים לאיי לופוטן, דייגים רבים מרחבי נורבגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות, המצויידות במכשירי ראדאר וסונאר, ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.

מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה-רורבואר - (rorbuer) בקתות העץ האדמדמות ומזופתות הגג הזעירות, הפזורות סביב הכפרים ובמרבית המקומות, בנויות על כלונסאות עץ, בקוו המים ממש. בכל הכפרים נראים בתים צבעוניים, בקתות דייגים, ומתקני ענק לייבוש דגי הבקלה, ובמרביתם מפעלים לעיבוד מוצרי דגים וברציפי כולם עוגנות סירות לאין ספור.

אך בכל זאת, אין כפר דומה למישנהו. כל כפר מצא את דרכו המיוחדת לחיות בשלום עם הנוף נורא ההוד שמסביבו; להשתלב בין שחור המצוקים, כחול המים ו"עשבי האש" השוזרים את הכל בשוליים ורודים. המפורסמים שבין הכפרים הינם נוספיורד (Nusfjord) וסונד (Sundubs) שניהם נמצאים ברשימת האתרים השמורים של ארגון אונסק"ו. אלו כפרים מופלאים הנראים למרחוק כמו קוביות משחק שהוטלו על ידי ילדים, שצבעיהם ומיקומם משווה להם מראה כמעט סוריאליסטי. אך למרבית הפלא, למרות היותם אטרקציה לתיירים ולמרות שחלק מן הבקתות מושכר לנופשים וחלק מהמפעלים הפכו לבתי קפה, הם עדיין מקום חי ונושם, שמרבית הפוסעים בין רציפיו הינם דייגים קשיי יום שבפניהם ניכרות אצבעותיו החזקות של הים.

כמו קוביות משחק של ילדים. נוספיורד

במספר מקומות, בעיקר בחופו המערבי של האי Flakstad, מתרחק ההר מן הים ולעיני הנוסע נפרש מפרץ חולי רחב ידיים ובו נראים בלונדיניים חיוורי עור משתזפים עירומים למחצה, מצפון לחוג הארקטי. השמש החמימה החול הזך וצאצאי הוויקינגים הטובלים בים, עלולים להטעות תיירים ים תיכוניים עתירי פיגמנטים ולגרום להם להשליך את בגדיהם ולפתוח במירוץ אל הים; מרוץ הנקטע באיבו עם מגע המים הראשון; "גולף" או לא, המים מקפיאים.

בייתר המקומות, הדרך מתפתלת במירווח הצר להפליא שנותר בין ההרים לים, כשמעבר לכל סיבוב, ניבט מראה קסום של עמק ירוק, איון זעיר או כפר, בו מחוגי הזמן עצרו מלכת בראשית המאה. במספר מקומות, הפך מפעל פרמיטיבי לייצור שמן, רחוב כפרי, חווה לגידול כבשים או מספנה ישנה, למוזיאון קיטור (Open air museum) בכפר ריינה (Reine) למשל, השתמרה תחנת סחר, בדיוק כשם שנבנתה ב- 1743. שריד לעולם ההולך ונעלם.

מעוררים פרץ של יצירה

חודשי יוני-יולי הינם התקופה החמימה ביותר ומשום כך האידיאלית לביקור. סיבה נוספת הינה שמש חצות הלילה, הנחשבת לאטרקציה גם עבור נורבגים, תושבי הערים שבדרום. כידוע, באזור זה, השמש איננה שוקעת כלל בין סוף מאי לאמצע יולי. בחודשים אילו, השמש נראית בשעות הלילה ככדור אדום המשייט בסמוך לים. המראה יפה במיוחד לקראת חצות, כאשר השמש דומה לכדור אש המאדים והולך, משייט בשמיים זוהרים בזהוב, מתקרב למים כמטחווי זרת ומתחיל בדרכו האיטית למעלה. לילות החורף הם קודם כל ארוכים וחשוכים, אך לעומת זאת מפורסמים בזוהר הקוטב, המופיע בשמיים בלילות קרים ובהירים במיוחד.

בירת האייים היא סוולבאר (Svolvar) הנמצאת ב-Austvagoy, האי הגדול ביותר, ובה כ-4,000 תושבים. העיר מוקפת מים מכמה צדדים, היוצרים מרחוק תחושה מוטעית של אי. בצדה האחר, פרושה סוולבאר למרגלותיו של הר שחור וקודר משהו (שאולי צורת פסגתו העניקה לו את השם המוזר: "הר העז") ואפילו מטפסת על מדרונו. עיר זו היתה מרכז לחילופי סחורות החל מהמאה ה-17 וכיום הינה המרכז המנהלי, התרבותי והמסחרי של האזור ובסיס ליציאה לביקורים באיים.

בפרברי העיר התיישבו אומנים ואמנים רבים ושיוו לה גוון בוהמי משהו. בגלריית Svinoy מוצגות יצירותיהם של אומנים רבים שמצאו השראה בלופוטן. קרוב מאד לעיר, ממש ממול הרציף נמצא האי הקטן Gunnarholm, בו קבור הצייר הנורדי גונר ברג, שנולד בסבולבר ב-1864. קל להבין מדוע הם באו דווקא לכאן: מראה להקות השחפים, הנוסקות אל סירות הדייגים שצבעיהן זוהרים במיוחד דווקא בימים אפרוריים של סתיו כשמעט העצים ששרדו נצבעים בכתום מלנכולי, מעוררים כמעט בכל אדם רצון להתבטא בפרץ של יצירה.

בקאבלוואג (Kabelvag) הסמוכה קיים מזה שנים רבות, בית ספר לאמנות, מוזיאון קיטור ובו בקתות דייגים משנת 1789, וכן "בורסת" דייגים משוחזרת מהימים היפים, בהם דגים היו מטבע עובר לסוחר.

קל להבין את משיכת האמנים אל האיים

אורחים בארצן של הציפורים

הדרך מסבולוור דרומה אל או (מבטאים כמו את האות האנגלית O) טוענת לכתר "היפה ביותר בנורבגיה". הדרך עוברת מאי לאי, המחוברים במרבית המקומות בגשרים מרשימים, כאשר המעבורת האחרונה שנותרה, הוחלפה ב-1990, על ידי מנהרת ענק. בצידי הדרכים פורחים גיאופיטים, סחלבים ונוריות צהובות; פה ושם נראות מושבות של ציפורי ים, בולטת במיוחד הסולה הצפונית ועל סלעי הענק, המזדקרים מעל הים מקננים אלפי שחפים. מפעם לפעם נראה שלט קטן המכוון הולכי רגל לטפס בשביל תלול אך בטוח, לתצפית זו או אחרת ומכל מקום מובטחת תצפית נהדרת.

לופוטן היא ארצם של שיכורי הטבע והמכורים לנוף. אין כאן יצירות ארכיטקטוניות או מבני ענק ידועי שם, למעט הכנסייה של ווגן, שהיא כנסיית העץ הגדולה ביותר בצפון, שמדי שבוע מתקבצים בה מרבית מבקרי העיר, ליהנות מקונצרט טוב, רצוי של המלחין הנורבגי גריג, הנחשב למלחין הלאומי.

הטיול המפורסם ביותר בלופוטן הינו שייט אל טרולפיורד, היוצא מצדו המערבי של מיצר רפטסונד. זהו הפיורד היפה ביותר בו ביקרתי. מפרץ צר להפליא המתעקל בין הרי ענק מאיימים, המעיקים על הסירה מכל עבר. השייט הקל והנוח הוא בספינת הדואר והטיולים "הורטיגרוטן", העוברת בפיורד זה במסעה הארוך (11 יום), בין ברגן לקירקנס (על גבול רוסיה) ובחזרה.

דרך מעניינת יותר היא לשכור סירת דיג ולצאת בחברת בעליה אל מתחת לצוקים, למרגלות המפלים. הכפר ריינה (Reine), שמוזכר בכתביהם של ז'ול וורן ואדגר אלן פו, הינו גם מקום קסום עטור בצוקים מחודדים וגם נקודת מוצא לשייט אל האיים הדרומיים הקטנים, המהווים גן עדן לחובבי ציפורים; שניהם מקומות נידחים ומופלאים, שלעומתם נראים יתר האיים, כמרכז העולם המודרני.  

מתקן לייבוש דגים באיים

מבין המינים הרבים המקננים באיים, זכו לפרסום מיוחד האלקות, האוריות והפפינים - שלושה מינים מסדרת האלקאים, שהמשותף להם הוא צבעי השחור והלבן, הפרנסה מן הים (סרטנים, רכיכות, דגים וכו); חד פרצופיות מינית, קינון בלהקות על דרגשי סלע ושותפות מלאה בין ההורים בכל הקשור לקינון ולטיפול בצאצאים. כמו כן נראים שחפים, שחפיות ועיטמים לבני זנב. האחרונים הינם דורסים ימיים, המוכרים לנו גם מארצנו; אם כי כאן, הרחק מה-D.D.T הוא מצליח לחיות ללא מפריע ולהתרבות בנקל.

מעבורות קטנות וספינות דייגים משייטות מריינה אל האי הקטן ווארוי שמדרום מערב. בקצהו הדרומי נמצא הכפר המבודד מוסטד (Mostad) ומעליו מזדקר בתלילות, כמו כתר שחור, המוסטדפייל, מצוק המשמש כמושבת קינון עבור למעלה ממיליון ציפורים, בעיקר תוכוני ים, קורמורנים, אוריות ועיטמים-לבני זנב המתרבים כאן בין מאי לאוגוסט. אפשר להגיע אל אזור הקינון בשייט בן 20 דקות היוצא מן הכפר.

בוארוי ניתן לראות את הדוגמאות האחרונות בעולם לכלב מגזע נדיר, בעל שש אצבעות שגודל, טופח ואולף, במיוחד לצייד תוכוני הים. מוארוי ניתן וכדאי להפליג אל האי הסמוך והקטן יותר רוסט (Røst), העשיר בציפורים אף הוא. השייט לצוקיו המצופים כמעט בציפורים היתה גיחה לעולם אחר. סביב הסירה חגו מאות צפורים ברעש חזק; התחושה דמתה יותר להשתתפות בסרט "ציפורים" של היצ'קוק. תחושת אפסות נעימה ומרגשת כאחד. אתה, אדם קטן, ייצור מיותר ואולי בלתי רצוי, בתוך עננים של צפורים.

• מהודו ועוד עולם - כל הכתבות
• לאתר הבית של גילי חסקין