אין דבר כזה, גבר לא מסוגל להפסיק באמצע
"אם התחלת משהו, תיקחי את מלוא האחריות ותתני לגבר לגמור, גם אם התחרטת באמצע או משהו מציק לך. קצת התחשבות והקרבה. סך הכל לא יקרה לך כלום אם תשכבי שם עוד דקה, אפילו נגד רצונך", כתב מישהו בטוקבק. זהו, שזה לא נכון, ואסור להסכים לזה. דרור אלרון, פסיכותרפיסט וסקסולוג, מתקומם
(טוקבק שנשלח לערוץ יחסים)
כשקראתי את המשפטים המצוטטים כאן למעלה חשתי כעס עצום על הכותב. הכעס שחשתי היה כאדם, כגבר וכאיש מקצוע, שמנהל מערכות יחסים עם נשים, והכלל הבסיסי שמנחה אותי הוא הכבוד ההדדי - היכולת להיות מסוגל להבין ולכבד את הצרכים והרצונות של האשה שאיתה אני נמצא בקשר, ולזכות ממנה ביחס דומה.
הכותב מתאר באופן מעורר חלחלה את שמתחולל במוחו ואת הקושי שלו לשאת את התסכול שהוא חש כשצרכיו לא נענים על ידי האשה. הוא איננו מבין את הקשר בין גבר לאשה ככזה המבוסס על תשוקה, על אהבה ועל כבוד הדדי. נכון, בהחלט ייתכן גם קשר בין גבר לאשה שמבוסס אך ורק על סיפוק תשוקה וצרכים מיניים בלבד, אבל זה יכול להיות אך ורק בהסכמה הדדית!
האם מי שכתב את הדברים האלה מסוגל לתאר לעצמו שהוא יעמוד במצב בו יכפו עליו לבצע מעשה שהוא לא מוכן לבצעו? האם הוא יכול לדמיין עצמו מוסר את גופו לשם מימוש צרכיו של אחר - גבר או אשה?
אדם שכותב דברים כאלה איננו מסוגל להבין את אמירתה של האשה "אינני מעוניינת!" הוא חש תסכול ומתקשה לעמוד בכך, לכן הוא מבקש, או בעצם דורש, מהנשים להיות כלי שרת למימוש צרכיו המיניים.
עליך להבין, האשה איננה כלי לסיפוק צרכיך! האשה שאיתך היא שותפה למעשה אהבים שבו, בין היתר, מעניקים ומספקים מינית באופן הדדי. היכולת לקיים מערכת יחסים חייבת להיות מבוססת על כיבוד צרכי האחר. ואם אתה מצפה שהאשה שאיתך תעשה מעשה רק כדי לספק את צרכיך, אתה מפספס בגדול.
אלה היו התגובות הראשוניות שלי לטקסט המקומם הזה. קריאות נוספות חשפו בי את המקורות לכתיבה הזאת. הטוקבקיסט מתאר באופן די ברור את תסכוליו ואת חוסר האונות וחוסר האונים שלו, את הבעיות הנפשיות שהתפתחו אצלו כתוצאה ממגע שהיה לו עם נשים. נשים שסירובן להיענות למימוש צרכיו המיניים הוא זכותן המלאה, וחובתו לכבד את הסירוב. חובתו, וחובת כל גבר, להיות מסוגל להבין את המגע בין גבר לאשה לא כאקט של מימוש וסיפוק צרכים מיניים, אלא כאקט של חיבור בין שניים, שהתשוקה לקשר מחברת ביניהם.
נעדר כלים רגשיים להתמודדות עם דחייה
הוא כותב: "זה יכול להשאיר נזק נפשי בעתיד כי הגבר יתחיל לפחד כל פעם שהוא יתחיל סקס ויחכה ויתכונן כל שנייה לרגע שיעצרו אותו. זו הדרך הכי בטוחה לחוסר אונות". הכותב משתף אותנו בתגובה האישית והספציפית שלו לסירובה של האשה. הוא איננו מסוגל להבין את סירובה של האשה כזכותה, ולאו דווקא כשלילה שלו. כשהוא מקבל סירוב, הוא מפרש זאת כביטוי לכך שהוא כגבר לא מספיק שווה, לא רצוי ולא מושך, ולכן מתפתח אצלו חוסר אונות. חוסר האונים שלו מתפתח משום שאיננו מסוגל להכיל את הסירוב, שאותו מפרש כדחייה, הוא נעדר כלים רגשיים להתמודדות עם דחייה, מה שמוביל אותו לפתרון "יצירתי" – שהאשה תוותר על רצונותיה למענו.
דברים אלה מבהירים את העמדה הבסיסית שמנחה את האדם הזה: הוא מרגיש חשוף, פגוע, נטול כל יכולת להתמודד עם תסכול ועם אי מימוש רצונותיו. הוא תופש את מי שנמצאת בקשר איתו כמי שיכולה וחייבת לוותר על רצונותיה למען סיפוק צרכיו.
נשמע מוכר?
תיאור זה יכול בקלות להתאים לתינוק בן יומו. את הוויתור למען התינוק נוכל להבין, הוא הרי באמת חסר אונים וזקוק לנו ללא גבולות. אבל עמדה כזו של אדם מבוגר – ואני מרשה לעצמי כאן להביע עמדה נחרצת - אסור בשום אופן להבין ולקבל!
- דרור אלרון הוא פסיכותרפיסט וסקסולוג.
ניתן לשלוח באימייל שאלות בענייני מין, והתשובות הנבחרות יתפרסמו כאן בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להתייחס אישית לכל הפונים.
לפנייה לכתב/ת 
