סאונד הילינג: הצלילים שמאזנים לנו את הגוף

על הכורסה המוזיקלית של אריה שפירא נזכרתי בארול של מאיר אריאל, זה ש"כל מיני מראות, ריחות, קולות ורחשים ניגנו עליו כמו היה אורגן חשמל". אורות זהרו בריקוד מטורף על פני עפעפיי העצומים. צלילי אדמה נמוכים שבקעו מהכורסה עצמה הרעידו את כל גופי. ניחוח משכר סחרר את אפי והשלים את התחושה המהממת. הייתי בחדר קטן ביבנה, אבל ריחפתי באיזה רקיע מטושטש ולא רציתי לחזור.

הטיפול הזה, שהוא גם חוויה חושית טוטאלית מענגת, שייך לתחום אלטרנטיבי מתפתח שצובר פופולריות בעולם ועונה לשם סאונד הילינג. בעברית נכון יותר לקרוא לו ריפוי בתדרים, משום שמדובר בהרבה יותר מאשר שימוש בצלילים. בעולמו של שפירא כל דבר הוא תדר. הרחשים שאתם שומעים עכשיו ברקע, המילים האלה, הגוף שלכם. ומה נכון יותר מלטפל בתדר על־ידי תדר?

שפירא, 55, מהנדס צבאי בעברו וכיום אושיית ניו־אייג' בקהילתנו המתרחבת, תכנן את הכורסה בעצמו. יש לה שם מרשים: כורסה ויברואקוסטית. בתוך הריפוד שלה שתולים (הנה באה עוד מילה משונה) טרנסדוסרים, כלומר מתמירים – יצורים אלקטרוניים קטנים שיודעים להפוך צלילים לוויברציות.

מוזיקה לתחושות גופניות. סאונד הילינג (צילום: פוטוס) 

היא רכה ומחבקת. הגוף שוקע בה ומכין את עצמו להתמסרות נינוחה. כיסוי מיוחד מוצמד לעיניים. בעוד רגע הוא יפצח במיצג מפתיע של אורות, צורות גיאומטריות מורכבות ומקצבים משתנים, כשהעפעפיים מתפקדים כמסך. ואז מתחילים לחוש את המוזיקה. לא לשמוע אותה, אלא להרגיש אותה ממש: היא זורמת מתוך הכורסה אל העורקים, מפעפעת פנימה, מרטיטה את החלל הפנימי העמוק ביותר. חוויתם פעם עיסוי רקמות עמוק? ובכן, העיסוי התדרי הזה - אין עמוק ממנו.

מוזיקת התחושה

אפשר להתייחס לטיפול כאל חוויה מפנקת: כמה נחמד להתפרקד על כורסה שעושה לך נעים בגב ובעוד כמה מקומות. אפשר להשתמש בזה כהזדמנות להשתחרר ממתחים, להרגיע את הגוף והנפש. מומלץ במיוחד לילדים (ולמבוגרים) היפראקטיביים. ויש גם שורה של בעיות שלדברי שפירא יכולות להיפתר בדרך הזו: נדודי שינה, התקפי אסתמה, בעיות בכיס המרה ובטחול, נטיות התנהגות שרוצים לשנות (כמו עישון). וברמה אחרת - חסימות אנרגטיות מסוגים שונים.

הסיפור הוא איזון: מאחר שלתדרים יש כוח מרפא, הם מעוררים את הגוף במקומות הזקוקים לכך וממריצים אותו לתפקוד טוב יותר. כל דבר בעולמנו, אומרת ההנחה הבסיסית של הסאונד־הילינג, הוא תדר. החושים שלנו, שבאמצעותם אנחנו, כידוע, תופסים את העולם ולמעשה קולטים תדרים – אור, צלילים, ניחוחות, מגע וטעם. האחרון, אגב, הוא היחיד ששפירא טרם הצליח למצוא לו שימוש טיפולי בחוויה שלו. כמה טוב שתמיד יש לאן לשאוף.

מאחר שתדרים משפיעים על החושים שלנו, הם גם אלה שמשפיעים על הנפש. באמצעות שימוש בתדרים אפשר לנווט ולהעביר לנפש מסרים של ריפוי, של איזון ושל הרמוניה. הוויברואקוסטיקה מתחילה לקבל בארץ הכרה כשיטת ריפוי לגיטימית. באמצעות ציוד מיוחד משתמשים בה במחלקה האונקולוגית לילדים בבית החולים רמב"ם, בבית הספר הוד לחינוך מיוחד בחיפה, בהוסטל בית נועם בקריית אונו, בבית הספר גל אור לחינוך מיוחד בגבעת אולגה ובמרפאות שונות.

"רפואה תדרית", מסביר שפירא, "היא חלק מהרפואה האנרגטית. אני מתייחס לכל תדר כאל גל נושא כוונה. אני מתאים את הגלים למטופל לפי צרכיו, לפי הכוונה שנחוצה לו. ויברואקוסטיקה הוא מדע שנמצא אמנם בתחילת דרכו, אבל יש כבר כלים מעשיים לאבחון ולבחירת התדרים הנכונים. אני עושה אינטגרציה אינטואיטיבית במינונים המתאימים כדי לפתוח את הקולטנים בגוף של המטופל. הידע שנושא עמו הגל מועבר מתא לתא ומאיבר לאיבר דרך העצבים, והקולטנים מתעלים את המסר אל הגוף והנפש בצורה מיטבית".

מדובר בתמהיל של תדרים: משחקים של אור לבן ישירות לעיניים; אור צבעוני ששוטף את החדר; ניחוחות שממלאים את האוויר לאחר שהותאמו למטופל על סמך הידע של שפירא בשמנים אתריים ובפרחי באך; ויש גם שימוש בקריסטלים; ומאחר שהאיש הוא גם מאסטר ברייקי, כל זה משולב עם העברת אנרגיות במגע ידיים וממרחק; ועוד ממד אחד שווה אזכור: צורה גיאומטרית מקודשת הקרויה דודקה הדרון, שמקיפה את הכורסה ומוסיפה את האנרגיה המרפאה שלה לכל העסק.

אבל העניין המרכזי הוא התנודות: המתמירים שהוזכרו קודם תוכננו להשתמש בטווח התדרים הנמוכים של המוזיקה המועברת אליהם. זכורים לי במעומעם קטעים מוזיקליים ניתנים לזיהוי, אבל המוזיקה שבה משתמש שפירא נועדה לתחושה גופנית, לאו דווקא להקשבה מוזיקלית רגילה. חלקים ממנה הם תדרים טהורים, שנכתבו במיוחד לשימוש בטיפולים ויברואקוסטיים. הוא מוסיף על זה צלילים מקולו באמצעות מיקרופון שמשדר אל הכורסה. התחושה דומה לזו של רטט מדיג'רידו, אותו צינור אוסטרלי שמשמיע קולות מעמקים עתירי רטט.

הרמוניה מרטיטה

אבל ריפוי בתדרים יכול להיות גם משהו שונה לגמרי מהכורסה של שפירא. ההכרה בכוחו המרפא של הקול ושל צלילים מלווה את האנושות מאז שהיא זוכרת את עצמה. חשבו על האפקט המהמם של התופים הראשונים, על שירה שמאנית, על טקסים דתיים שהצליל בהם היה ועודנו מרכיב מרכזי. תחת כותרת הגג של ריפוי צלילי אפשר לכלול טיפול בקערות טיבטיות ובדיג'רידו, שימוש בצלילים עיליים (אוברטונים), שירה אינטואיטיבית ותרפיה קולית לסוגיה.

את שפירא פגשתי בסדנת ריפוי בתדרים של רונדה פקטור וג'ודיתה בן־דוד. הוא בא לשם כדי לחוות את הסדנה, וגם כדי להתרשם מהמבנה יוצא הדופן שבו היא התקיימה: במושב עין איילה, ליד זכרון יעקב, הוקמה כיפה גיאודזית גדולה ומקסימה שקיבלה את השם "מאמא דום" ובה מארחים סדנאות מסוגים שונים. אכן שווה הצצה. יש פרקט עץ ואפילו אח מבוערת, כולל ארובה.

כשהן מדברות על תדרים ועל ריפוי הן מתכוונות למשהו קצת אחר. שתיהן באות מתחום התרפיה בתנועה ובקול, והסדנה שלהן מורכבת מתרגילים שמעוררים את הגוף ואת הרטטים שבו בדרכים שונות. במילים אחרות: בניגוד להתפרקדות המבורכת שתוארה קודם, אצלן ממש צריך לזוז.

העבודה אצלן היא שורה של תרגילים שמשלבים קול ותנועה ומפעילים בעדינות את הוויברציות הפנימיות.

"השיטה שלנו מתמקדת בהקשבה לא פחות מאשר ביצירת ההדהוד הפנימי בתוך הגוף", אומרת בן־דוד. "אנחנו מציעות התבוננות בשינויים הקטנים שמתרחשים בתוכנו. כל תא בגוף רוטט, כל האיברים שרים את עצמם, רוטטים את עצמם. הרמוניה מלאה, גופנית ונפשית, מגיעה כשיש רטיטה משותפת של כל האיברים. כשאנחנו בקשב לצלילים שמתאימים לנו, אנחנו יכולים להגיע להרמוניה העצמית היחידנית שלנו". כדי לחוש משהו מההרמוניה הזאת המהמנו וזמזמנו, רקדנו והשמענו קולות של חיות, שינינו מקצבי שירה, חזרנו בדבקות על מנטרות מדיטטיביות (מה שקרוי בלעז "צ'אנטינג"), בדקנו טווחים קוליים והקשבנו בתשומת לב רבה לרטטים שמתעוררים בנו.

בלט בנעימותו עיסוי מיוחד במינו שהענקנו זה לזה. התרגיל פשוט ומומלץ לעבודה בקבוצה קטנה: אדם אחד שוכב, עוצם את עיניו ומתמסר. סביבו שאר הקבוצה, כל אחד סמוך לאזור אחר בגופו של השוכב (והמהדרין יוסיפו: סמוך לאיזו צ'אקרה). ואז מתחילים להשמיע קולות. בעדינות, ברכות, בנתינה מלאה, מעומק הלב. ההרמוניה המופלאה שנוצרה שם הדהדה לא רק בגופו אסיר התודה של המקבל, אלא גם אצל המעניקים, והמשיכה להדהד גם כשכבר היינו בדרך הביתה. מה נאמר? היה מרטיט.